ג' הזהיר בטוויטר: יטמינו לי פצצה מתחת למכונית

>> המקרה של ג', אדם נורמטיבי לחלוטין, הוא לכאורה עוד סיפור שמייצג את אוזלת ידה של המשטרה וחוסר יכולתה להגן על האזרחים: ג', שעל שמו הוטל צו איסור פרסום, נפצע בינוני ביום ראשון לאחר שהופעל מטען נפץ ברכבו. גם בתו בת השלוש ששהתה עמו ברכב נפצעה.

"שמעתי את הפיצוץ ויצאתי לראות מה קורה. ראיתי את האבא פצוע מחוץ למכונית ומחזיק את הילדה בידיים", סיפר ל"הארץ" מחמוד עודה, שהיה עד ראייה. "מיד רצתי אליו ועזרנו לו. הוא ביקש שאני אתקשר לאשתו להודיע לה. זה היה מחזה קשה. הילדה הקטנה בכתה על הידיים שלו והוא היה פצוע ולא הוציא מלה. הוא היה בהלם". ג' נפצע בגפיים ובחזה ועבר ניתוח, ובתו נפצעה קלות.



המשטרה, לפי טענת חבריו של ג', ידעה על האיומים שקיבל. לאחר האירוע סיפרו חבריו של ג' לעיתונאים כי הוא סבל מרדיפות ואיומים מזה כמה שבועות, והתלונן במשטרה שוב ושוב - אך נותר ללא מענה.



אבל הסיפור של ג' הוא לא עוד מקרה שגרתי של התרשלות המשטרה - הפעם מיתוספת לתמונה זווית חדשה שלא היתה עד כה בישראל: המדיה החברתית. ממידע שהגיע ל-themarker עולה כי ג' הפעיל חשבון טוויטר תחת שם בדוי, שאותו פתח לפני כמה שבועות - זמן קצר לאחר שסיפר לחבריו כי החלו לאיים על חייו.



חבר קרוב של ג', השוהה גם בימים אלה ליד מיטתו, מספר כי ג' פתח את החשבון בטוויטר כדי לשחרר לחץ ולפרוק את המתח העצום שבו היה. לדבריו, הוא חיפש מקום פומבי להתריע על האיומים שהוא סופג, וביקש לדאוג לכך שהמידע יופיע במקום ציבורי. "הוא רצה להביע את עצמו ושהמידע יצא לאור. המטרה שלו היתה להרגיש מוגן, ושאנשים יידעו על הסיפור שלו ואולי הוא יקבל הד ציבורי כלשהו", מספר חברו של ג'.



אותו חבר מספר על השתלשלות העניינים שקדמה לפיצוץ: "מכריו של ג' ניסו לפנות לעיתונות ולספר על המצוקה שלו, אבל העיתונות לא התעסקה בזה. הוא חשב שאם יכתוב בטוויטר אולי זה יגיע לתקשורת".



ג' שיתף את העוקבים אחריו במועדים שבהם ביקר במשטרה וסיפר עד כמה הוא חושש לחייו: "האירועים הפליליים מביאים השתקפויות שונות על חיי. מחשבות שמעולם לא האמנתי שאדם סביר יכול לחשוב, כמו כמה מהר אפשר לעשות את הדרך מהרכב לבית", כותב ג' כמה ימים לפני הפיצוץ שטילטל את חייו וחיי משפחתו.



בשלב מסוים הוא אף שיתף את עוקביו בחשש שלו מכך שרכבו יתפוצץ: "יורד לרכב ומתאפק לא לרדת על הברכיים, לבדוק את הגחון. מתניע כשהילדה חגורה מאחור, ולא יודע איזה ציון להעניק לעצמי: חכם קיומי או טיפש בין-כוכבי", הוא ספק קבע ספק שאל, בלי לדעת שניבא את אשר עתיד להתרחש באופן כמעט מדויק.



"לא מסר את האמת"



לפי גורמים הקשורים בחקירה, ג' הגיש תלונה אחת בלבד. "יש תלונה אחת שלו במשטרה. הוא התלונן שתקפו אותו אנשים, והעניין נבדק", אומר מקור הקשור בחקירה. "הוא פנה לחברי כנסת, ללשכת השר, אבל לצערנו הוא כנראה לא מסר לנו את האמת. להערכתנו הוא יודע את הסיבה שבגללה תקפו אותו. יש לנו כיוון חקירה, וחבל שהוא לא שיתף את המשטרה בדברים הידועים לו".



למרות הטענות על תלונה אחת בלבד, ג' כתב בטוויטר על כמה וכמה פעמים שבהן ביקר במשטרה: "נכנס למרחב חיפה. מפקדת המשטרה. כמה מוכר ומרגש לחזור הביתה. מגיש תלונה גם על אתמול", הוא כתב. הוא גם סיפר גם על כך שחלף שבוע מאז התקיפה שעבר, אך במשטרה עדיין לא מצאו את הזמן לקחת ממנו את תיאור הקלסתרון של התוקף: "עוד לילה של מחשבות. בוקר שקט. משטרת ישראל צאו החוצה! הם עוד לא יצרו איתי קשר. כמה זמן זוכרים קלסתרון? שבוע כבר עבר".



מרבית הציוצים של ג' מהתקופה שלפני פיצוץ רכבו עוסקים באוזלת ידה של המשטרה: "אני על הקו עם משטרת ישראל. המענה האוטומטי יגן עלי. עשר דקות חולפות במעבר בין שלוחות שאין בהן מענה", הוא הציג את ייאושו. הוא גם הצהיר בפני הגולשים כי אין לו מושג מי תקף אותו: "אחרי התייעצות נוספת הכיוון הכללי: נקמה. מי רוצה לנקום ובשל מה? אני מבין כי ייתכן שלא אדע לעולם".



ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בחקירה, ומכיוון שקיים צו איסור פרסום אנו מנועים מלהרחיב או מלהגיב לטענות".



נכתב בדם | טוויטים שכתב ג' לפני שנפצע בהתפוצצות מכוניתו במטען



1



? האירועים הפליליים מביאים השתקפויות שונות על חיי, מחשבות שמעולם לא האמנתי שאדם סביר יכול לחשוב, כמו כמה מהר אפשר לעשות את הדרך מהרכב לבית"



2



? נכנס למרחב חיפה. מפקדת המשטרה. כמה מוכר ומרגש לחזור הביתה. מגיש תלונה גם על אתמול"



3



? משטרה מגיעה. שני בחורים צעירים בני 20. שואלים מי יכול היה לדעתי לעשות לי את זה. אין לי מושג, הם מסתכלים עלי במבט כזה: 'מה אתה מסתיר?'"



4



? עוד לילה של מחשבות. בוקר שקט. משטרת ישראל צאו החוצה! הם עוד לא יצרו איתי קשר. כמה זמן זוכרים קלסתרון? שבוע כבר עבר"



5



? שתי מכוניות. עצרתי. חלפה אחת, את השנייה ראיתי ליד הבית. חונה רחוק. אני מתחיל לקבל תסמינים של פרנואיד"



6



? אני על הקו עם משטרת ישראל. המענה האוטומטי יגן עלי. עשר דקות חולפות במעבר בין שלוחות שאין בהן מענה"



7



? יורד לרכב ומתאפק לא לרדת על הברכיים, לבדוק את הגחון. מניע כשהילדה חגורה מאחור, ולא יודע איזה ציון להעניק לעצמי: חכם קיומי או טיפש בין-כוכבי"



8



? לתחנת המשטרה אני מגיע ביוזמה אישית. בעמידה מחפשים את התיק. אף אחד לא חוקר אותי או מנסה להבין על האירוע. אני הולך לזיהוי תמונות"



9



? אם לא תזהה (את התוקף) אין מה להמשיך! את זה אומר לי קצין"



10



? החוקר מסביר לי שזיהוי החשוד זו הדרך הנכונה לפתרון ודאי. אני אומר חבל על הזמן, הפושע צריך לדעת כבר לכבול את עצמו ולבוא בעצמו"



11



? במבחן המידתיות, התיק שלי הוא שוליים של שולי הפשע. רצח שווה יותר ממכות! מכות מאלמונים שוות פחות ממכות מידועים לפנקס הצילומים של המשטרה"



12



? אחרי התייעצות נוספת, הכיוון הכללי: נקמה. מי רוצה לנקום ובשל מה? אני מבין כי ייתכן שלא אדע לעולם"



13



? השבוע הקשה נפתח קשה. במשטרה שוב. קפה ועוד קפה, והמון אנשים שעסוקים לחפש פתרון קל"



14



? מי מתנדב לשמור על ראשי במהלך השבוע? יאומצו שרירנים ללא משוא פנים שיזכו להכיר אותי מקרוב. אקשן מובטח"



15



? תלונה שלישית במשטרה על ניסיון התקיפה. אדיבות ואטימות במטבל פלסמות ושידורי ערוץ 2. לא נותנים עדיפות חקירתית או מבצעית להקדים תרופה למכה"



16



? מזל מזל מזל. כמה עוד מזל יש לי? מתי אפסיד במשחק והם יקדימו אותי?"