איפה נמצא האינטרס הציבורי?

>> "לפרק", "לפצל", "להרוס", "לקנא", "לגזול", "לחסל", "להלאים", "לבלום", "לקחת", "להעניש", "להפלות"; "לקחת מהעשירים ולתת לעניים"; "להעניש את המצליחנים"; "לגרום לנו לעזוב"; "להבריח את הטובים"; "לפגוע בקניין"; "לא מקשיבים לנו"; "לא נתנו לנו לדבר".

אם העסקים שלך נמצאים תחת איום, אם הרגולטור התורן או השר הפעלתן מנסה לעשות סדר אצלך בענף, אם השוק שלך עובר שינוי, אם הסדר הקיים משתבש לך - זהו כל אוצר המלים והמשפטים שאתה זקוק לו במערכת ההסברה הנגדית שאתה מנהל.



אמת, במאבקים שונים יכולים גם להופיע המושגים "זו פגיעה בדמוקרטיה" או "זה יפגע בעיקר בשכבות החלשות" - אבל ברגע שהם נשלפים, ברור כי לא נותרו טיעוני עומק של ממש וכל שנותר הוא לירות את שארית התחמושת כדי לשפר עמדות. זהו אוצר המושגים שנמצא כיום בשימוש בכמה מהמאבקים הכלכליים הכוחניים שמתנהלים כאן. אבל מול כל אותם איומים, ספינים ומסרים יש אינטרס אחד חשוב העונה לשם "האינטרס הציבורי".



זה לא מושג פשוט כפי שהוא נשמע. למעשה, כמעט בכל פעם שבו משרתים אינטרס ציבורי מסוים, פוגעים באינטרס ציבורי אחר. כל הישג שהציבור נהנה ממנו עלול לפגוע בזכותם של בודדים. וכן, גם שמירה על זכויות של בודדים היא אינטרס ציבורי.



לכן, מי שעובד בשירות האינטרס הציבורי חייב לעשות שעות נוספות בניסיון לפענח את האינטרס הזה ולשרתו. הקושי בשירות האינטרס הציבורי הוא לא רק בהתמודדות הקשה מול קבוצות לחץ, אלא בעיקר בזיהוי נכון של האינטרס הזה ובמתן תרופה במינון מדויק לפתרון הבעיה. מי יודע להגיד מהו השיעור המדויק של ההכנסות מהגז שצריך לזרום למדינה כך שגם ישפר את מצבו של הציבור וגם יעודד את היזמים לפתח את משק הגז? מי יכול להגיד כמה חברות סלולר צריכות לפעול כאן כדי לייצר תחרות תוססת? כמה בנקים אנחנו צריכים? מהו הגובה הנכון של העמלות והריביות ששומר על בנקים יציבים ולקוחות מרוצים? מי יודע לומר מהו השכר הנכון למנכ"ל חברה ציבורית?



לאף אחת מהשאלות האלה אין תשובה מדויקת, וגם אם יש כזו, אין ודאות שהיא משרתת באופן אופטימלי את האינטרס הציבורי. כדי לפצח בכל זאת את טיבו החמקמק של האינטרס הציבורי, יש להתמקד תחילה בעקרונות, כי על המספרים אפשר להתווכח עד קץ הדורות.



האינטרס הציבורי נשלט על ידי הקצוות



1. סוגיית מיסוי ותמלוגי הגז היא דוגמה טובה לסבך הערכים העומדים למבחן ונכללים בפרמטרים המרכיבים את "האינטרס הציבורי". העקרונות הבסיסיים של הדיון הזה הם שלמדינה יש את הזכות והחובה לדאוג לצדק חלוקתי, ולכך שכלל אזרחיה ייהנו ממשאב הטבע הזה המצוי בבעלותם. במקביל, צריכה המדינה לעודד יזמים ומשקיעים לפתח עסקים ומיזמים באמצעות מערך תמריצים נאות.



בהתפלגות נורמלית של פעמון גאוס הידוע, היה צפוי שנמצא ריכוז גבוה של אנשים שמחזיקים בתפישה הזאת, ובקצוות את שתי הגישות המנוגדות הגורסות ש"אסור לגעת לנו בגז" או: "זה הגז של הציבור - צריך להלאים אותו". אבל הדיון הציבורי נשלט משום מה על ידי הקצוות. מצד אחד, על ידי חברות הגז שמפעילות עשרות לוביסטים, יועצים ושכירי חוות דעת שמנהלים מלחמת חורמה נגד זכותה של המדינה לפעול למען האינטרס הציבורי; ומצד אחר, על ידי הקולות שמתעלמים מהעובדה שזה עתה נולדה כאן תעשייה בעלת חשיבות מקרו-כלכלית משמעותית למשק הישראלי בשני העשורים הבאים ושצריך לטפח אותה.



ועדת ששינסקי רקחה המלצות שמבוססות על העקרונות שמאזנים בין סבך האינטרסים ונותנות מענה הולם לכולם: למדינה יש זכות לפעול למען הציבור, המדינה חייבת לדאוג לפיצוי הולם ונדיב ליזמים והמשקיעים שנטלו סיכון, והחלק של הציבור יגדל ככל שהתגלית תהיה גדולה יותר. מי שלא מקבל את העקרונות האלה - לא מתעניין באינטרס הציבורי באמת.



2. הנה עוד אינטרס ציבורי שפוגש אינטרס אחר: חברת כרטיסי האשראי ישראכרט מנהלת יותר מעשור מאבק לשימור הבלעדיות שלה בסליקת עסקות שנעשות בבתי העסק באמצעות הכרטיסים שהיא מנפיקה. החברה טוענת שהמותג ישראכרט הוא תוצרת כחול-לבן (להבדיל מוויזה ומסטרקארד) ולכן יש לשמור על כוחו וקניינו של בנק הפועלים כבעליו של המותג, ולא לתת דריסת רגל לחברות אחרות בסליקת עסקות שנעשו בכרטיסי ישראכרט.



הטיעון הזה היה יכול להיות רלוונטי אילו כל חברה היתה סולקת רק את כרטיסיה, אבל המציאות בעשור האחרון היא שכל חברה יכולה לסלוק גם את העסקות שנעשו בכרטיסים מתחרים - למעט כרטיסי ישראכרט. התוצאה היא מעמד מונופוליסטי שמעניק לישראכרט יתרון תחרותי ניכר בהתקשרות מול בתי העסק. זכות הקניין היא חשובה, אלא שכאן האינטרס הציבורי מחייב פתיחה מוחלטת של השוק לתחרות בין כל חברות האשראי בבתי העסק. המחיר של הפגיעה בזכויותיה של ישראכרט הוא שולי אל מול התועלת לעשרות אלפי בתי עסק.



3. גם חברת החדשות של ערוץ 2 נמצאת על המוקד בעקבות השינויים הצפויים בשוק הטלוויזיה, עם המעבר ממשטר של זכיונות למשטר של רישיונות. השינוי הזה יביא לפיצול הבעלות המשותפת של זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת וישלח כל אחת מהן לערוץ משלה - ערוץ קשת וערוץ רשת. אלא ששתי הזכייניות קצת מתקשות להיפרד, והן רוצות להמשיך וליהנות ממנעמי השותפות הזו גם בעתיד, ולהחזיק יחד בחברת החדשות של ערוץ 2.



האינטרס הציבורי מחייב שלכל ערוץ תהיה חברת חדשות משלו, כדי שהתחרות תגבר ולא יהיה שולחן משותף לשני ערוצים מתחרים. האינטרס הציבורי כאן די ברור, ולכן מפתיע שעורכים, עיתונאים וח"כים כמו שלי יחימוביץ' נלחמים כדי למנוע את פירוק השותפות בין בעלי ההון השולטים ברשת ובקשת.



הרי הקמת חברת חדשות נוספת צריכה להיות אינטרס מובהק של עיתונאים, אנשי חדשות ופוליטיקאים, משום שהיא מגדילה את שוק העבודה ואת שוק הרעיונות. הטענה כאילו יציאת זכיין אחד מחברת החדשות תביא לפירוק החברה תמוהה.



לפני יותר מעשור החזיקו בנק לאומי ובנק דיסקונט בחברת כרטיסי האשראי ויזה כאל במשותף, ונדרשו לפרק את השותפות ביניהם כדי להגביר את התחרות. התוצאה היתה שדיסקונט רכש את חלקו של לאומי בוויזה כאל, ואילו לאומי הקים חברת כרטיסי אשראי משלו. כל החברות משגשות ופורחות ומרוויחות היטב.



שוק המדיה הרבה פחות רווחי משוק הבנקאות, אבל אין סיבה לחשוב שהקמת חברת חדשות נוספת תעשה רע לאינטרס הציבורי. הצופים והשוק יקבעו בסופו של דבר כמה חברות חדשות צריך.