במקום לבכות על הכלכלה, האירים צוחקים עליה

>> העיר העתיקה קילקייני באירלנד, הידועה כבירת הקומדיה של המדינה, אירחה בסוף השבוע את פסטיבל הכלכלה הראשון, תערובת אירית ייחודית של טרגדיה וסטירה. על אותה במה עמדו כלכלנים וקומיקאים, אמני סטנד-אפ, שניסו לסייע לאלפי אירים מוכי מיתון להבין את מקור צרותיהם הכלכליות.

"אנחנו פה כדי להתבוסס ביגוננו ולבכות כמה רע יכול להיות. אנו האירים, אוהבים את הזמנים הקשים", הכריז הקומיקאי ג'ו רוני. "אירלנד זקוקה לסוכנות דירוג אשראי חדשה", אמר קולם או'רייגן, יועץ היי-טק שנהפך לקומיקאי, "מודי (מצוברח) אנד פור (עני)".



הפסטיבל, שנקרא קילקנומיקס, נמשך ארבעה ימים והסתיים ביום ראשון. הנימה העיקרית בו היתה אנטי-ממסדית וקראה לאירים ללמוד על המשבר ולהשכיל. המייסד של הפסטיבל, הפרשן הכלכלי דיוויד מקוויליאמס, אומר שהוא מקווה להוציא את הציבור לרחובות נגד המדיניות הממשלתית שמעדיפה לפרוע את החובות של המדינה במקום לשאת ולתת על חדלות פירעון חלקית.



"ידע הוא כוח, וקשה מאוד לאנשים הפשוטים להבין כיצד אירלנד נכנסה לתסבוכת הזו, ועד כמה התסבוכת קולוסלית. הממשלה דחפה אותנו לתהום", אומר מקוויליאמס, שהיה כלכלן בבנק המרכזי של אירלנד ובנקאי השקעות, שחזה את התמוטטות הנדל"ן באירלנד לפני 2008.



הקומיקאי רוני לגלג על האירים וקרא להם מזוכיסטים נצחיים, בניגוד לצרפתים ש"שורפים משאיות וזורקים כבשים" בכל פעם שהממשלה אפילו חושבת על רפורמות. "אנו האירים, אם האוכל במסעדה מחורבן, אנחנו אוכלים אותו ומקיאים בבית, כדי לא לתת להם את הסיפוק".



בפסטיבל נערכו פאנלים בין כלכלנים, שאחד מהם היה פנחס לנדאו הישראלי. כותרות הפאנלים היו "מה יקרה אם", "כמה גרוע יכול להיות"? ו"הדרך הטובה ביותר לשדוד בנק היא להיות הבעלים שלו". בין הבדיחות והחיצים שנשלחו בממשלה נדון גם הטיפול הגרוע בבנקים האיריים ופתרונות אפשריים לסיוט של אירלנד. להקה בשם "dead cat bounce" (על שם האמרה "אפילו חתול מת קופץ אם זורקים אותו מגובה רב" - המתייחסת לשוק המניות המגיע לתחתית) ניגנה בין הפאנלים.