ביבי, עוד לא מאוחר להתחיל מחדש

>> נואם, אבל לא מנהיג. זו התחושה שהיתה ביום הופעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבוע שעבר בניו אורלינס בפני 3,000 מנהיגי הקהילות היהודיות של צפון אמריקה. זה היה נאום מצוין, מלהיב, עם העצירות המקובלות אך המרגשות למחיאות כפיים ותרועות, אפילו שהוא הופרע מדי פעם על ידי חמישה חוצפנים שחיפשו דרך מקורית לצאת מהאולם לפני הסוף. אבל זה רק על פני השטח, כי למעשה, נאום נתניהו היה עמוס בטריקים ובסיסמאות, רצוף בהפחדות מפני הגרעין האיראני, בהאשמות של הצד השני בקיפאון ובלי דיבורים על פתרון אמיתי - ובקיצור נאום חסר תקווה.

במעמד פתיחת המשא ומתן בוושינגטון נתן נתניהו תחושה שאוטוטו עומד לפרוץ כאן שלום אזורי, והנה פתאום הוא לא מסתדר עם הקפאת בנייה של שלושה חודשים. ונניח שהוא יעביר איכשהו בשבוע הבא את ההחלטה על ההקפאה בקבינט - מה יקרה אז? הרי האופק שלנו מרחיק לכת יותר משלושה חודשים, רבעון אחד במונחים כלכליים.



תחושה דומה עולה מההופעה הפומבית הבאה של נתניהו - השבוע במסיבת העיתונאים שכינס כדי להציג את צעדי החאפ-לאפ שתפרו בלשכתו בנוגע למחירי הדירות המזנקים - צעדים שכמובן לא ישפיעו על מחירי הדירות. בלי אופק, בלי תוכנית ואפילו בלי מצגת. זה עצוב שכך פועל ראש ממשלה בישראל - רק הישרדות, התגלגלות ממשבר למשבר, מצרה לצרה ומהסתבכות להסתבכות. כך קרה, למשל, בהחלטה ההיסטורית שלו לדחות ב-45 יום את העברת תפקיד יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת מאופיר אקוניס לכרמל שאמה.



משבר הנדל"ן הוא הזדמנות מצוינת לבחון איך מתנהל נתניהו, וזה נראה קצת מביך. הרי מדובר בבעיה שקיימת כבר שנתיים, ושרק מחמירה בכל חודש. מה עוד שפתרונה יכול להביא רווחה לאזרחי ישראל וגם לסייע בבניין הארץ ואפילו לתרום לצמיחת המשק. ובכלל מדובר בנושא שאם תצליח בו, לא יהיו לך מתנגדים או מפסידים, וודאי שלא תצטרך להילחם בטייקונים, לוביסטים ויחצ"נים. כך שזה יכול להיות די כיף לראש ממשלה לעסוק בו. במקום להציג שלושה שינויים מינוריים שיתרמו במשהו לכותרת של מחר, נתניהו ואנשיו היו צריכים לבחון מחקרים והנחות כלכליות, לשתף בעבודת המטה את כל המשרדים הרלוונטיים, להתייעץ עם הגורמים החשובים בשוק הנדל"ן - ולהציג תוכניות לטווח ארוך.



נכון, זה לא פשוט ודורש עבודה ואולי אפילו קצת עימותים מול פקידים, אבל ככה מקבלים החלטות על שינוי. ניחא אם הוא היה נתקל בקשיים תוך כדי הובלת רפורמות חברתיות-כלכליות-מדיניות משמעותיות. הבעיה שזה קורה גם כשעל הפרק אין כלום. בדוגמה הניהולית שמעניקה לשכת ראש הממשלה למגזר הציבורי אפשר רק להתפלל שישראל תמשיך להסתדר כמו שהסתדרה עד כה מול האיומים הכלכליים הגלובליים. כי אם אירוע משברי יתרחש כאן מי יודע איזה מסיבות עיתונאים, הודעות על צעדים חדשים ונאומים נקבל.



האם יש לנתניהו תוכנית כיצד לנצל את שלושה חודשי הקפאה? האם הוא מאמין שהעולם יוכל לקבל את ישראל כמו שהיא גם בשנים הקרובות? האם כשיושבים במשרד ראש הממשלה לתכנן את העתיד חושבים שם גם על החלשות ארה"ב ועליית הכוחות הכלכליים החדשים בסין, הודו, ואפילו ברזיל? האם נתניהו חושב גם על העשור הבא? האם יש לו את האומץ לקבל החלטות מנהיגותיות שנויות במחלוקת ולהנהיג את המדינה הזאת לעבר עתיד טוב יותר? עוד לא מאוחר להתחיל מחדש.