>> לשותף שלי לחדר במקום העבודה יש בדיחה קבועה. בכל פעם שנכנס מישהו ומודיע בהתרגשות שמניית החברה עלתה, הוא עונה: "עוד 93 דולר ואני מוכר". מחיר המניה היה 7 דולרים בפעם האחרונה שבדקתי.
בזמן האחרון אני שומע את הבדיחה הזאת כמעט כל יום - כלומר בסך הכל החדשות הן טובות. המניה עולה, לעובדים יש אופציות, ואם זה יימשך אולי נרוויח מכך.
לפני ארבע שנים עבדתי בחברה אחרת, שהמניה שלה עלתה ועלתה בלי הפסקה במשך חודשים רבים. אפילו האדישים מבין העובדים לא יכלו שלא להידבק בהתלהבות. בשיחות המסדרון, בארוחות הצהריים, בכל מקום דיברנו רק על דבר אחד: לאיזה מחיר הגיעה המניה היום.
אין שום דבר רע בלחלום - לא זו הבעיה. החלק הפחות נחמד בסיפור הוא שהתחלנו להאמין שכך עובד שוק ההון: כל מה שצריך הוא לבחור מניה מנצחת, להשקיע בה כסף, למכור בשיא ולהתעשר. לא עבר הרבה זמן עד שנהפכנו ל"מומחים", והתחלנו לפתח תיאוריות שהתיימרו להשיב על השאלה כיצד להכות את שוק המניות.
אני לא יודע כמה מאתנו גם פעלו בעניין, אך אני מאמין שהרוב רק דיברו. ואולם לטובתם של מי שגם ניסו ליישם את התיאוריות האלה, אני מקווה שהם הפסידו כבר בסיבוב הראשון - כי אחרי הימור מוצלח גובר הפיתוי להמר שוב ולהגדיל את הסכום.
פעם אמר לי מישהו שכשהוא מהמר בהשקעות, הוא מעדיף להפסיד. מבחינתו, עדיף לשלם שכר לימוד ולהבין את הטעות מאשר להרוויח ולא לדעת מה הוא עושה.
אופציות לעובדים - הזמנה לשוק ההון
אופציה היא מונח בשוק ההון שמתאר אפשרות לקנות מניה במחיר קבוע מראש בתאריך כלשהו בעתיד. מעסיקים רבים, בעיקר בתחום ההיי-טק, מעניקים כיום לעובדים אופציות על מניות החברה. הם עושים זאת מכל מיני סיבות - בין השאר כדי להגדיל את הזיקה בין העובדים לחברה ולעודד אותם להישאר בה זמן רב יותר. בכל אופן, יהיו הסיבות אשר יהיו, חלוקת האופציות מביאה עמה תופעת לוואי חשובה: בעבור העובדים, במיוחד העובדים הצעירים, זוהי מעין הזמנה לשוק ההון.
עובד שמחזיק אופציות בחברה שמניותיה נסחרות בבורסה מוצא את עצמו מושפע באופן ישיר מתנודות המחיר היומיומיות במניית החברה. כשמחיר המניה יורד מתחת למחיר המימוש של האופציה, האופציה מאבדת מבחינתו משמעות. אבל כשמחיר המניה עולה, נפתח בפני העובד סיכוי מוחשי להרוויח כסף.
ככל שמחיר המניה עולה, כך גדלה המעורבות הרגשית של העובד בשוק ההון. אם המניה עולה כפי שהיא עלתה בחברה שבה עבדתי בעבר, ההתרגשות הקלה הופכת בקלות לאופוריה. כשהמניה צונחת, כפי שקרה בסופו של דבר, האופוריה עלולה להפוך לדיכאון.
מהבחינה הזאת, ההזמנה לשוק ההון שקיבלנו אז לא היתה מוצלחת במיוחד. רבים מחברי לעבודה באותה תקופה לא התאוששו ממפח הנפש כשהמניה צנחה. שיחות ההלל לשוק ההון התחלפו בחשדנות ובחוסר אמון. מרביתם לא רוצים לשמוע כיום דבר וחצי דבר על דרכים לשפר את תשואת החסכונות שלהם בשוק ההון, כולל החיסכון החשוב בחייהם, החיסכון הפנסיוני.
אבל לא כל מי שעבד באותה חברה בורח מהשוק. יש כאלה שהתגברו על האכזבה והחליטו ללמוד על השקעות באופן יסודי. יש כאלה שהפכו למשקיעים אקטיביים, שבולעים כל פיסת מידע על תמחור מניות, ויש כאלה צנועים יותר - שלמדו מספיק כדי לדעת למה צריך לצפות מתיק השקעות פרטי, ואיך כדאי להם לנהל את השקעותיהם בתבונה.
הכותב הוא מהנדס תוכנה ועורך הבלוג "איזהו עשיר?"whoisrich.cafe.themarker.com
לכל אופציה יש מוצאי אופציה
עזרא אוחיון
21.11.2010 / 7:02