לכודה במכרות הנחושת

העניין למשקיעים: צמיחה מהירה, נחושת ותיעוש



בשני העשורים האחרונים הניבה הבורסה של צ'ילה תשואה ממוצעת של 15% בשנה, כלומר הכפילה את שוויה מדי חמש שנים. חלק מהזינוק מיוחס לשינויים שבוצעו במדינה עוד בשנות ה-70 ושיפרו את מערכת הבריאות, את החינוך ואת תוחלת החיים במדינה.

בשנות ה-90 צמח התוצר הצ'יליאני בכ-7% בשנה, ובעשור האחרון הוא התייצב על כ-3%-4% בשנה. האטת הצמיחה מוסברת בין היתר במדיניות מוניטרית מצמצמת, שנועדה לשמור על ערך המטבע. להערכת כלכלני ג'יי.פי מורגן, צ'ילה תהיה בין שלוש המדינות שיובילו את הצמיחה העולמית בשנה הבאה, עם 6.5%. יעקפו אותה, לפי הבנק, רק הודו וסין.



באופן אירוני, לצמיחה ב-2010- 2011 תורמות ההשלכות של רעידת האדמה שהתרחשה בתחילת השנה, והולידה גל של השקעות בתשתיות. ממשלת צ'ילה גם השיקה תוכנית תמריצים גדולה כדי לעודד את הצמיחה ולהקטין את האבטלה. יחס החוב תוצר הנמוך מאוד של צ'ילה (6%) יאפשר לה להמשיך בהרחבה הפיסקלית הנחוצה.



צ'ילה היא אחת המדינות המתועשות באמריקה הלטינית. היא נחשבת ליצרנית הגדולה בעולם של נחושת (שליש מהייצור העולמי), כשהתוצרת מופנית בעיקר לסין ולברזיל. הצ'יליאנים מצטיינים גם ביצוא של תחנות חשמל. בכלל, היצוא הוא יותר מרבע מהתמ"ג של המדינה.



מחצית מהיקף היצוא של צ'ילה הוא של נחושת, והעלייה במחירה היא בין הסיבות שהובילו לשגשוג במדינה בשנים האחרונות. צ'ילה היא ספקית אשראי לעולם, והיא נהנית מדירוג חוב גבוה בקרב הסוכנויות הגדולות. המדינה יצאה באחרונה לגיוס אג"ח - בראשונה זה שש שנים - כדי לכסות על הוצאות השיקום בעקבות רעידת האדמה.



הייחוד: שוק ליברלי ותמריצים להשקעות זרות



צ'ילה נהפכה בעשורים האחרונים למודל לחיקוי עבור מדינות העולם השלישי, בזכות הצמיחה המהירה ויכולתה להתגמש לפי הצרכים המשתנים בעולם. עד לפריצה הכלכלית של ברזיל, צ'ילה היתה המדינה המפותחת ביותר באמריקה הלטינית.



כלכלת המדינה היא תחרותית, עם התערבות ממשלתית נמוכה, מערכת חקיקה ברורה ומסודרת ומערכת פיננסית יציבה. המערכת המשפטית במדינה חופשית ומופרדת מהשלטון. בניגוד למדינות שכנות באמריקה הלטינית, צ'ילה נחשבת לנקייה יחסית משחיתות.



הסיכונים: הישענות יתר על יצוא הסחורות



הבורסה של צ'ילה אינה זולה. הזינוק של מדדי המניות המקומיים נבע בין השאר מכניסה מהירה של משקיעים זרים, אולי מהירה מדי.



כלכלנים בעולם חוששים שהמדינה נשענת במידה רבה מדי על שוק הסחורות, ושנפילה במחירי הנחושת עלולה לפגוע בה בצורה קשה. העובדה שהצמיחה של השנים האחרונות נובעת מהרחבה פיסקלית מעידה על חולשה של המגזר העסקי בצ'ילה, שיתקשה לקחת את המושכות מידי הממשלה כשתקציבי הפיתוח יוקטנו.



לפני החילוץ הנועז של הכורים, התקשורת הצ'יליאנית פיקפקה בתחזיותיו של פיניירה לצמיחה של 6%, והתמיכה בו נפלה לשפל.