>> רבות דובר ונכתב על מינויים בישראל, על משרות אמון ועל תפקידים ציבוריים - על שיטת המקורבים המתמנים ומועדון החברים המסייע לקידום. גם במגזר הפרטי שיטת "חבר מביא חבר" הונהגה ונמכרה כדרך אפקטיבית לקבלה לעבודה ולקידום.
לצד יתרונות השיטה שהוצגו לא אחת, יש מקום לעמוד על חסרונותיה, ואולי על חיסרון אחד מרכזי: הדרת אוכלוסיות שונות מהמאגר. השיטה מעודדת גיוס עובדים מוכרים ממעגלים סגורים ולא מאפשרת גיוס עובדים ממגזרים שונים, מין שונה, דת אחרת, גיל ולאום אחר. אנחנו חיים בתקופה שבה שחברות ועסקים מפתחים את האחריות התאגידית החברתית שלהם, זו תקופה שבה הגיוון בתעסוקה תופס תאוצה ומעסיקים עושים מאמצים לגייס מאוכלוסיות שונות: אתיופים, ערבים וחרדים, במטרה לממש את הפוטנציאל של ההון האנושי המצוי בחברה הישראלית ואולי אף לייעל את שוק העבודה.
במגזר הציבורי אף יש חקיקה המחייבת ייצוג הולם ושימוש בכלי של העדפה מתקנת עבור נשים, ערבים, אתיופים ואנשים עם מוגבלות בגיוס לשורותיו ובקידום לתפקידים בכירים יותר.
ארגונים חברתיים רבים פועלים להעצים את המהלך הזה, עוסקים בהשמה של אוכלוסיות במקומות עבודה כדי להאיץ את התהליך שיצא לדרך. נראה שיש תנועה (לעתים מהירה יותר ולעתים אטית) לגיוון והכלה בשוק העבודה. תנועה זו נחסמת על ידי שיטת "חבר מביא חבר" או מה שמכונה the old boys club. לאוכלוסיות המוזכרות יש פחות חברים במקומות שיכולים לקדם אותם, יש להם מעט מאוד קשרים שיכולים להניע מהלכים. יש להם סיכויים קלושים להתקדם אם אלה כללי המשחק.
אם האידאולוגיה מאחורי הגיוון וההכלה היא שיתוף כל חלקי החברה ומימוש הכישרונות, המומחיות ומרב הפוטנציאל אז כל מינוי צריך לקחת זאת בחשבון. אידאולוגיה זו צריכה לעבור כחוט השני בכל מכרז, תהליך בחירה וריאיון עבודה - בחירת האדם המקצועי ביותר תוך יישום העקרונות של גיוון והכלה, פתיחת דלתות לכל.
הביקורת, או אחת הביקורות כמובן, תהיה "מי שרוצה יצליח" ו"מי שמוצלח ייבחר", אלא שטיעון זה אינו מביא בחשבון את נקודות הזינוק השונות של אוכלוסיות שונות או את ההבדלים התרבותיים בין מגזרים שונים, בדרך ההצגה העצמית, בחסמי שפה, בחינוך שקיבלו. אמת המידה לפיה נמדדים כל המועמדים היא הגבר הישראלי היהודי. זה הסטנדרט, לזה צריך להשתוות ועל פי זה ייבחרו המועמדים. כל עוד הסטנדרט אינו מותאם מבחינה תרבותית ומגדרית, נקודת הפתיחה אינה שווה וכל השאר צריכים להתאמץ ולשאוף להיות כמוהו. נוסיף על זה את ה-old boys club, ונשארנו עם מאגר קטן של אנשים המועמדים לתפקידים בכירים יותר או בכירים פחות. ואין הכוונה רק לתפקידי הניהול הבכירים ביותר, אלא לגיוס עובדים וקידומם בכל הדרגים.
המאמר הזה והאמור בו אינו מכוון רק לתפקיד נציב שירות המדינה. די להתבונן ברוב שוק העבודה ובהנהגה שלנו כדי להבחין כי הדברים האמורים משקפים את המציאות שבה אנו חיים.
-
הכותבת היא הנציבה הארצית לשוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת
חבר מביא חבר - לא בשוק התעסוקה
ציונה קניג-יאיר
25.11.2010 / 7:01