כשכוח מיקוח נתקל בשוק ריכוזי

>> לעסקים הקטנים בפריפריה אין כוח מיקוח מול חברות כרטיסי האשראי. הם זקוקים להצעת החוק שתעזור להם להפעיל כח מיקוח מול חברות כרטיסי האשראי ולבחור בניהן. מי שיכולה להפעיל כח מיקוח בין החברות השונות היא המדינה. ואולם, במכרז האחרון שביצעה הממשלה, כח המיקוח שלה נתקל בכוח של חברות כרטיסי האשראי הפועלות בסך הכל בשוק ריכוזי מאין כמוהו.

מדי שנה מוציאה המדינה באמצעות משרד החשב הכללי מכרז לסליקת כרטיסי האשראי. המדינה קובעת מחיר גג ובמכרז זוכה החברה שמציעה את המחיר הנמוך ביותר לעומת מחיר הגג. שתי חברות כרטיסי האשראי שלא זכו במכרז יכולות גם הן להצטרף לחברה הזוכה, אבל הן ייקנסו בשיעור ההפרש בין ההצעה שהציעו להצעה הזוכה.



בשנה שעברה קבעה המדינה מחיר גג של 0.6%. ישרכארט וכאל הציעו את מחיר התקרה 0.6%, לאומי קארד הציעה 0.58% וזכתה במכרז. ישרכארט וכאל נקנסו - ועבדו עם המדינה במחיר של 0.56%. השנה מחיר הגג במכרז היה 0.57%. שלוש ההצעות שקיבל החשב הכללי משלוש החברות היו למחיר הגג, 0.57%. בשוק שבו יש מתחרים מעטים כל כך, קל לחברות למצוא את המחיר שיהיה נח לכולן: הוא יהיה מחיר המקסימום. מבנה שוק כרטיסי האשראי הריכוזי גורם לכך שגם גופים בעלי כח מיקוח כמו המדינה נתקלים בחסרונות שנובעים ממבנה השוק - קל וחומר בעלי העסקים הקטנים.



עם זאת, חשוב לבחון מהם המרווחים שבהם הסכימו חברות כרטיסי האשראי לעבוד עם המדינה. המדינה משלמת עמלה צולבת של 0.55%, כלומר, כל החברות הסכימו למרווח של 0.02% מהעמלה הצולבת כעמלת בית עסק, ומתחת לזה לא הסכימו לרדת. כיום העמלה הממוצעת בשוק היא 1.3%, והעמלה הצולבת היא 0.975%. יש אפוא פער של 0.325% שמועבר לחברה הסולקת. בתי העסק הקטנים משלמים עמלה ממוצעת של 2%, וקיים פער של 1.025% שנשאר בידי החברה הסולקת.



לעסקים הקטנים לעולם לא יהיה כח כמו למדינה. קשה לראות עסק קטן מצליח לגרום לחברת כרטיסי אשראי לסלוק אותו תמורת מרווח של 0.02% מהעמלה הצולבת. ואולם, כיום, כשהמרווח מגיע ל-1.025%, כלומר, יותר מאחוז מהמרווח שבו מוכנות חברות כרטיסי האשראי לעבוד, נראה שיש עוד הרבה בשר לכל השחקנים בתחום.