מוכנים לשלם יותר

>> "לצערנו השירות לא זמין במדינה שלך". יש משהו מעליב, משפיל אפילו, בהודעה המנומסת הזו שמופיעה על המסך בכל פעם שצרכן ישראלי מנסה להשתמש בשירות אינטרנטי חדש ומגניב. גם כאשר המלה "עדיין" משולבת בהודעה הקורקטית, אין בכך כדי לרכך את רוע הגזרה. שוב אנחנו מוקצים, שוב מפלים לרעה את הישראלים, שוב צפות ועולות התחושות הישנות המוכרות כל כך, המתסכלות כל כך, של "עם לבדד ישכון".

כמו בימים שלפני שנות ה-90, שבהן נפתח המשק הישראלי לכניסתן של חברות זרות וליבוא של מותגים בינלאומיים נחשקים, חוזרת עתה הטראומה גם במסחר האלקטרוני. בעוד האמריקאים מזמינים אלפי סרטים מהמאגר של נטפליקס, הצרפתים רוכשים ב-itunes שירים בודדים בסנטים והניו-זילנדים חוקרים את רחובות עריהם באמצעות תצלומי street view של גוגל - הישראלים נגררים בעל כורחם להורדות פיראטיות ותצלומי לוויין ברזולוציה נמוכה.



השיקולים המסחריים של נותני השירות הזרים ברורים: גודל השוק, זכויות יוצרים, הסכמי הפצה, מגבלות ביטחוניות. אבל דווקא התכונות השליליות, לכאורה, הללו היו יכולות להפוך את הצרכן הישראלי לנאמן ונלהב יותר, גם במחיר של תמחור גבוה יותר תמורת השירותים האינטרנטיים. עוד כמה סנטים לכל שיר לא ישברו את רוחו או כיסו של חובב המוסיקה הישראלי, ותצלומי רחוב של מדרכות תל אביב לא יערערו את ביטחון האזרחים.



יש כמובן מגבלות אובייקטיוויות, כמו למשל חוסר היגיון מאחורי שליחת סרטים בדואר מארה"ב לישראל ובחזרה כמנויי נטפליקס. מנגד, זה ממש מרתיח לגלות שמשלוחים של חנויות מקוונות לא מעטות מגיעים לאזרחי הממלכה ההאשמית מעבר לנהר הירדן, אבל לא לירושלים הנמצאת מרחק יריקה מעמאן. במקרים כאלה תמיד מתגנב ללב החשד שלא מדובר רק בשיקולי עלות-תועלת של היצרן, אלא שלתוך ההחלטה הזאת משתרבב שיקול פוליטי. הרי נקודת המוצא של הישראלי המצוי היא שכולם אנטישמים עוכרי ישראל ושמשקלו של החרם הערבי עדיין חזק משורת הרווח בדו"חות השנתיים.



אמנם הישראלים אינם נחשבים לצרכנים כבדים בכל הקשור לשירותים באינטרנט, ונפח המסחר המקוון כאן נמוך בהשוואה לאירופה ולארה"ב, אבל התחום מתפתח והולך. ההוכחה לכך היא הצלחת המחאה הציבורית נגד מה שכונה "עמלת אי-ביי", גביית 38 שקל על משלוחים מהאינטרנט.



הצרכן הישראלי עדיין חושש מביצוע עסקות דרך הרשת, אבל אם יניחו לפתחו את האפשרות לצרוך יותר שירותים בעלי ערך מוסף - אין ספק שהוא לא רק ייכנס למעגל הזה, אלא יהיה מוכן גם לשלם מעט יותר מהמקובל בעולם.



כשמדובר באפשרות לבחור בין לא לקבל שירות לבין לשלם עליו מעט יותר, סביר להניח שהצרכן הישראלי יבחר בדרך התשלום. אם הבעיה של אפל היא זכויות הפצה אזוריות או זכויות יוצרים של סדרות ושירים, היא יכולה לגבות יותר על כל הורדה של שירים, סרטים או סדרות, וכך לשמן את בעליהם החוקיים בהסכמים לשביעות רצונם של כל הצדדים.



הישראלים אמנם מחפשים את הדילים הטובים ביותר, את הקומבינות המתוחכמות, מתמקחים על שני בהאטים ולא נותנים לאף אחד להוציא אותם פראיירים. אבל בסוף מוכנים לשבת במשך שעות בטרמינל מרוחק, מנודים מכל דיוטי-פרי ולעבור בדיקות בטיחות קפדניות, רק כדי לחזור לארץ ולהתרברב במותגים הבינלאומיים שאותם רכשו מעבר לים.