>> ב-2007 בדק מבקר המדינה את תפקוד מערך החירום של ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. אחת מהמערכות שנבדקו היא שירותי הכבאות וההצלה. בדו"ח סיכם המבקר את תפקוד שירותי הכבאות במלחמה וכתב: "אין בנציבות הכבאות מערכת ארצית של פיקוד ושליטה, ולכן אין ביכולתה להגיע לשליטה מלאה על הפעלת המשאבים - כוח אדם וציוד - הנדרשים במיוחד בעתות חירום. המבנה הארגוני של מערך הכבאות מקשה על ההיערכות של פיקוד העורף בשעת חירום".
הניסוח העדין של המבקר חושף את מה שפיקוד העורף זועק כבר שנים - שירותי הכבאות הם נקודת התורפה הקשה ביותר של מערך החירום של ישראל. במקרה של אסון לאומי רחב ממדים - מלחמה, רעידת אדמה או כל תרחיש אימים אחר - החולשה של שירותי הכבאות עלולה לעלות למדינה באובדן חיים.
במלחמת לבנון השנייה נחשף עד כמה עמוקה החולשה של מערך הכבאות. מערך הכבאות בישראל מאורגן במבנה שנקבע עוד בימי המנדט הבריטי, של תאגידי כבאות מוניציפליים. 24 תאגידים כאלה קיימים, וכולם שייכים לרשויות המקומיות השונות בישראל. להבדיל מכל שירותי החירום האחרים בישראל - צבא, משטרה, מד"א - שכולם פועלים במבנה של גוף יחיד עם פיקוד מרכזי בפרישה ארצית, שירותי הכבאות הם בפועל 24 גופים נפרדים זה מזה. הקשר ביניהם רופף ואין עליהם מערכת שליטה ובקרה מרכזית. נציבות כבאות והצלה במשרד הפנים מתפקדת בעיקר כגוף סטטורי - הנטול סמכויות חוקיות להורות לתאגידי הכיבוי השונים כיצד לפעול ומה לעשות.
במלחמת לבנון השנייה טיפלו שירותי הכבאות ב-2,500 נפילות טילים בשטחים פתוחים (עוד 1,400 נפילות בתוך שטחים בנויים טופלו ישירות על ידי פיקוד העורף). כמות כזו של ארועים מחייבת כמובן התגייסות לאומית של מערך שירותי הכבאות בישראל. רק שבהיעדר פיקוד מרכזי, לא היה מי שיביא להתגייסות שכזו.
"במלחמת לבנון מצאתי את עצמי נאבק בפוליטיקאים מקומיים כדי שיאפשרו לכבאים לעלות לסיוע לצפון", אומר נציב כבאות ראשי במשרד הפנים, שמעון רומח. "ניהלתי את המלחמה, ובאותו זמן הייתי צריך לענות לפוליטיקאים שאמרו לי ' מחר יכול ליפול טיל אצלי, במרכז, מה פתאום שאני אתן לכבאים בתחנה שלי לעלות לצפון'. הכבאים רצו לעלות צפונה, וראשי הרשויות לא נתנו להם".
את עבודת השכנוע הפוליטית עשה רומח מג'יפ הפיקוד שלו, המצויד במכשיר קשר יחיד. "יש מלחמה", מספר רומח, "ואני עם ג'יפ, נהג, סלולר ומכשיר קשר אחד. לא היה לי חמ"ל, וגם לא אגף מבצעים שיעזור לי. ככה ניהלנו את כל המלחמה. אפילו למד"א יש מרכז מבצעים ארצי, ואני יכול רק לקנא בהם על כך".
מערך מדולדל לחלוטין גם בשגרה
הקנאה של רומח הולידה עוד דו"ח מזעזע של מבקר המדינה על המצב הרעוע של מערך שירותי הכבאות בישראל. התברר שמאז 2000 יש ניסיונות להקים מרכז כבאות אחיד לשעת חירום - רק שהניסיונות לא צלחו. התברר כי אין נוהל שיתוף פעולה בין שירותי הכבאות לבין פיקוד העורף. קצין הכיבוי הראשי של פיקוד העורף - המקביל של רומח לשעת חירום - לא זומן לדיונים מאז 2003. טיוטה של היערכות שירותי הכבאות לשעת חירום לא נדונה, וממילא גם לא יושמה במהלך המלחמה. בכל מקרה אין מה ליישם: מערך הכבאות מדולדל לחלוטין גם בשגרה, וברור שאין לו יכולת לתת מענה הולם בשעת חירום.
כך, גילה מבקר המדינה כי בשעת המלחמה הופעלו מטוסי כיבוי כדי להשתלט על שריפות היער שפרצו בצפון. תקציב המטוסים אזל לאחר שבוע, ולפיכך הורה נציב הכבאות על הפסקת עבודתם. רק לאחר התערבות מפקדת פיקוד העורף נמצאו 4 מיליון השקלים שחסרו כדי להמשיך ולהפעיל את מטוסי הכיבוי. כל זאת במהלך מלחמה, שעלותה לתקציב המדינה היתה מיליארדים, ושהיתה בעלת השפעה עצומה על חסינות העורף הישראלי.
"מערך הכבאות אינו בנוי נכון ואינו יכול לתפקד במלחמה כוללת", ציטט מבקר המדינה בסיכום המלחמה שכתב אחד ממפקדי יחידות הכבאות. "על מערך הכבאות להיות שירות ממלכתי-היררכי, כמו הצבא, המשטרה ושב"ס. נציב כבאות והצלה חייב להיות מפקד מערך הכבאות, ולשם תפקוד נאות חייב הנציב להיתמך במטה מקצועי - כפי שקיים במשטרה ובצבא. יש לבטל לאלתר את ההנהלות הפוליטיות הקיימות בכל שירותי הכבאות ולהפסיק את הזיקה הקיימת של שירותי הכבאות לשלטון המקומי".
דבריו הזועקים של המפקד מהשטח חופפים להמלצות המקצועיות של ועדת גינוסר מ-1998. הוועדה, שבחנה את מבנה מערך הכבאות בישראל (ועדה מקצועית שלישית, מאז 1976, באותו נושא), קבעה כי יש להלאים את כל איגודי הכבאות בישראל ולהפוך את מערך הכבאות לארצי, תחת פיקוד ושליטה של מפקד יחיד (נציב הכבאות). עוד המליצה הוועדה כי מערך הכבאות ייהפך למערך חירום, כפי שהוא אמור להיות, מה שאומר כי לכבאים לא תהיה יותר זכות שביתה.
ב-2008, באיחור אלגנטי של עשר שנים ושנתיים לאחר שכל הכשלים של מבנה הכבאות בישראל נחשפו במהלך מלחמת לבנון השנייה - אימצה הממשלה את המלצות ועדת גינוסר. אפילו נוסחה הצעת חוק המיישמת את ההמלצות. אלא שהתנגדות פוליטית של הרשויות המקומיות, ובעיקר התנגדות של ההסתדרות לביטול זכות השביתה - אפילו לביטול חלקי כך שהכבאים יוכלו להשבית רק שירותים שאינם שירותי חירום - הקפיאו את המהלך.
נכון ל-2010, 12 שנים לאחר ועדת גינוסר וארבע שנים לאחר מלחמת לבנון השנייה, הסיכוי לביצוע רפורמה במערך הכבאות נראה קלוש.
בשעת מלחמה - אל תחפשו את הכבאים
מירב ארלוזורוב
24.11.2010 / 7:03