>> איך יודעים ששחקן בבורסה עשה שימוש במידע פנים? הסימן הבולט ביותר הוא כשרואים מניה מנומנמת מזנקת בלא סיבה נראית לעין וכעבור כמה ימים יוצאת לבורסה הודעה על אירוע חיובי שקשור לאותה מניה. הזינוק המוקדם מעלה חשד כבד לכך שמישהו ידע על האירוע לפני כולם - ומיהר להצטייד במניות לפני שהמידע פורסם לציבור.
בבורסה של תל אביב נרשמו באחרונה כמה אירועים מוזרים. כך, מניית אורעד חי השקעות, שפעילה בתחום האנרגיה הסולארית, זינקה ב-200% בשלושה ימים שקדמו לדיווח מעניין - משא ומתן שהחברה מנהלת להכנסת פעילות הנדל"ן באירופה של חברת tge, שבשליטת אלעד תשובה, בנו של בעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה.
תשובה הבן הוא גם גיסו של יששכר דניאל, בעל השליטה (85%) באורעד חי השקעות. המשקיעים לא המתינו לדיווח מסודר על העסקה. השם אלעד תשובה, השווי המצומק של החברה שנסחרה לפני הזינוק ב-30 מיליון שקל, ההערכה כי יוזרמו לחברה נדל"ן בשווי מאות מיליוני שקלים, וכמובן התאווה לסיבוב מהיר - כל אלה הקפיצו את שווי החברה בתוך ימים.
עם זאת, כשיצאה הודעה לבורסה על העסקה התברר כי הזינוק שקדם לפרסום העסקה היה חד מדי - והמניה איבדה משוויה באותו יום. הדיווח לבורסה הבהיר כי שווי הפעילות שתוזרם לאורעד חי תמורת הקצאת מניות לתשובה ייצור חברה עם הון עצמי של 360 מיליון שקל בלבד (כפוף עדיין להערכות שווי חיצוניות, שעשויות להעלות את שוויה).
מקרה תמוה אחר אירע לפני כחודש סביב השלד הבורסאי משאבי טבע, שמחזור המסחר היומי הממוצע בו מסתכם בכמה עשרות אלפי שקלים. בשעת בוקר מוקדמת דווח לבורסה כי החברה בוחנת אפשרות לרכוש מידי בעל השליטה, רועי סבג, זכויות במכרות זהב בארה"ב. למרבה הפלא, יום קודם להודעה קפצה משאבי טבע ב-64% במחזור מסחר של כ-3 מיליון שקל.
מחיר הזהב, שרושם שיא כמעט מדי יום, הספיק למשקיעים כדי לעוט על השלד הבורסאי, שנסחר לפני הזינוק תמורת 13 מיליון שקל. יום אחרי שפורסמה הודעה מסודרת, המניה הוסיפה עוד 34% בתגובה לעסקה המתגבשת. מי שקנה יום קודם - הרוויח פעמיים.
פרשת גרינשפון - האמנם הרתעה?
בכנס שהתקיים בתל אביב ב-1 במארס הודיעה עו"ד ציפי גז, היועצת המשפטית למחלקת חקירות מודיעין ברשות ניירות ערך, כי הרשות עומדת להתמקד בקרוב בעבירות של שימוש במידע פנים. מהרשות נמסר כי בשנתיים וחצי האחרונות נפתחו שבע חקירות גלויות הנוגעות למידע פנים, וכי שמונה נוספות הן בגדר חקירות סמויות, שניתן להניח שכמה מהן ייחשפו עם הזמן.
אבל בחקירות לא די. בכיר במערכת האכיפה מודה: "ברגע שמישהו יקבל שנתיים-שלוש מאסר, השוק יפנים את העבירה בצורה חזקה יותר. זה יעשה את ההבדל - ולא 15 או 30 חקירות בשנה". עם זאת, איש בישראל עדיין לא נשלח לכלא בגין עבירה של מידע פנים.
פרשה אחרת, שהסתיימה בקיץ, נוגעת לסגן יו"ר אפריקה ישראל, נדב גרינשפון, שנחשב מקורב מאוד לבעל השליטה בחברה לב לבייב. הפרשה, מ-2004, עסקה בקידום עסקיו של לבייב במזרח אירופה דרך חברת האחזקות הפרטית שלו, ממורנד, וחברת פוקס, שבה היה מבעלי השליטה (20%). באותה שנה החלה פוקס לנהל משא ומתן עם ממורנד. גרינשפון כיהן אז כסמנכ"ל ממורנד.
העסקה כללה הקמת רשת חנויות ברוסיה ובמדינות שכנות תחת המותג פוקס. אם המשא ומתן יצליח, כך נקבע אז, תוקם חברה שמניותיה יחולקו שווה בשווה בין ממורנד לפוקס. גרינשפון עידכן - או התייעץ, תלוי את מי שואלים - את מנהל התיקים האישי שלו, אלון וגנר, שרכש מניות של פוקס לפני שהודעה על העסקה פורסמה בבורסה.
מנובמבר 2004 ועד להשלמת ההסכם, בינואר 2005, קפצה מניית פוקס ב-50%. עד לפרסום, כך עולה, הספיק וגנר לתת הוראות רכישה של מניית פוקס - בעבורו ובעבור אחרים - בסך 772 אלף שקל. בפועל, נרכשו מניות בסכום של 427 אלף שקל.
מצד אחד, התביעה הגדירה את תיק גרינשפון "קו פרשת מים" מבחינת הרתעה בכל הקשור לעבירות מידע פנים. למרות זאת, נחתם עם גרינשפון הסדר טיעון שהוביל לאי-הרשעה. העונש שהוטל על גרינשפון: מתן תרומה בסך 750 אלף שקל בעשרה תשלומים.
קשה להגדיר מצב של אי-הרשעה כמרתיע במיוחד. מדובר, אמנם, בתיק פלילי - אבל זוהי אכיפה מינהלית דה-פקטו לפי הצעת החוק שיזם יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן. לפי ההצעה, על העבריינים יוטל קנס גבוה ותופעל נגדם תגובה מהירה להפרת חוק. האכיפה תייתר את הצורך להידיין במשך שנים בהליך פלילי בבית המשפט. אם הצעת החוק של גושן תעבור, הרשות תוכל להטיל קנסות או להגביל עיסוק של פעילים שיפרו את החוק בצורה שאינה חמורה - במקום לנהל משפט פלילי.
ייתכן שאכיפה כזו, לו היתה כוללת גם השעיה מדירקטוריונים, היתה יכולה להציע פתרון מרתיע יותר במקרה של גרינשפון. הדילמה של הפרקליטות היתה ברורה: החלטה מהירה או משפט ארוך ומגייע. אחרי הכל, גרינשפון לא היה הדמות העבריינית המובילה בתיק. הוא גם לא הרוויח דבר מכך שמסר מידע פנים למנהל תיק ניירות הערך שלו, וגנר.
משפטם של וגנר ושל נאשמים אחרים בפרשה ייפתח בקרוב. בפרקליטות טוענים כי סיום תיק גרינשפון תורם להגברת ההרתעה. בפרקליטות טוענים כי המהירות שבה נכפה ההסדר ותשלום הקנס הגבוה הם הישג.
המידע הפנימי זרם לארגוני פשע
בספטמבר גזר בית משפט השלום בתל אביב שישה חודשי עבודות שירות על היהלומן יובל גפני, הבעלים לשעבר של קבוצת הכדורגל בני יהודה תל אביב. בנוסף, גפני נקנס ב-300 אלף שקל בשל שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים.
גפני ועודד דסאו, שהיה אז בעל השליטה בחברת גולן מלאכת מחשבת, חלקו משרד בבורסה ליהלומים. ב-2006 קיבל גפני מידע מדסאו, שלפיו הוא מצא שותפה אסטרטגית למימון עסקה חשובה. השותפה, בוימלגרין קפיטל שבשליטת שעיה בוימלגרין, היתה אמורה לממן עסקה לרכישת חברה בשם א.מ.ד פיתוח נדל"ן והשקעות.
דסאו, שהיה איש פנים מובהק בגולן מלאכת מחשבת, העביר את המידע הלוהט לגפני, שהזרימו הלאה לריקו שירזי, שמוגדר במשטרת ישראל ראש ארגון פשע. שירזי העביר את המידע הלאה לאחרים, בהם שלום דומרני, הנחשב ראש ארגון פשע באזור הדרום. בסך הכל, שירזי ומקורביו רכשו מניות של גולן מלאכת מחשבת בסכום של 1.5 מיליון שקל. שמותיהם של שירזי ודומרני מופיעים בכתב האישום המקורי, אבל במסגרת הסדר הטיעון הם נמחקו - ונותר גפני, מוסר המידע.
גפני, שיוצג בידי עו"ד ציון אמיר, השיג הסדר טיעון מקל וניצל ממאסר בפועל. שופטת בימ"ש השלום בתל אביב מיכל ברק-נבו אישרה את ההסכם - אבל קבעה: "עונש המאסר מצוי ברף הנמוך של הענישה, המחייבת בדרך כלל מאסר מאחורי סורג ובריח בגין עבירות כגון אלה". גפני אינו מפנים די הצורך את חומרת מעשיו ואת הנזק שגרמו לכלל ציבור המשקיעים בבורסה ולמשקיעים בניירות ערך".
השופטת אישרה את ההסדר מכיוון שגפני נחשף למידע אגב פעילות עסקית לגיטימית בינו לבין דסאו - ולא חיפש להפיק ממנו רווחים. בפועל, מעבר לכך שגפני לא הפיק רווחים, הוא נאלץ לשלם לחבריו בגין ההפסדים שנגרמו להם. ממשרד המשפטים נמסר: "שירזי ודומרני נחקרו כחשודים בפרשה, שממשיכה להיות מטופלת בפרקליטות".
מידע או שמועה
החוק מגדיר מידע פנים כ"מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה שאינו ידוע לציבור ושאילו נודע לציבור - היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה". אם ההגדרה של מידע פנים היא פחות או יותר ברורה, הרי שההגדרה של איש פנים היא קצת פחות ברורה. ועוד פחות ברור מתי מידע הוא אכן "מידע" ומתי הוא נהפך ל"שמועה".
אנשי פנים מובהקים הם דירקטור, מנכ"ל, בעל מניות עיקרי בחברה או אדם אחר שמעמדו, תפקידו או קשריו עם החברה חושפים אותו למידע פנים. מהגדרה זו משתמע שגם מזכירת מנכ"ל או מזכירה מן המניין יכולים להיחשב אנשי פנים. למעשה, ההגדרה בחוק כוללת כל אדם בחברה שמתגלגל לעברו מידע חשאי.
החוק אוסר לבצע עסקה בניירות ערך תוך שימוש במידע פנים. אסור גם למסור מידע למישהו כשיש יסוד להניח שהוא ישתמש במידע, בעצמו או דרך מסירתו לאחרים. העונש המרבי שניתן להטיל על איש פנים שעושה שימוש במידע פנים הוא חמש שנות מאסר. מי שמשתמש במידע פנים שהגיע לידיו מאדם שהוא יודע שהוא איש פנים עשוי לקבל עונש של עד שנת מאסר בפועל. זה, אגב, העונש המקסימלי שאפשר היה להטיל על גפני.
עו"ד יעל גרוסמן, מומחית לעבירות צווארון לבן, אומרת כי עבירת השימוש במידע פנים בעייתית ביותר. "כל מרכיב בעייתי. כדי להרשיע צריך להוכיח שנעשה שימוש במידע מהותי. אבל רק בדיעבד אפשר לדעת אם פרסום המידע גרם להשפעה על מחיר המניה. הבעיה היא המקרים הגבוליים - כשהמידע המדובר לא מגובש מספיק".
מה לגבי היועצים החיצוניים
גרוסמן מציגה את הקשיים העיקריים בזיהוי העבירה: "עומדת להתבצע עסקה ויש סביבה שמועות. האם זה כבר מהווה מידע שידיעה אודותיו אוסרת את השימוש בו? באיזה שלב של התגבשות המידע אפשר לומר שכבר לא ניתן להשתמש בו ולרכוש מניות?"
כשפעיל בשוק ההון מתייעץ עם גרוסמן, היא מציגה בפניו עמדה שמרנית. אם הפעיל חושד כי מקור המידע הוא איש פנים, אז מבחינתה אין לבצע רכישת ניירות ערך. היא מזכירה עובדה פשוטה, שלא כולם בשוק ההון ממש הפנימו: המערכות ממוחשבות ואפשר לזהות בנקל טביעות אצבעות של רוכשים ומוכרים בימים של זינוק במניות, שאחריהם יש דיווח מיידי פומבי הנוגע לאותן מניות.
אם מידע השתרשר בין עשרה אנשים עד שהגיע אלי, הוא עדיין נחשב מידע פנים?
גרוסמן: "גם אם המידע עבר שרשור, אסור לך לעשות שימוש במידע. בסופו של דבר, אתה תיבחן על פי מה שידעת ועל פי מה שהנחת. אם אתה חושב שהאדם שסיפר לך המציא את מקור המידע ואין איש פנים מאחורי המידע, אתה יכול להשתמש במידע".
אחת החידות הלא פתורות היא מעמד היועצים החיצוניים של החברות, כמו רואי חשבון, עורכי דין ויועצי תקשורת. אלה נחשפים לא פעם למידע חם, אבל אינם עובדי החברה הציבורית. לפי גרוסמן, יועצים אלה עשויים להיחשב אנשי פנים, כשהמבחן הוא באיזו מידה יש להם גישה למידע הפנים.
פרשייה שבה נחלו רשות ניירות ערך והפרקליטות אכזבה קשה היא זיכויו של רו"ח רוני תירושי. באחד האישומים נטען כי תירושי נחשב איש פנים בחברת רוזבאד, שבשליטת דודי ויסמן ועו"ד שרגא בירן, משום שמשרדו העניק שירותים לחברה. ב-2002 הציעה חברת הדלק אלון לרכוש את מניותיה של רוזבאד באלון קפיטל ביותר משוויין בשוק. זו היתה עסקה מהותית ומשמעותית בעבור רוזבאד.
לפני שפורסמה העסקה רכש תירושי מניות רוזבאד ב-105 אלף שקל. שופט בימ"ש השלום בתל אביב חנן אפרתי הרשיע את תירושי, בקובעו כי נגישותו למידע קובעת את מעמדו כאיש פנים. אפרתי הסתפק בעונש של שלושה חודשי עבודות שירות. תירושי, באמצעות עו"ד גיורא אדרת, עירער על ההרשעה והמדינה מצדה עירערה על העונש.
לפני שנה קבע הרכב של בית המשפט המחוזי בתל אביב כי תירושי זכאי. אמנם, נפסק, תירושי היה איש פנים והשתמש במידע לרכישת מניות - אבל לא קיבל מידע זה בשל מעמדו או תפקידו בחברה.
גרוסמן: "אין ספק שכל הזמן מסתובב מידע ברמות שונות של גיבוש ואמינות. פעמים רבות, כשמגיע דו"ח מיידי, הוא כבר אחרי שהמידע עשה את שלו. כמעט בכל החקירות אתה רואה שהשוק עלה לפני הדיווח".
דרישה בלתי אפשרית
ייתכן כי החמרה בענישה ושליחת העבריינים לכלא תשפר את מצב המשקיעים בשוק. גרוסמן אינה בטוחה בכך. לשיטתה, הדרישה - כפי שהיא מנוסחת כיום - היא דבר שהציבור אינו יכול לעמוד בו. "אתה דורש מאנשים לשתוק. זו בעיה. הם עוסקים במסחר בניירות ערך, ואתה מבקש מהם להימנע מלהשתמש במידע שמגיע אליהם - על אף שרוב העוסקים בתחום ניירות הערך פועלים לפי מידע כזה או אחר שמגיע לידיהם".
מה את מייעצת למי שחושש לרכוש מניות לאחר שקיבל מידע מעניין אודות החברה?
גרוסמן: "אם יש חשש שמקור המידע באיש פנים, אז שומר נפשו ירחק".
"כשמישהו יקבל מאסר, השוק יבין את החומרה של מידע פנים"
מאת עמית בן-ארויה
16.11.2010 / 7:02