>> במשך 14 השנים שבהן כיהן שמואל הולנדר בתפקיד נציב שירות המדינה, הוא חטף לא מעט דו"חות על כשלים בהתנהלות. הנציבות, אחד הגופים הממשלתיים החשובים ביותר, שקובעת את פרופיל העובדים בשירות הציבורי, ציפתה שאחרי תקופה כה בעייתית יגיע נציב חדש שיתחיל לשקם אותה.
כעת עולה החשש כי הציפייה היתה לשווא. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט כי האדם שראוי לעמוד בראש הנציבות הוא ברי בר-ציון, לשעבר מנכ"ל בית החולים הירושלמי ביקור חולים, ששמו נקשר בכמה אירועים שנויים במחלוקת בביקור חולים ובתוכנית ויסקונסין.
נציב שירות המדינה אמור להיות בעל יכולות בביצוע רפורמות, שינויים מבניים וניקיון כפיים בנציבות. אבל גם אנשים שמכירים ומוקירים את בר-ציון ומספרים כי הוא אדם אינטילגנטי ומתוחכם, סבורים כי לא הוא האיש המתאים לרשת את הולנדר.
החלטת ראש הממשלה עוררה השבוע ביקורת רבה במסדרונות השלטון. "אוי ויי", הגיב בכיר בירושלים כששמע על הפרשות שבהן היה מעורב בר-ציון. לדבריו, הגורמים שטיפלו במועמדותו לנציבות המדינה לא היו מודעים למקרים האלה.
בכיר בשירות הציבורי הוסיף: "זה מינוי בעייתי מאוד. מדובר בתפקיד עם כוח עצום. זה האיש שמעצב את דמותו של השירות הציבורי כולו. בתפקיד כזה צריך לכהן אדם משכמו ומעלה, ולא מי שמצטיין בקשרים במקומות הנכונים".
מנגד, גידי גרינשטיין, שהקים עם בר-ציון את מכון ראות, אומר כי "מדובר במינוי מצוין. אני מכיר את בר-ציון כאיש מקצועי מאוד, אמין, אכפתי וערכי, שמשרת ציבור במובן הטהור של המלה". כיום חבר בר-ציון בוועד המנהל של מכון ראות. "הוא זוכה להערכה מקיר לקיר בקרב כל חברי הוועד, כולל היו"ר ארז מלצר", אומר גרינשטיין. "הוא מקצועי ויסודי מאוד, ולדעתי מדובר במינוי מצוין של אדם צעיר שהוא בדיוק סוג האנשים שממשלת ישראל צריכה לרתום לשירות הציבורי".
מימון לנתניהו
מאחורי הקלעים של המינוי הזה מתבררים עוד פרטים מעניינים. הקשר של בר-ציון עם נתניהו לא התחיל היום: לפני יותר מעשור היה בר-ציון עוזר למנכ"ל משרד האוצר, בתקופה שבה נתניהו היה שר האוצר. כמה שנים לאחר מכן, כשכיהן בר-ציון כמנהל ביקור חולים, מימן בית החולים בשיתוף עם ארגון איפ"ק נסיעה לנתניהו, שהיה אז ח"כ.
כשעובדי ביקור חולים שמעו על נסיעת נתניהו, הם נחרדו: באותה תקופה בית החולים, שנקלע לקשיים כלכליים, היה עדיין תחת פירוק, והשכר של עובדיו קוצץ באופן משמעותי במסגרת תוכנית הבראה.
העובדים פנו במכתב זועם לכונס הנכסים הרשמי, שהיה ממונה על בר-ציון: "הייתכן שבתקופה שבה פוטרו רבים מעובדינו, קוצצו משכורותינו ונגזלה מאתנו קרן ההשתלמות, ובימים שבהם הפנסיונרים הזקנים והחולים שלנו נאלצו להסתפק בכמחצית מגמלאותיהם ולוותר על חימום, מזון ותרופות חיוניות - החליט מנהלו של בית החולים (בר-ציון, ר.ל.ג) לממן נסיעה פרטית של ח"כ כלשהו לחו"ל?"
ברי בר-ציון, 45, הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ובמינהל עסקים בהצטיינות ותואר שני במינהל עסקים, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא גם בעל תואר שני במינהל ציבורי (mpa) מאוניברסיטת הרווארד.
ב-1997-2002 שימש בר-ציון עוזר לארבעה מנכ"לים באוצר, בהם שמואל סלבין, בן ציון זילברפרב, אבי בן בסט ואוהד מראני. בתפקידו ריכז את היחסים הכלכליים עם הרשות הפלסטינית, ועסק גם ביחסים הכלכליים של ישראל עם ארה"ב, בנושאי תשתיות, רפורמות מבניות ותעשיות ביטחוניות.
בר-ציון חייב במידה רבה חלק מהקידום בקריירה שלו לשמואל סלבין, איש הליכוד. בר-ציון הכיר את סלבין ב-1991 כשהיה משנה למנכ"ל קבוצת ידיעות אחרונות, ובר-ציון עבד ברשת כמקים ומנהל מקומונים. סלבין מונה לאחר מכן למנכ"ל הפיס ב-1994, וגם שם דרכיהם הצטלבו כשבר-ציון מונה ליועץ עסקי למנכ"ל ב-1996. כשסלבין התמנה למנכ"ל האוצר (1997-1998), הוא הביא עמו את בר-ציון לשמש עוזר למנכ"ל.
השניים נפגשו שוב בשנים האחרונות, כשבר-ציון (2008) מונה לנהל את חברת אמין, שהפעילה את תוכנית ויסקונסין בירושלים. סלבין מחזיק 15% ממניות אמין. אבל עוד לפני המינוי שלו בחברת אמין, כיהן בר-ציון כמנכ"ל בית החולים ביקור חולים - ושם התנהלותו זכתה לביקורת לא מעטה, בעיקר בשל אי תשלום הפנסיה של עובדי בית החולים בתקופתו.
מלחמת קרדיטים
תחילת דרכו של בר-ציון בביקור חולים היתה באפריל 2004, אז מונה למנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים הירושלמי הוותיק שנקלע לקשיים כלכליים. בתקופתו של בר-ציון הונהגה בבית החולים תוכנית הבראה. בר-ציון ומקורביו נוהגים להכריז בפני כל שומע כי הוא זה ש"ייצב את בית החולים". ואולם, מתברר כי התמונה מעט שונה: בר-ציון נכנס לתפקידו כמה חודשים לאחר שתוכנית ההבראה כבר הושלמה על ידי רואה החשבון עובד בן-דוד.
"אין לו שום קרדיט בתוכנית הזאת", מבהיר ד"ר הלפרין. "הניסיונות שלו להוסיף על התוכנית הזו תוכניות הבראה נוספות נכשלו. הוא הגיש שתי תוכניות נוספות לבית המשפט ושתיהן נדחו על ידי השופט".
בר-ציון יישם את תוכנית ההבראה שכתב בן-דוד, ובתקופתו היה בית החולים באיזון תקציבי, אך לא מעט טענות נשמעו באשר לשיטות העבודה שלו. כך, למשל, מספר הלפרין כי בתקופתו של בר-ציון לא שילם בית החולים את חלקו בכספי הפנסיה של עובדיו. מדובר בפנסיונרים המפורסמים שנותרו ללא פנסיה לאחר שעמותת ביקור חולים פורקה. לאחר מאבק ממושך הושג הסכם שלפיו כספי הפנסיה שלהם יתחלקו בין האוצר לבית החולים: שני שלישים ישולמו על ידי האוצר, ושליש מבית החולים.
"ברי בא ואמר לוועדת הכספים של בית החולים שאין כסף לשלם את השליש, ולכן במשך תקופה ארוכה הפנסיונרים קיבלו רק שני שלישים", מספר הלפרין. "אך לתדהמתנו כשנגמרה תקופת הפירוק בסוף 2007 התפרסם שבזכותו של בר-ציון בית החולים צבר רווח של 20 מיליון שקל - וכל הזמן הזה לא שולם כסף לפנסיונרים".
זו לא היתה הטענה היחידה כלפי בר-ציון באותה תקופה: באחד המקרים, למשל, התקוממו רופאי בית החולים לאחר שבר-ציון, חסר כל רקע רפואי, הנחה את פקידות הקבלה בחדר המיון של בית החולים לשלוח חולים המגיעים לחדר המיון ללא הפניה מרופא (התחייבות כספית) לבתי חולים אחרים - הנחיה כלכלית שמנוגדת לכאורה לחוק המחייב טיפול בכל אדם.
במקרה אחר, שרלוונטי לתפקידו החדש כנציב שירות המדינה, הנחה את עובדי בית החולים שלא להיפגש עם גורמי חוץ בלי אישור מראש ממנו, ולדברי הלפרין אף ניסה למנוע מהרופאים להיפגש עם נציגיהם החוקיים בהסתדרות הרפואית.
נזיפה מהפרקליטות
דרכו של בר-ציון בביקור חולים הסתיימה כמה חודשים לאחר שגאידמק רכש אותו. בתחילה היו היחסים בין השניים טובים, והם אף ניהלו מו"מ על המשך העסקתו כמנהל בית החולים. מאוחר יותר עלו יחסיהם על שרטון ובר-ציון תבע את גאידמק על הפרת חוזה, והפסיד. בתביעה התברר כי דרישת השכר של בר-ציון היתה אסטרונומית: 140 אלף שקל לחודש וכן 1% מההכנסות - מודל תשלום חסר תקדים בתחום הבריאות, שלבסוף לא יצא לפועל.
בר-ציון עצמו היה מעורב במשא ומתן של כונס הנכסים הראשי עם גאידמק, ובו בזמן סיכם עם נציגיו של גאידמק על המשך העסקתו כמנכ"ל לאחר הרכישה. כשפנו רופאי בית החולים למשרד המשפטים בנושא, הגיבה הממונה על עניינים אזרחיים בפרקליטות, יעל מימון, כי "יש בעייתיות בכך שבר-ציון מעורב מטעם כונס הנכסים הרשמי (כנ"ר) בהליכי מכירת בית החולים ומנהל מו"מ עם הרוכשים בעניין זה, ובמקביל מנהל מו"מ לקבלת משרת ניהול בית החולים מטעם הקונים. טוב היה מצד כל המעורבים אילו היה נמנע מר בר-ציון מליטול חלק בהליכים".
לאחר שסיים את הקדנציה שלו בביקור חולים, עבר בר-ציון לנהל את חברת אמין, שהפעילה את פרויקט ויסקונסין (אורות לתעסוקה) בירושלים. לפני כשנה נחשפה החברה במערומיה: תחקיר של העיתונאי חיים ריבלין מחדשות ערוץ 2 תיעד באמצעות מצלמה נסתרת כיצד ההכשרה המקצועית שמקבלים המובטלים בירושלים במסגרת התוכנית - הכשרה שאמורה להיות המפתח לחזרתם למעגל העבודה - אינה כוללת כל פעילות לימודית.
בצילומים נראים מורים שקוראים עיתון בכיתה ועונים לטלפון; שיעור מחשב המנוהל בלי מחשבים; שיחות חולין בין תלמידים למורים ובינם לבין עצמם; ושלל פעילויות להעברת הזמן, שאינן כוללות לימוד.
בעקבות התחקיר ערך משרד התמ"ת שימוע לבר-ציון. במכתב ששיגר אליו מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, צויין כי נמצאו "כשלים חמורים באופן הניהול והתפעול של המרכז וכן הפרה בוטה של התחייבותכם בהסכם לספק למשתתפי התוכנית, שאינם עובדים בכלל או שעובדים באופן חלקי, תוכנית אישית מהותית הכוללת פעילויות ראויות שמטרתם קידום שילובם של המשתתפים בעבודה שתמצה את כושר השתכרותם". קדמי הוסיף כי "המשרד רואה בחומרה רבה את הפגיעה במשתתפי התוכנית כתוצאה מאופן הטיפול ומההתנהלות הכושלת במרכז".
בחירה חשאית
ההליך שבו נבחר בר-ציון לתפקידו מעורר גם הוא לא מעט תמיהות: לתפקיד לא נערך כל מכרז, והציבור לא ידע על התהליך. בשקט בשקט, באופן לא רשמי, מינה מנכ"ל משרד רה"מ, אייל גבאי, ועדת איתור לבחירת הנציב. בוועדה היו חברים גבאי (בתפקיד היו"ר), אורלי פורמן (מנכ"לית המשרד לתרבות וספורט), עו"ד מייק בלס (המשנה ליועץ המשפטי לממשלה) ואודי ניסן (ראש אגף תקציבים באוצר).
מועמדים פוטנציאלים שאולי חלמו על התפקיד, כמו אנשי אקדמיה, לא ידעו על ההליך ולא הגישו את מועמדותם. מי שכן הגישו מועמדות היו עשרות מקורבים שעודכנו בהליך החשאי. במהלך החודשים האחרונים הופצו שמועות רבות על כמה מהמעומדים. בין השאר הוזכרו שם קציני משטרה בעבר ובהווה, בהם ניצב בדימוס יעקב בורובסקי. היו גם שני מועמדים פנימיים - בכירים בנציבות שירות המדינה. אבל נתניהו הודיע מראש כי לא ימנה לתפקיד אנשים מבפנים.
לאחר עבודת סינון יסודית, המליצה ועדת גבאי על ארבעה מועמדים לראש הממשלה. נתניהו זימן אליו לראיונות שניים מתוכם. בסוף ההליך החליט נתניהו כי בר-ציון יהיה נציב שירות המדינה הבא.
למעשה, הליך המינוי של בר-ציון עדיין לא הושלם: ועדה ברשות השופט בדימוס דן ארבל צריכה לאשר את המינוי והיא עדיין לא עשתה זאת.
ברי בר-ציון: "תלונות טרחניות וממוחזרות"
>> "למאמצי הגיוס שאיפשרו את הצלתו ופיתוחו של בית החולים היו שותפים גורמים רבים, בהם אנשי ציבור וראש הממשלה כיום", אומר ברי בר ציון בתגובה לביקורת כלפיו. "נתניהו נעתר לבקשת בית החולים לערוך בארה"ב ערב גיוס תרומות, שהניב למיטב זכרוני קרוב ל-100 אלף דולר ששימשו לרכישת מכשיר אקו לילדים ותינוקות. בית החולים השתתף במימון חלקי של הוצאות הלינה של מר נתניהו, רווח נקי למטופלי בית החולים. רוב התלונות הטרחניות המועלות במכתב שהועבר ממוחזרות".
"מעבר להקפדה אישית שלי על יושרה ויושר", מוסיף בר ציון. "כל מעשיי ופעולותיי בביקור חולים נעשו תחת ביקורת ובקרה קפדנית ומתמשכת של בית המשפט המחוזי שהיה אחראי על הפירוק, של כונס הנכסים הרשמי במשרד המשפטים ושל משרד הבריאות.
"באשר לתוכנית ההבראה המתמשכת, הרי שזו הניבה תוצאות מרשימות בכל קנה מידה. די אם אציין אחת מאמירות בית המשפט הנכבד שמצא לנכון לציין את הדברים: 'בית החולים מתפקד באיזון תפעולי, ויש מחלקות שתפוקתן גבוהה אפילו מאשר בתקופה טרום הפרוק. כל זאת לא מעט בשל ניהול נכון של המפרק, מנהל בית החולים מר בר-ציון'. בהקשר זה אציין כי אני בהחלט שמח כי בית החולים סיים את הפירוק עם עודף של יותר מ-20 מיליון שקל שיועדו, בין השאר, לתשלומי פנסיות של עובדי המוסד. באשר למר שמואל סלבין היקר - אנו מכירים שנים רבות. עבדנו יחד במקומות שונים והתקרבנו. אני גאה בכך. האם עברנו על החוק?"
מלשכת רה"מ נמסר: "ראש הממשלה בנימין נתניהו כיהן ב-2004-2008 כחבר כנסת והופיע אז למען ארגונים וולונטריים - בהתנדבות בלבד. מבירור ראשוני שערכנו עולה כי ראש הממשלה התבקש לנאום באירוע של ידידי בית החולים ביקור חולים בארה"ב, והוא נענה לבקשה ללא שכר. במהלך הערב, כך נמסר לנו, נאספו תרומות בסך עשרות אלפי דולרים ששימשו לרכישת מכשיר ?אקו ילדים'. מארגני האירוע השתתפו בהוצאות הלינה והאירוח של ראש הממשלה בבית המלון, במהלך שהותו בארה"ב לצורך זה. יש לברך על כך, שהופעתו של ראש הממשלה בהתנדבות, איפשרה לילדים ולתינוקות רבים לקבל טיפול רפואי איכותי בבית החולים ?ביקור חולים' בעזרת מכשיר ה'אקו'.
הנציב היוצא: קידום למזכירה והתנגשויות עם מבקרים
>> תקופתו של שמואל הולנדר כנציב שירות המדינה היתה נטולת הישגים משמעותיים, אך לוותה בשערוריות. הולנדר נחשב כמי שלא נלחם בנחישות בתופעת המינויים הפוליטיים והתעמת דווקא עם הגורמים שעודדו את השמירה על שלטון החוק: התנועה לאיכות השלטון, החשב הכללי לשעבר ירון זליכה ומבקרי המדינה.
הפרשה הזכורה ביותר מתקופת הולנדר נוגעת לקידום העוזרת האישית שלו, עדנה אלפסי, לתפקיד סמנכ"ל מינהל בנציבות. בדו"ח מבקר המדינה נקבע שהולנדר הקפיץ בארבע דרגות את אלפסי לתפקיד סמנכ"ל למינהל, תוך שהוא מעניק לה חוזה בכירים ללא מכרז ומבלי שלאלפסי, בוגרת תיכון במגמת מזכירות, תהיה השכלה אקדמית.
הולנדר מצדו, טען שאלפסי היא עובדת שזכתה לשבחים וקודמה לתפקיד שלא היה קודם. הדו"ח הביא לעימות קשה בין הולנדר למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס: "המבקר ירד לרמה הנמוכה ביותר", טען הולנדר בזמנו. הולנדר התעמת גם המבקר הקודם, אליעזר גולדברג, כשטען שפרטים המופיעים בדו"ח שכתב ב-2002 נכתבו "במחיר האמת". הולנדר גם פעל בצורה בעייתית בכל הנוגע לשוקי משעול, בכיר לשעבר ברשות המסים, שחשף שחיתויות שנגעו באופן עקיף לפרשת רשות המסים.
שוקי שדה
"זה מינוי בעייתי מאוד. צריך אדם משכמו ומעלה"
מאת רוני לינדר-גנץ ומוטי בסוק
26.11.2010 / 6:48