החקלאים מעדיפים תאילנדים זולים על פני נשים ערביות

>> 300 עובדים עונתיים מסרי-לנקה הגיעו לישראל לעבוד בחקלאות לתקופה של חצי שנה ולאחריה יחזרו לארצם. הבאתם נעשית בהתאם לדו"ח שערכה ועדה בראשותו של המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, שבו מוצע לחולל מהפכה בתחום התעסוקה בישראל.

ועדת אקשטיין קבעה גם שיש צורך בפעולה מרוכזת ליצירת מקומות עבודה חדשים וקבעה יעד של הגדלת שוק העבודה בשיעור של 33 אלף עובדים לשנה מעבר לגידול הטבעי בתעסוקה הנובע מצמיחת המשק. לפי אקשטיין, "הבעיה העיקרית של ישראל בתחום התעסוקה היא העובדים הזרים והיעדר אכיפת חוקי העבודה".



אכן מלים כדרבונות. אלא שבשטח המרחק בין קביעות אלה לבין המציאות גדול מאוד. עדות הממחישה עד כמה המלים של אקשטיין חסרות קשר למציאות הוא מצב התעסוקה של נשים ערביות. הגדלת התעסוקה לנשים ערביות היא אחד הצירים של המאמץ הממשלתי, וזאת לאור ההכרה הכללית כי שיעור ההשתתפות הנמוך של נשים ערביות בשוק העבודה (20% לעומת ממוצע ארצי של 50%) הוא נקודת תורפה שיש לטפל בה בדחיפות.



עמותת מען לקחה על עצמה את המשימה לסייע בהשמת נשים ערביות בחקלאות. הרעיון של מען פשוט - במקום 25 אלף עובדים מתאילנד שמיובאים בתנאי ניצול, ניתן לשלב בהדרגה עשרות אלפי נשים מובטלות מהמגזר הערבי. בפועל זה לא קורה.



הנה דוגמה של מקום עבודה שיכול היה לקלוט עובדות ערביות והעדיף עובדים זרים במקום. מדובר במשתלה בשרון שנציגי מען יצרו עמה קשר כבר ב-2008 והציעו למנהלי המשתלה לקלוט קבוצת עובדות מהכפר הערבי השכן. יש לציין שלא מדובר בחקלאי זעיר, אלא במשתלה רצינית, מהגדולות בישראל המעסיקה לאורך כל השנה עשרות עובדים.



על אף שהמשתלה סירבה לקלוט עובדות, המשיכו נציגי מען במשך שנתיים לשמור על קשר טלפוני ולבקר במקום ולהציע לקלוט עובדות המאוגדות במען. ביולי 2010 קיבלנו שיחת טלפון מאחד ממנהלי המשתלה, שביקש לתאם קליטת חמש עובדות. כבר בטלפון סייג מנהל המשתלה כי קליטת העובדות הערביות נדרשת כרגע בגלל איחור בהגעת עובדים זרים (המוגדרים באופן מוזר כ"סטודנטים"). המנהל הוסיף שהוא מוכן לנסות לקלוט חמש עובדות, ואם יצליחו בעבודה הן ימשיכו לעבוד במהלך העונה. תוך כמה ימים אירגנה מען קבוצת עובדות מוואדי ערה והן החלו לעבוד. ארבע מתוך חמש העובדות הן אמהות בשנות ה-30-40 לחייהן ובעלות ניסיון של כמה שנים בעבודות בחקלאות. נציגי מען ליוו את הקליטה של הקבוצה ושני הצדדים הביעו שביעות רצון.



אלא שאחרי חודשיים הגיעו "הסטודנטים" מסרי-לנקה והמשתלה שינתה את עמדתה. העובדות הערביות, אזרחיות ישראל שעובדות בשכר מינימום עם זכויות מלאות, קיבלו הודעה שהן מסיימות לעבוד במשתלה, על אף שהוכיחו חריצות ומסירות. מתברר כי עולם כמנהגו נוהג. הממשלות בישראל אימצו בעשר השנים האחרונות שורה של החלטות גורפות שקבעו את הצורך להפחית את שיעור העובדים הזרים. בשטח דבר לא משתנה והעובדים והעובדות המקומיים מתפקדים כגלגל הרזרבי של הכלכלה. כאשר יש פנצ'ר, משתמשים בהם לזמן קצוב עד שמגיעים העובדים האמיתיים מתאילנד, סין או סרי-לנקה.



מה שקובע כאן הוא האינטרסים של בעלי ההון - חברות כוח האדם המייבאות את העובדים והחקלאים הזוכים בכוח אדם זול וצייתן.



הכותב הוא חבר הוועד הארצי של מען והאחראי על פרויקט עובדי חקלאות