חוזים אישיים, עתיד העיתונות, טאלנטים והאייפד - בכירים בשוק העיתונות התכנסו לדבר על עתיד התחום ועל שכר העיתונאים במסגרת פאנל שכותרתו "מקסימום עיתונות במשכורת מינימום", שנערך בכנס אילת. את הפאנל הנחה חיים יבין.
מנכ"ל חדשות 2 אבי וייס נשאל על תופעת הטאלנטים והפער בין שכרם לבין שכרם של העובדים הזוטרים. וייס ענה כי "מערכת עיתונאית כמו חדשות 2 או בכלל מצליחה לייצר מהדורות ותוכניות חדשות רק בזכות כל האנשים שעובדים בצד העיתונאי או ההפקתי. יש פערים לאו דווקא בין כוכבים. כל השימוש בעניין של טאלנטים זה מגונה. כולם עיתונאים, חלקם בכירים יותר וחלקם פחות".
ראודור בנזימן, מנכ"ל חדשות 10, אמר כי "מתקציב חברת החדשות, למעלה מ-75% מוקדש לשכר העובדים. רוב הכסף לא יוצא על פורמטים או על הפקות מבחוץ וגם לא על ציוד. בסולמות השכר קרוב ל-90% מהעובדים משתכרים בין 6,000 ל-20 אלף שקל. כל עניין הטאלנטים הוא זניח - מדובר בעיתונאים בכירים".
עורך "מעריב", יואב צור, נשאל האם לדעתו עובד בשכר נמוך יכול לעשות מלאכתו נאמנה. "אני מאמין שכל עובד שלי, לא משנה איזה סכום מרוויח, עושה את זה ביושר ובאמונה. בנוגע לטאלנטים - בריאל מדריד משלמים לרונלדו הרבה כסף כדי שיביא קהל וצופים ויביא את הכישרון שלו. גם אצלנו, בגלל האקטיביות של התקשורת והמעברים מהעיתונות לטלוויזיה ולדוברות זה הרבה יותר מהיר, ואני משוכנע שכתב צעיר שמרוויח 6,000 שקל ירצה לדעת שיש לו אופק שירוויח גם בעתיד", ענה צור. לדבריו, "כל אחד מארבעת ראשי מערכת החדשות ב"מעריב" נכנס לתפקיד לפני גיל 30. רון לשם שעבר לטלוויזיה, אורי רוזן שעבר לערוץ 10 וחיליק שריר שעבר לערוץ 2. נטע ליבנה, הראש הנוכחי, התחיל את התפקיד לפני גיל 30. האופק למי שמוכשר הוא אינסופי. כל המחמאות בנושא מגיעות לעמוס שוקן כי החוזים האישיים עזרו לתקשורת לא להיות כבולה לאנשים לא מתאימים. כולם פה על תנאי וגם אני, וצריכים להיות מספיק טובים".
עו"ד אילן בומבך המשמש יועץ משפטי לאגודת העיתונאים אמר כי "המצב של העיתונאים לא מרנין. דן מרגלית אמר שאצלו עיתונאות זה תחביב אבל כל השאר באו להתפרנס. תמיד רצינו שהעיתונאים יהיו רעבים לסקופים, היום הם סתם רעבים. ללחם. אתה שואל את עצמך מה משאיר אותו בעבודה, איך מצפים ממנו להיות חזק ואמיץ וחרוץ. אני ראיתי תלושים מבישים. תלוש מביש זה אנשים שלא קיבלו ימי חופש שנים ארוכות והוועד של אותו עיתון צריך לבוא ולהילחם. זה קיים בעיתונים רבים שאין זכויות אמיתיות, אנשים יכולים להיות מפוטרים באבחת עט בקריאה קצרה לחדר ולא מבינים שיש זכויות. כלי תקשורת מאוד מכובדים ומרכזיים בועטים במוסכמות. צריך לראות עד כמה אנחנו באמת מכוונים להגשמה אמיתית של חופש הביטוי. לדאוג לעיתונאים, זה הרי מקצוע כפוי טובה".
צבי רייך מאוניברסיטת בן גוריון אמר כי "במחקרים שלי אני מגיע להרבה עיתונאים וארגוני חדשות ויותר יותר שומע אנשים ששואלים איך יוצאים מפה. אנשים מאוד פסימיים. המשבר הנוכחי מאוד עמוק. הוא נוגע לשאלה האם אנחנו יודעים עדיין מה זה חדשות, מה מעניין אנשים. יש אנשים שאומרים שהעיתונות איבדה את זה. אני חושב שהדמויות הטראגיות ביותר שאפשר לחשוב עליהן היום זה מול או מנהל תחנת רדיו שאומר אין לי, ועורך ראשי שאומר, מה אתם רוצים אין לו. לא התכוננו למצב שבו המציאות של אין לי יכולה לשמוט את השטיח המקצועי והאתי מתחת לרגליים וכל מומחי האתיקה והמקצוענות יעמדו וימשכו בכתפיים ויגידו מה אתה רוצה, אין לו".
רייך טוען כי "הבעיה העיקרית היום זה הפרדוקס החדשותי. מעולם האזרח במערב לא היה צריך יותר מהיום מידע בדוק איכותי וביקורתי; ומעולם הנכונות של האזרח לצרוך את המידע ולשלם עליו לא היה בכזה שפל. השיר שלאף אחד פה אסור לשיר זה 'אצלי הכל בסדר'. אצלכם הכל לא בסדר. אתם ניצבים בפני בעיה קשה. מאות משרות נמצאות בבעיה. זה לא רק האינטרנט ולא רק הטכנולוגיה, למעשה, כבר מ-1945 מתחילה הירידה של העיתונות המודפסת. אין כמעט ענף היום שלא מוכה על ידי השפל הכלכלי והעיתונות צריכה להמציא את עצמה מחדש".
אבי וייס: "כל השימוש בעניין של טאלנטים מגונה"
אופיר בר-זהר
23.11.2010 / 19:45