הארווי פיט מאפשר לחתולים לשמור על השמנת

מאת חיים הנדוורקר



היו"ר של רשות ניירות ערך של ארה"ב, הארווי פיט, עדיין לא הספיק לחמם את הכיסא שעליו הוא יושב - וכבר נקלע לצרות. פיט, מינוי של הנשיא ג'ורג' בוש, נחשב מינוי טוב מבחינת וול סטריט, חברות ראיית החשבון ועולם התאגידים האמריקאי. פיט הוא עורך דין במקצועו, שעבד עבור חברות התופסות עמדות מרכזיות בעולם הפיננסי האמריקאי.



לעומתו, היו"ר הקודם, ארתור לוויט - שבא אף הוא מוול סטריט ונתפס בתחילת דרכו, כמו פיט, כמקורב לבעלי הכוח בוול סטריט - התגלה כאיש הקשוב לצרותיו של המשקיע הקטן. בשנותיו בתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך ביצע לוויט שינויים רבים - אם כי לא מספיקים - בכללי המשחק של וול סטריט, שחייבו את התאגידים האמריקאים ואת וול סטריט בגילוי נאות ובשמירת האינטרסים של המשקיעים שלהם.



כאשר עזב לוויט ונכנס פיט נשמעה אנחת רווחה בעולם הפיננסים האמריקאי. נראה היה כי מונה לתפקיד אדם כלבבם של אנשי הפיננסים - אך לא להרבה זמן. פרשת נפילתה של אנרון משכה את הארווי פיט אל מרכז תשומת הלב. התחושה היא שפיט אינו האדם המתאים להוביל שינויים משמעותיים.



פיט (56) החל את הקריירה שלו ברשות ניירות ערך, שם עבד עשר שנים, מתוכן שלוש שנים כיועץ משפטי בכיר של הרשות. ב-1978 יצא לפרקטיקה פרטית ועבד בשירות חברות ראיית חשבון ובתי השקעות בוול סטריט.



פרשת אנרון הביאה למחיקתם של 60 מיליארד דולר מכספי המשקיעים, וחשפה את העיוותים הקיימים בעולם התאגידים האמריקאי. חמור מכך - התברר כי חברות ראיית החשבון משתפות פעולה עם הלקוחות כשהדבר משתלם להן. התברר כי לפירמת ראיית החשבון של אנרון - ארתור אנדרסן, אשר השמידה מסמכים הקשורים למצב הפיננסי של החברה - היו קשרים הדוקים עם אנרון, ואנשיה עבדו במשרדי אנרון. חברת ראיית החשבון שימשה גם כיועצת לאנרון וגם כמבקרת הספרים שלה. צחוק הגורל, פיט עצמו עבד כעורך דין בשירות אנדרסן, ואף שימש כאיש שדולה של תעשיית החשבונאות. עתה מאשימים אותו כי הוא מעדיף שלא להיכנס לעימות עם חברות ראיית החשבון וכי הגישה שלו הוכחה מוטעית.




לוויט שאף לרפורמה גדולה. הוא רצה להביא להפרדה בין עסקי הייעוץ וביקורת הספרים של תעשיית ראיית החשבון, והיה לו נימוק טוב; כיועצת, חברת ראיית החשבון שותפה לדרך העסקית של החברה. כמבקרת, היא אמורה לשמש נאמן של בעלי המניות והציבור, ולחשוף בפניהם את המתרחש בחברה.



חברות ראיית החשבון התנגדו נמרצות לרעיון של לוויט, והיתה להן סיבה טובה לכך: חברות ראיית החשבון מרוויחות הון עתק משירותי ייעוץ. הן מרוויחות הרבה פחות מביקורת הספרים, התחום שנחשב הלחם והחמאה של התעשייה. חברות ראיית החשבון גרסו כי הן בוגרות מספיק כדי להפריד בין ניגודי עניינים אפשריים. לוויט ניסה ליישם את הרעיון שלו ונכשל. לחצי השדולה שהפעילו חברות ראיית החשבון בוושינגטון אילצו את לוויט להתפשר. למעשה, חברות ראיית החשבון ניצחו.



עתה, כאשר נחשפה פרשת אנרון, מציעים כמה חברי קונגרס להחיות מחדש את הרעיון של לוויט. אם חוק שכזה יתקבל זו תהיה מהפכה של ממש בעולם ראיית החשבון. אבל חברי הקונגרס זקוקים לסיוע של רשות ניירות ערך במערכה על שכנוע של דעת הקהל, ולא בטוח שפיט יתמוך בכך. בימים האחרונים פיט עצמו נתפס כמי שמנסה להראות יד חזקה. פיט טען בעבר כי לוויט הפעיל יד קשה מדי כלפי חבורת ראיית החשבון, וכי הממשל צריך לפעול בשיתוף פעולה עם החברות ולא בעימות עימן.



כעת החליט פיט על גיבוש כללים חדשים שיגבירו את אכיפת החוק בתחום. הרעיון שלו הוא להקים מועצת פיקוח מהמגזר הפרטי, שתסייע באכיפת החוק, האתיקה והמשמעת על המתרחש בתעשייה. ואולם פיט אינו זוכה לאמון רב. מבקריו גורסים כי הרעיון שלו הוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. לגרסתם, יש לנצל את פרשת אנרון כדי להכניס שינויים משמעותיים בתעשיית ראיית החשבון - כדי להגן על המשקיעים.



עם זאת, פיט מודע לביקורת כלפיו. אחד הצעדים האחרונים שלו הוא ניסיון לשפר את מצבו באמצעי התקשורת. הוא פיטר את איש יחסי הציבור שלו ומינה אחר לתפקיד. היו שתבעו ממנו כי יימנע מלטפל בעניין אנרון-ארתור אנדרסן. פיט אמר כי אין בכך צורך, שכן בלאו הכי אין הוא מעורב במסגרת תפקידו בחקירות. לדבריו, אם יגיע הרגע שבו יצטרך להיות מעורב - הוא ינהג על פי כללי האתיקה.