>> האם ישראל התמכרה לעבודה זרה וכבר לא יכולה להיגמל ממנה? כשבוחנים את התנהלות משרד האוצר מול קבוצות לחץ שונות לא נותר אלא להסיק שהקבלנים והחקלאים בישראל התמכרו לעובדים הזרים, ושהממשלה שוב עוסקת רק בכיבוי שריפות ופועלת בניגוד למדיניותה ארוכת הטווח.
שביתת החקלאים, שדורשים מהאוצר לאשר יבוא של עובדים זרים, הצליחה לשבור את שר האוצר יובל שטייניץ, שמוביל מדיניות לצמצום מספרם של הזרים. השבוע הוא עשה קולות של מי שיסכים לייבא 4,000 עובדים - אף שקיימת החלטת ממשלה להפחתה הדרגתית של מספר העובדים הזרים בחקלאות ל-18,900 ב-2015 (כיום שוהים בישראל כ-22 אלף עובדים זרים חוקיים).
גם הקבלנים מנצלים את הלחץ שבו נמצא משרד האוצר בעקבות הזינוק הממושך במחירי הדירות, וטוענים כי ההיצע הנמוך של הדירות נובע ממחסור בעובדים זרים. נשיא התאחדות הקבלנים, נסים בובליל, טוען כי בניית דירה נמשכת שלוש-ארבע שנים מאחר שאין בישראל מספיק עובדים זרים.
כיום מועסקים בענף הבנייה כ-6,500 עובדים זרים חוקיים והחלטת הממשלה היא להפסיק את העסקתם של זרים בענף עד 2012 (למעט מומחים). לפני כמה חודשים אישר שטייניץ לחברת שפיר הנדסה, שזכתה במכרזי הרכבת לכריית מנהרות בנתיב המהיר בין ירושלים לתל אביב, יבוא של כמה מאות עובדים זרים.
כל מגזר בתורו מציג את יבוא העובדים הזרים כפתרון האולטימטיבי לכל בעיה. ואם לא מאשרים לו, הוא מאיים שמחירי העגבניות יזנקו, שמחירי הדירות ימשיכו להמריא - אם בכלל יהיו כאן דירות חדשות, ושלא נבנה על פיתוח התשתיות והכבישים כי "ישראלים לא רוצים לעבוד".
מבחינתן של קבוצות הלחץ, יבוא העובדים הזרים הוא פתרון קל וזול, ולכן מתבקש. הן מצליחות לשווק היטב את המשוואה שעובדים זרים הם תנאי הכרחי לאספקת פירות, ירקות, דירות ותשתיות במחירים סבירים, ושהיעדרם יביא לעליית מחירים ולפגיעה בשכבות החלשות. ייתכן שבטווח הקצר יש צדק מסוים בדבריהם, אבל למטבע הזה יש צד נוסף.
המדיניות הממשלתית אמורה לבחון את האינטרסים המשקיים בראייה רחבה יותר מזו של קבלן בניין מאשקלון או של מגדלי מלפפונים מעמק חפר. אספקת מוצרים ושירותים במחירים הוגנים היא יעד שהמדינה צריכה לשאוף אליו, אך ניתוח המצב בשוק העבודה הישראלי מעורר שאלות נוספות. למה זקוקות יותר השכבות החלשות בישראל, לעגבניות מוזלות או למקומות עבודה? האם יש משמעות להוזלה מסוימת במחירי הדירות כשמיליון ישראלים כלל לא עובדים? האם מדיניות הטלאי על טלאי של הממשלה, שבמסגרתה היא מאשרת בכל פעם יבוא של כמה מאות או אלפי עובדים זרים מתיישבת עם המדיניות ארוכת הטווח לצמצום מספרם בישראל?
ממשלת ישראל, הנוכחית ואלה שקדמו לה, מכירה בנזקים שנגרמים לשוק העבודה ולחברה הישראלית בשל ריבוי העובדים הזרים. לכן היא אימצה תוכנית לצמצום במספרם - אך תוכנית לחוד ומציאות לחוד. בפועל, החלטות הממשלה מעוכבות ולא מיושמות במלואן. תמיד צץ האינטרס או הלחץ התורן שדוחק את ההחלטות ארוכות הטווח הצידה. השרידות גוברת על המשילות, הדחוף מנצח את החשוב, ומה שמצטלם היום (עגבניות יקרות) מנצח את מה שצולם אתמול (מקרר ריק).
הדרך לצמצם פערים
אנו מרבים להתבשם בשנה האחרונה בהישג הגדול של המשק הישראלי - שיעור אבטלה מהנמוכים בעולם - אך מתעלמים מכך שקרוב למיליון איש בישראל כלל אינם משתתפים בכוח העבודה. מדובר באנשים שלא מחפשים עבודה מכל מיני סיבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא שהשכר המוצע להם פשוט נמוך מדי. מי שמושך את השכר כלפי מטה הם העובדים הזרים, שמגיעים ממדינות שבהן השכר נמוך במיוחד ולכן מוכנים לעבוד כאן בתנאים שישראלים לא מוכנים לעבוד בהם - שכר נמוך משכר מינימום וללא זכויות סוציאליות.
בעוד ששכבות הביניים והעשירונים העליונים בישראל הם אלה שנהנים מכך שיש כאן עבודה זולה, מי שמשלם את מחיר העבודה הזולה הזו הם העובדים העניים והמובטלים. העבודה הזרה דוחפת את השכר כלפי מטה ופולטת משוק העבודה עובדים שהיו יכולים להשתלב בו אילו השכר היה גבוה יותר.
הנתח של העובדים הזרים בשוק העבודה בישראל מוערך על ידי המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, ב-8.9% מסך המועסקים. הנתח שלהם במגזר העסקי גדול מ-10%, אבל אם בוחנים את הנתונים בקטגוריה הנכונה, השיעורים נכבדים הרבה יותר. ד"ר מומי דהאן מהאוניברסיטה העברית מעריך שעל כל 10 עובדים ישראלים מעוטי השכלה יש בישראל שישה עובדים זרים.
העובדים הזרים הם המעמד הנחות ביותר בשוק העבודה בישראל, והם נתונים לא פעם לניצול והתעמרות של מעסיקים. לכן קשה לבוא אליהם בטענות. אבל הניתוחים הכלכליים מלמדים שנוכחותם כאן מייצרת פצצת זמן מקומית בדמות שיעור השתתפות נמוך מאוד של ישראלים בשוק העבודה, ומעמד גדל והולך של אנשים עובדים שהם עניים.
שיפור מצבם של העובדים העניים והכנסת יותר ישראלים לשוק העבודה הם תנאים הכרחיים למימוש הפוטנציאל של ישראלים רבים, וגם פתרון הולם לבעיות חברתיות ודרך לצמצום פערים. התפתחות שוק העבודה בישראל וטיפול בבעיות השורש שלו הם יעדי מקרו חשובים בהרבה מהטיפול הנקודתי שמנסים לתת למחירי העגבניות או הדירות באמצעות הבאת עובדים זרים. שר האוצר צריך לוודא שהוא משאיר לבאים אחריו שוק עבודה שמתנקה מהעיוותים שנוצרו בו בשנים האחרונות וגרמו להחלשת החלשים ולהגדלת הפערים בין עשירים לעניים.
נ.ב.
פצצת זמן מתקתקת אחרת נבנית בשנים האחרונות בעיר אילת. העיר היא אחת מנקודות המעבר הראשונות של מסתננים שמגיעים מסיני, שמספרם מוערך בכ-5,000-7,000 איש בשנה. כל אדם תשיעי בעיר הוא מסתנן לא חוקי. גם כאן, הפיתוי להעסקת עובדים זולים בבתי מלון, במסעדות ובתחום השירותים בעיר הוא עצום, ותורם להגדלת הרווחיות. כלכלת העיר נשענת על בתי המלון, ובתי המלון נשענים על העובדים הזרים הלא חוקיים. המודל הכלכלי של העיר נהפך לתלוי-מסתננים, אז מה הפלא שהמדינה חסרת אונים במאבק למנוע את הכניסה של אלפי מסתננים בשנה?
הקשר בין מחיר העגבנייה למקרר הריק
סמי פרץ
26.11.2010 / 6:48