העליון: ניתן להגיש ייצוגית נגד בנקים בנוגע לאי מסירת מידע לזוכים בהוצל"פ

תביעה ייצוגית נגד הבנקים הגדולים ונגד קופות הגמל בגין הפרת חובתם למסור לזוכים בתיקי הוצאה לפועל מידע בדבר זכויות החייבים המצויות תחת ידם - לא תידחה על הסף. כך קבע השבוע בית המשפט העליון, שדחה בקשת רשות שהגישו הבנקים לערער על החלטה נגדם.



בפברואר 2008 קבעה השופטת דרורה פלפל מבית המשפט המחוזי בתל אביב כי ניתן לתבוע בנקים וקופות גמל בתביעה ייצוגית הנוגעת לגביית כספים באמצעות ההוצאה לפועל (הוצל"פ) למטרות עיקול, אך לא ניתן לתבוע בתביעה דומה את חברות הביטוח.



ב-2006 הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית בסך 230 מיליון שקל נגד הבנקים הגדולים, חברות הביטוח, קופות הגמל ולשכת ההוצאה לפועל. בתביעה נטען להטעיית הפונים לקבלת שירות בתיקי ההוצאה לפועל. הבנקים וחברות הביטוח, נטען, מחויבים לספק לפונים אליהם במדיה האלקטרונית מידע על הזכויות בתיקים שבידיהם תמורת תשלום, אך אינם מספקים מידע זה או מספקים מידע חלקי ומטעה. את העתירה יזם עו"ד ליאור שפירא, המשמש כיו"ר פורום הוצאה לפועל במחוז מרכז של שלכת עורכי הדין.



הבנקים ביקשו לדחות את התביעה על הסף וטענו כי השירות שניתן ביחס לצווי עיקול אינו שירות בנקאי במובן של חוק הבנקאות, ולכן לא ניתן להגיש בעניין זה תביעה ייצוגית. לדברי השופטת, דרורה פלפל, שירות הדיווח על נכסים וכספים שנותן הבנק הוא שירות נלווה לעסקי הבנק. לכן, יש אפשרות עקרונית להגיש תביעה ייצוגית נגד בנקים וקופות גמל.



על החלטתה של פלפל ביקשו כל הבנקים הגדולים לערער. לאחר דיון ארוך ומעמיק החליט השופט אליקים רובינשטיין, אליו הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן, לדחות את הערעור.



השופט רובינשטיין דחה את הפרשנות המצמצמת שהציעו הבנקים לחוק תובענות ייצוגיות לסעיף הקובע שניתן להגיש יצוגית רק ב"תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". לדעתו, "אין מנוס מפרשנות מרחיבה של מסגרת פעולתם של הבנקים, נוכח ייחודיותם במערכת הכלכלית, לא רק במקרו-כלכלה אלא גם בגדרי המיקרו, אל מול האדם ה"קטן", שבסופו של יום החברה כולה בנויה מקיבוצם של אותם בני אדם".



באשר לשירות שנותנים הבנקים ביחס לצווי עיקול קבע השופט כי "במובנים רבים "שירות" זה אינו מקרי או אגבי לפעילותו הקלאסית של הבנק, לליבת הפעילות הבנקאית - החזקה וניהול של כספי הציבור. כשם שגוף המחזיק נתח אדיר מכספי הציבור מעניק שירותים לבעלי הכספים, כך הוא נותן שירות גם לנושיהם".



"קביעה כי לעניין חוק תובענות ייצוגיות מתקיימים בין מעקלים ובנקים יחסי בנק-לקוח, מגשימה את מטרותיו של החוק", קבע השופט והוסיף כי מדובר לדעתו ב" דוגמה מובהקת למקרה בו רק מנגנון של תובענה ייצוגית עשוי לאפשר ניהול תביעה בגין אגרה אשר שולמה - כנטען - בעבור שירות שלא ניתן באופן הראוי, ואולי זו אחיזת השור בקרניו. סבורני כי ניתן לראות בציות לצוי העיקול משום שירות שמספקים הבנקים, ואין איפוא עילה לדחות את בקשת האישור על הסף".