בעלי ההון מול האחים המוסלמים - מי ינצח?

העניין למשקיעים: אוצרות טבע ותיירות



מצרים הציגה צמיחה שנתית של 5%-7% בשנים האחרונות. היא גם הגבירה את התיעוש, השקיעה בתשתיות, ביצעה רפורמות במערכת המסים, ניהלה היטב את תקציב המדינה, הנהיגה מדיניות מוניטרית אחראית ושמרה על ערך המטבע שלה. בנוסף הפריטה מצרים את המערכת הפיננסית, ובשנתיים האחרונות היא הנהיגה תוכנית תמרוץ כלכלית, שכללה השקעות בסך 6.3 מיליארד דולר.

הכלכלה המצרית, שבעבר התבססה בעיקר על החקלאות הסמוכה לנילוס, מתבססת כיום גם על תקשורת ויצוא. אחד הנכסים הגדולים של המדינה הוא מאגרי הנפט והגז שמצויים במדבריות הרחבים, בנילוס ובים התיכון. לפי הערכות, יתרות הנפט של מצרים מגיעות ל-3.7 מיליארד חביות, ויתרות הגז - ל-1.7 טריליון מ"ק. תחום מכרות הזהב במצרים צובר אף הוא תאוצה, והמדינה נהנית גם מהשימוש העולמי בתעלת סואץ.



חלק מהותי מהכנסותיה של מצרים מקורו בתיירות, שהיא הענף הרביעי בהיקף ההכנסות במשק המצרי. הכנסות המדינה מתיירות הסתכמו ב-2009 ב-11 מיליארד דולר. הכנסות אלה היו 11.4% מהתוצר, והכניסו כמויות גדולות של מטבע זר. התיירות למצרים שבה לצמוח בשנה האחרונה. ממשלת מצרים מעריכה כי ב-2011 יבקרו במדינה 14 מיליון תיירים - גידול של כמעט 30% לעומת 2010.



הייחוד: מדינה ערבית מערבית



מצרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ-80 מיליון תושבים, והיא השנייה באפריקה במספר תושביה (אחרי ניגריה). המצרים הם צעירים - הגיל החציוני במצרים הוא 24. במקביל, מספרם של בוגרי האוניברסיטאות שאינם מצליחים למצוא משרה עולה בהתמדה. עבורם זהו תהליך שעלול להימשך שנים.



מבחינה פוליטית, מצרים מתקשה לעתים לנהוג קו אחיד, ולהכריע בין הרצון להנהיג את המדינות המוסלמיות לרצון לשמור על קשרים טובים עם מדינות המערב.



הסיכונים: מצב פוליטי מעורער ופעולות טרור



30 שנות כהונתו של הנשיא חוסני מובארק בן ה-83 יגיעו לקצן בשנה הבאה. אז ילכו אזרחי המדינה להצביע בקלפיות, ומצרים תעמוד במבחן פוליטי. לעת עתה, כלל לא ברור אם בנו של מובארק, גמאל, שהקיף עצמו בסוללה של אנשי הון, יירש אותו בתפקיד.



מצרים מתנהלת כבר 30 שנה תחת "מצב חירום", שמאפשר מעורבות עמוקה של השלטון בכלכלה. המעורבות הזאת מעוררת תסיסה בקרב חלקים רבים בציבור, ומעודדת שחיתות ובזבזנות.



למרות שיעורי הצמיחה הנאים, מצרים היא עדיין מדינה ענייה. רבע מתושביה חיים מהכנסה של כ-2 דולרים ביום. המדינה היא צרכנית הקמח הגדולה בעולם, ודי בעלייה קלה של מחירי הלחם כדי להוציא את ההמונים לרחובות.



הצמיחה לא הצליחה לצמצם את ממדי העוני ואת שיעור האבטלה, שעוקף את ה-10%. גם שיעור ההשקעות מסך התוצר נמוך יחסית (18%). בנוסף, המדינה סובלת מגירעון תקציבי מתרחב, מחוב לאומי גדול (יחס חוב-תוצר של 80%) ואינפלציה של 10% בשנה, כשמחירי מוצרי היסוד עולים בשיעורים חדים אף יותר.



איום נוסף על הכלכלה הוא פעולות טרור. המדינה סבלה מכמה פיגועים בעשור האחרון, מפעילות מתעצמת של ארגון אלקעידה ומניסיונות פיגוע מצד ארגונים איסלאמיים קיצוניים. אלה גרמו לפגיעה בתיירות למדינה.