העבודה הטובה של הדוד סם

>> דוד סם היקר, אמי אמרה לי לשלוח לך מכתב תודה ללא דיחוי, אך התעכבתי.

הרשה לי להזכיר לך מדוע אני כותב. רק לפני קצת יותר משנתיים, בספטמבר 2008, ארצנו היתה על סף קריסה כלכלית. פאני מיי ופרדי מאק, שני עמודי התווך שהחזיקו את מערכת המשכנתאות שלנו, הולאמו; כמה מהבנקים המסחריים הגדולים שלנו עברו טלטלה; אחד מענקי ההשקעות של וול סטריט פשט רגל, ונדמה היה ששלושת האחרים הולכים בעקבותיו; ו-aig, חברת הביטוח הידועה בעולם, היתה על סף מוות.



רבות מחברות התעשייה הגדולות ביותר שלנו, שהיו תלויות במימון של ניירות ערך מסחריים שנעלמו, היו במרחק של כמה שבועות ממיצוי מאגר המזומנים שלהן. כן, כל אבני הדומינו של אמריקה התאגידית היו מסודרות בטור, מוכנות ליפול במהירות האור. חברת האחזקות שלי, ברקשייר התאוויי, אולי היתה האחרונה ליפול, אך ההנחה הזאת לא ממש ניחמה אותי.



לא רק החברות היו בסכנה: 300 מיליון אמריקאים עמדו גם הם בין אבני הדומינו. כמה ימים קודם לכן נראה היה שהמשרות, ההכנסות, קרנות הפנסיה וקרנות הנאמנות של אזרחים אלה הן בטוחות. ואז, ממש בן לילה, הכרכרה נהפכה לדלעת. אי אפשר היה לברוח. כוח כלכלי הרסני שלא נראה כמותו במשך כמה דורות השתחרר לפתע.



היה רק כוח אחד שיכול היה לעצור זאת, וזה היית אתה, הדוד סם. נכון, אתה לפעמים גמלוני, אולי אפילו מגושם. ואולם כשעסקים ואנשים ברחבי העולם עורמים מזומנים, אתה היחיד שיכול להרשות לעצמו להיות בצד השני של העסקה; וכשהאזרחים שלנו הולכים ומאבדים בכל רגע את אמונם במוסדות שפעם העריצו - רק אתה יכול להשיב את השלווה.



כשהמשבר הכה, חשבתי שתבין את התפקיד שעליך למלא, אך מעולם לא היית ידוע כמהיר, ובשעת קריסה כל דקה חשובה. חששתי מכך שמטר ההפתעות שנפל עליך יבלבל אותך. היה עליך לאלתר פתרונות לאורך הדרך, למתוח את הגבולות המשפטיים ולהימנע מעיכובים, כמו מחקרים ושימועים בקונגרס, והיה עליך לגרום לגופים שונים לשתף פעולה. האתגר היה עצום, ורבים חשבו שאתה לא מוכן אליו.



ובכן, הדוד סם, סיפקת את הסחורה. אנשים יטילו ספק בהחלטות מסוימות שעשית; אתה תמיד יכול לסמוך עליהם שיעשו זאת. אך כפי שיש ערפל מלחמה, יש גם ערפל של פאניקה - ובסופו של דבר, הפעולות שביצעת היו מאוד יעילות.



איני יודע בדיוק איך עשית זאת, אך ישבתי במקום טוב בשורה הראשונה כשהאירועים התרחשו והייתי רוצה להצדיע לכמה מהחיילים שלך. בימים החשוכים מכל, בן ברננקי, האנק פולסון, טים גייתנר ושילה בייר הבינו את חומרת המצב ופעלו באומץ לב. אף כי מעולם לא הצבעתי לג'ורג' וו. בוש, אני נותן לו קרדיט על כך שהתעקש להלוות, גם כשהקונגרס עשה הצגות והתווכח.



ספגת ביקורת, הדוד סם, על כמה מההחלטות המוקדמות שהכניסו אותנו לבוץ הזה, ובעיקר על כך שלא נאבקת בהיווצרות הבועה בשוק הדיור. ואולם באותה תקופה, גם מבקריך לא ראו את הדברים בבירור. למעשה, כמעט כל ארה"ב היתה שבויה ברעיון שלפיו מחירי הבתים לעולם לא ייפלו.



זו היתה אשליה המונית שהוזנה מהעלייה המהירה במחירים, ושהתעלמה מהספקנים המעטים שהזהירו מהבעיות הטמונות בה. אשליות, בין אם הן נוגעות לפרחים או למניות אינטרנט, מייצרות בועות; כשהבועות האלה מתפוצצות, הן עלולות ליצור גלי בעיות שמתנפצים אל מול החופים הרחוקים ביותר. הבועה הזו היתה יוצאת דופן, והתפוצצותה הורגשה בכל העולם.



לכן שוב אני אומר תודה, הדוד סם, לך ולעוזריך. לעתים קרובות אתה בזבזן ולפעמים אתה נוהג בבריונות. לעתים אתה פשוט יכול לגרום לאנשים להשתגע. אך במקרה החירום יוצא הדופן הזה עמדת בציפיות - והעולם היה נראה שונה לחלוטין לולא היית עושה זאת.



אחיינך אסיר התודה, וורן.



הכותב הוא מנכ"ל חברת האחזקות ברקשייר התאוויי. המאמר פורסם ב"ניו יורק טיימס"