>> מה משותף ליאיר לפיד, אברי גלעד, חלי גולדנברג, פריס הילטון וג'יימי אוליבר? כולם התוודו בשנים האחרונות על קשיים שחוו עקב הפרעת קשב וריכוז, עם היפראקטיביות או בלעדיה.
הם לא לבד. הסטטיסטיקה קובעת כי אחד מכל עשרה אנשים סובל מן ההפרעה, מהם 4.2% מכלל העובדים. הסיבה לשיעור העובדים הנמוך יחסית למספרם באוכלוסייה נובעת מסיבה פשוטה: חלק נכבד מהסובלים ממנה אינם משתלבים במסגרות הקיימות ורשומים כמובטלים.
ד"ר זיוה שגיא, 54, מומחית להתמודדות בהפרעות קשב וריכוז, סובלת בעצמה מההפרעה. "בילדותי התייחסו אלי כמו לכלומניקית, זלזלו בי, השפילו אותי. אמרו שאני עצלנית. בקושי הוצאתי תעודת בגרות עם ממוצע 62, ההערכה העצמית שלי היתה נמוכה. הורי אפילו אמרו שאיש לא יתחתן אתי", היא מספרת.
שגיא נישאה בגיל 20 והחלה ללמוד היסטוריה באוניברסיטת בר אילן, אך נשרה מהלימודים. אחר כך ניסתה את כוחה באוניברסיטת תל אביב, בחוגים לתנ"ך וללשון, ופרשה, מאחר שהתקשתה להתכונן למבחנים.
"בכך קיבלתי אישור למה שכולם, כולל ההורים, אמרו עלי", היא אומרת, "אני כנראה באמת אפס".
המפנה בחייה התרחש ב-1978, כשעקרה עם בעלה לקיבוץ גבת. בעידוד הקיבוץ היא פנתה לטיפול פסיכולוגי, שבעקבותיו סיימה בהצטיינות תואר ראשון ושני בחינוך.
רק לפני שלוש שנים אובחנה רשמית כסובלת מהפרעות קשב, ולאחרונה, כשהיא כבר מטופלת בריטלין, סיימה בהצטיינות יתרה את הדוקטורט באוניברסיטת יורק שבסן פרנסיסקו.
במקביל ללימודיה, היא עוסקת באימון של מנהלים ועובדים הסובלים מההפרעות שהיא מכירה על בשרה. "המשק מפסיד עשרות אלפי עובדים, שבמקום לעבוד ולתרום, מקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי, דבר שיש לו משמעות כלכלית כבדה", אומרת שגיא.
"נכון שאלה עובדים עם הפרעה, אך לעתים קרובות הם בעלי יתרונות שחבל שהארגון יחמיץ. צריך רק לדאוג לאבחון נכון ולהתאמת התפקידים כדי שכולם ירוויחו".
הלימודים כרוכים במאבק
יעל גורדון, רווקה בת 29 העובדת בתחום התקשורת, הבינה רק לפני חצי שנה שהיא בעלת הפרעת קשב וריכוז.
"אמא שלי מטפטפת לי כבר שנים שעלי לבדוק את עצמי", היא מספרת. "כמו הרבה בעלי הפרעות קשב גם עבורי שנות הלימודים היו כרוכות במאבק מתמיד להתרכז וכל מטלה בת חצי שעה לקחה לי שלוש שעות כי היה קל להיכנע לפיתויים כמו שינה אוכל או יציאה החוצה.
"באיזהשהו שלב החלטתי שאני כנראה פשוט לא מספיק חכמה".
גורדון עברה אבחון ולמדה שכדי להצליח בקריירה, עליה לערוך התאמות לאישיותה. כך למשל, אסור לה לעבוד בעבודה מונוטונית אלא רק בכאלה הכוללות כמה תפקידים שעליה למלא בו זמנית. במקומות האלה היא מצטיינת.
"זו אחריותו המלאה של העובד החושד שהוא בעל הפרעת קשב וריכוז ליטול את עצמו בידיים וללכת לאבחון וגם לחשוב על התפקיד המתאים לו", מוסיפה גורדון. "לצפות מהמעסיקים שיתחשבו בך ויעשו לך הנחות, זו התנערות מאחריות.
"בנוסף, אסור להסתחרר מהריטלין - גם אם בהתחלה נדמה שמצאת את גלולת הפלא. הריטלין לא פותר את כל בעיות העובד. היא עוזרת לו להתרכז וחשובה לתפקוד השוטף, אבל אינה משנה את אופיו.
"ריטלין יעזור לעובד טוב בעל מחויבות למקום העבודה. מי שבעל מוסר עבודה נמוך, הריטלין לא יעזור לו".
חרוצים, יצירתיים, תזזיתיים
עובדים בעלי הפרעות קשב וריכוז עשויים להיות כישרוניים וחרוצים ביותר. חלקם גם יודעים להפוך את ההפרעה ליתרון: מכיוון שהם צריכים לתמרן מתוך סוג של כאוס בתודעתם, הם לומדים לתמרן בתוכו ולהתחמק מההפרעות, ומסוגלים לפתח גמישות ומחשבה יצירתית, שהן לתועלת הארגון.
יכולותיהם הגבוהות עלולות להיות מופרעות על ידי קשת רחבה של התנהגויות שעל פיהן קל יחסית לזהות עובדים כאלה: הם עלולים להיות מאחרים כרוניים ומסוגלים להסתובב במשרד במשך כל שעות היום בלי לעשות דבר ולפתע, אחרי שרוב העובדים כבר הלכו והרעש נמוג, להיכנס לשוונג ולהדביק את הפער.
הם סובלים לעתים קרובות מקושי בניהול זמן או מדחיינות, ולכן לא מסיימים פרויקטים במועדם. הם עלולים להיות חסרי סבלנות. בעוד בשגרה הכל יכול להתנהל על הצד הטוב ביותר, הרי שחלק מהעובדים מתקשה להתמודד עם שינויים לא מתוכננים (ועם שינויים בכלל) ולבצע מעברים חדים מתפקיד לתפקיד או אפילו לבצע מעברים פשוטים יותר, כמו לעזוב לרגע את המחשב כדי ללכת לפגישה.
עבור חלקם הקושי בהתמודדות עם סדרי עבודה או מוצרים חדשים מלחיץ עד כדי פחד קיומי כמעט. לעתים הם יהיו בעלי מחשבות שליליות אוטומטיות, הערכה עצמית נמוכה, תחושה שכולם, ובמיוחד המנהלים, מזלזלים בהם. אם הם נמצאים בעמדות ניהול הם ייהפכו פעמים רבות לאימת הארגון, בגלל התפרצויות הכעס הקשות שלהם. כשהם קמים להכין לעצמם קפה, כל העובדים ממהרים לחזור לעמדותיהם, מרוב פחד.
על פי ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר, מטפל ארגוני ויועץ למנהלים, עובדים בעלי הפרעות קשב וריכוז עשויים להיות בעלי "פתיל קצר" המתקשים להשתלב בעבודת צוות המחייבת משמעת קבוצתית הדוקה. הם מתקשים למלא תפקידים סטטיים בארגון, המכונים "תפקידי תשע עד חמש", למשל עבודה בארכיון, בתיקייה, בהנהלת חשבונות או בתפקידי משרד.
מנדל מוסיף כי "בתפקידים אלה הם נוטים להשתעמם, כי הם זקוקים לשינוי מתמיד, מתקשים להסתדר עם שגרה סטטית ועם תהליכים ביורוקרטים. יש להם רעיונות, מחשבה מקורית והם גם יכולים להתחיל פרויקטים טובים, אך ככל שהעבודה מתקדמת ונהפכת ל'שחורה' ובמהלכה יש לאסוף נתונים, למלא טפסים ולעשות תיאומים כדי שהפרויקט ייצא מן הכוח אל הפועל, הם יתקשו לתפקד".
הפתרון: התאמת התפקיד
הפתרון מתחיל באבחון פסיכיאטרי ובקבלת טיפול תרופתי אם נדרש. לאחריו נדרשת התאמה של התפקיד או של מקום העבודה ליכולותיו של העובד. ד"ר מנדל, למשל, מציע להקפיד להתאים (אחרי אבחון, כמובן) את אופי העבודה לאדם. "אם אתם תזזיתיים או היפראקטיביים, עדיף שתעסקו בעבודת שטח דינמית עם הרבה גירויים, ולא תישארו לעבוד שמונה שעות במשרד", הוא מציע.
"עובדים בעלי הפרעת קשב וריכוז יכולים למצות את יכולתיהם לעתים קרובות בתפקידים יצירתיים, הכרוכים בחשיבה מחוץ לקופסה, למשל בתחום השיווק", מוסיף מנדל. הוא גם מציע שהעובד יקבע בעצמו את מסגרותיו. "עובדים אלה מבינים שהם זקוקים למסגרת שתנהל אותם, מסגרת שאינה בהכרח זו הקיימת בארגון, לכן טוב יעשה המנהל אם יזמין אליו את העובד וייצור אתו מערכת של הסכמים מחייבים, למשל שיעסוק בעבודת שטח, שבוודאי מעניינת אותו יותר. אך לעומת זאת, ייצטרך לדווח מדי שבוע, בשעה שתיקבע, מה הוא עשה בדיוק. "חשוב שההסכם יהיה קשיח, מחייב ומקובל על שני הצדדים".
עצה נוספת למנהלים שמזהים כי העובד שלהם הוא בעל הפרעת קשב: במקרים רבות מדובר בעובדים בעלי ביקורת עצמית חריפה, המתקשים להכיר בהצלחותיהם. לכן, כדאי להיות רגישים יותר במהלך מתן המשוב.
career@themarker.com
עובדים בהפרעה
מאת חיים ביאור
18.11.2010 / 8:12