פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שקיעתה של אירלנד אינה סוף פסוק

      בין מלחמת המטבעות להתגייסות אירופה להצלת "הנמר הקלטי" נוצרת תמונה מדאיגה לעתיד המעצמות הכלכליות של העולם. אפרים דוידי מביט במתרחש וחושב שכך נראה משבר קפיטליסטי מתפתח

      טוטו המשבר הכלכלי מוסיף להתגלגל. היום זו אירלנד המככבת. "יש להצילה" זועקות השבוע כותרות העיתונים. לפני חודשים ספורים הייתה זו יוון שככבה. לכאורה יוון ניצלה. אבל מקריאת העיתונות הכלכלית האירופאית של השבוע ניתן להבין שההצלה לא הצליחה. ולאחר הטיפול ב"נמר הקלטי" ז"ל, אירלנד, מוסדות פיננסיים בינלאומיות ישובו לטפל ביוון. את פורטוגל ואת ספרד... הזכרנו? כך המשבר הקפיטליסטי מתגלגל במורד. גם מפגש ראשי מדינות קבוצת ה-G20 שנערך באחרונה לא הצליח להוציא את העגלה הקפיטליסטית מהבוץ.

      מפגש ה-20G, נציגי המדינות הקפיטליסטיות הגדולות ובנוסף סין, ברזיל, טורקיה ועוד, נערך בסיאול שבקוריאה הדרומית בשבוע שעבר. מטרתו הייתה להגיע לפתרונות "מתקבלים על הדעת" בכל הנוגע לסוגיית מלחמת המטבעות בדרך למציאת מוצא למשבר שפרץ בספטמבר 2007.

      מאז התבטאותו לפני חודשיים של שר האוצר הברזילאי גידו מנטגה בריאיון עיתונאי: "אנו עדים לאחרונה למלחמת מטבעות בעולם", צמד המילים "מלחמת מטבעות" אינו יורד מהכותרות. שם המשחק: איך מחלצים את המשק המקומי מהמשבר הקפיטליסטי בעזרת מטבע "חלש" או "מוחלש". במילים אחרות, איך ניתן לפגוע בחוסן המטבע הלאומי, כדי שמחירם הזול של מוצרים, המיוצרים במדינה מסוימת, יגדיל את מכירותיהם בשוק העולמי על חשבון מוצריהן של מדינות אחרות, מדינות יריבות בסחר העולמי, שלהן "מטבע חזק", וכתוצאה מכך - סחורות ייצוא יקרות.

      רגע, המדינה פוגעת במטבע שלה? לכאורה, כל שמדינה מעוניינת דווקא להפגין את עוצמתה הכלכלית, את חשיבותה המסחרית ואת איתנותה הפיננסית באמצעות מטבע חזק. האם הערכה זו שגויה? ובכן, היא שגויה, ובייחוד בעידן המשבר הקפיטליסטי, שאינו חולף במדינות הליבה של הגלובליזציה: גושי הדולר, גוש היורו והין היפני. ארה"ב מעוניינת בדולר "חלש", כדי למכור את מוצריה. אבל גם ישראל מעוניינת ב"שקל חלש", כדי למכור את מוצריה. נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר רכש עשרות מיליארדי דולרים על חשבון כספי הציבור בניסיון להחליש את השקל. רכישות אלה של פישר סיפקו הזדמנות פז לספסרים בינלאומיים, אשר מהמרים פעם על המטבע האמריקאי ופעם על המטבע הישראלי, כדי לגרוף רווחים גדולים, על חשבון אזרחי מדינת ישראל, כמובן.

      השאלה המרכזית היא מי ישלם את המחיר המשבר

      החשיבות של שער המטבע כה גדלה, עד שהמפגש שנערך בסיאול, עסק, רובו ככולו, במציאת פתרונות אפשריים למלחמת המטבעות. הוועידה לא הולידה כל הסכמה בין מדינות הליבה הקפיטליסטית (ארה"ב, האיחוד האירופי) לנציגי מדינות הפריפריה הקפיטליסטית, המכונות בעיתונות הכלכלית - "השווקים המתעוררים" (סין, הודו וברזיל).

      הסוציאליסט (!) הצרפתי דומיניק שטראוס-קאהן, העומד בראש קרן המטבע, התריע בדבריו לפני המפגש מפני ההשלכות האפשריות של המאבק בין מדינות העולם סביב שערי המטבע: "אפשר לדבר ולדבר, אבל מה שאנו זקוקים לו עתה זו פעולה אמיתית. איני סבור, שניתן לפעול ללא שיתוף פעולה בין האומות". בהקשר למשבר המתמשך, הדגיש שטראוס-קאהן: "אנו עומדים בפני סכנה של יצירת דור אבוד". עוד אמר יו"ר קרן המטבע: "כאשר אדם מאבד את עבודתו, יש סבירות גבוהה שייפגעו גם בריאותו, והחינוך של ילדיו וכל היציבות החברתית שלו. כלומר, אובדן העבודה מסכן את הדמוקרטיה עצמה ואפילו את השלום. אל לנו להשלות את עצמנו - התאוששות כלכלית ללא מקומות עבודה חדשים היא חסרת משמעות עבור האדם ברחוב".

      ההתכנסות בסיאול, היא תגובה לחשש, שמדינות שהייצוא שלהן נפגע כתוצאה מהתחזקות המטבע המקומי, יגיבו בסנקציות כלכליות על סחורה המיובאת ממדינות, השומרות על שער מטבע נמוך. מקרה דומה התרחש בעקבות השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה, כאשר מדינות העולם תקפו זו את זו בסנקציות מונעות-ייצוא - צעד שגרם להעמקת המשבר הקפיטליסטי העולמי.

      ארה"ב כבר החליטה בשבוע שעבר להדפיס 600 מיליארד דולר ולהטיל מכס על שורה ארוכה של מוצרים המיוצרים בסין. המכס נועד לייקר מוצרים אלה ולבלום את כניסתם לשוק האמריקאי. "סכסוכי מטבע יכולים לגלוש בקלות לסכסוכי סחר" - אמר לקראת מפגש סיאול שר האוצר הקנדי, ג'ים פלהרטי.

      תוצאותיה המאכזבות של המפגש בסיאול אכן מנבאות מלחמת סחר בקרוב מאוד – כפי שהדגיש השבוע פרשן כלכלי בעיתון "לה מונד". בידיעה נפרדת שפורסמה בעיתון הצרפתי אף הודלף שכינוס ה-20G שאמור להתקיים בשנה הקרובה בצרפת מוטל בספק – כי אין כל וודאות שבאמצעותו ניתן יהיה להגיע להסכמות.

      על מטבעות ושכר העובדים

      בשנה האחרונה גבר הלחץ על סין מצד ממשל אובמה. בוושינגטון סבורים, ששערו הנוכחי של המטבע הסיני (היואן) נמוך מדי, ביחס לקצב צמיחתו של המשק הסיני, וכי מצב עניינים זה גורם לכך, שמוצרים אמריקאיים יקרים יותר ממוצרים סיניים הן בשוק האמריקאי והן בשוק הסיני. לטענת האמריקאים, ערכו של היואן נמוך ב-40% מערכו הריאלי, וכי הפגיעה בייצוא האמריקאי גבתה עד כה מיליוני מקומות עבודה בארה"ב.

      בסין סבורים אחרת. הם מסרבים לקבל את התכתיב האמריקאי. "אנו נפעל בהדרגה ולא בשיטה של טיפול בהלם" - אמר אין ספור פעמים נגיד הבנק המרכזי של סין, ז'ו שיאו-צ'ואן. בכירים סינים טוענים, כי העלאה דרמטית של שער היואן תגרום לפיטורים נרחבים בתעשייה הסינית ולערעור היציבות הכלכלית במדינה.

      סין וישראל אינן היחידות שמשפיעות על שער המטבע המקומי באמצעות התערבות יזומה. ארה"ב עצמה תורמת לפיחות בערכו של הדולר בהדפסת דולרים והזרמתם לשוק ובהפעלת לחץ על מדינות כמו סין. ב-15 בספטמבר התערבה ממשלת יפן במסחר במט"ח, לראשונה בתולדות המדינה. הבנק המרכזי מכר ינים וקנה דולרים, על מנת להפחית את שער המטבע המקומי. ממשלת יפן הכריזה כמו-כן, כי תפעל להפחתת הריבית במשק. גם ברזיל ודרום- קוריאה נקטו צעדים דומים.

      לשאלה, מי ישלם את מחיר התחרות בין מדינות הליבה, שנפגעו ברובן קשות מהמשבר הכלכלי, לבין מדינות הפריפריה, שנפגעו ממנו פחות, ויש בהן אף שהתחזקו כלכלית (סין וברזיל, למשל) - יש רקע מעמדי מובהק.

      באמצעות החלשת שערו של המטבע המקומי, הממשלות רוצות לפגוע בהכנסות השכירים, להוזיל את עבודתם, ולהבטיח בדרך זו את שיעורי הרווח של בעלי ההון. כך, כל פעם שהנגיד פישר "מצליח" לפגוע בשער השקל, ומקבל על כך מילות עידוד מיצואנים, מעיתונאים ומהממשלה, הוא גם פוגע ברמת השכר של העובדים, בתמורה הריאלית שהם מקבלים על עבודתם ובכוח הקנייה שלהם.

      שלמה וקס, דובר איגוד תעשיות האלקטרוניקה בישראל, ניסח את המטרה במפורש: "החברות הרב-לאומיות, המפעילות כאן מרכזי פיתוח, רואות כל יום, איך עולה השכר של העובד הישראלי, ולא יוכלו לספוג את זה. אם חפצי תעשייה אנו – יש לעשות מעשה" ("דה מרקר", 8.10).

      * הכותב הוא מרצה במכללה החברתית-כלכלית: www.sea.org.il