>> "תבינו, אתם מכונה להדפסת כסף", אמר ערן רשף לבוגרי יחידת המודיעין 8200, בכנס שאירגנה השבוע קרן סקויה. רשף הוא אחד ממקימיה של חברת הסטארט-אפ קולקטיב, שגייסה 2 מיליון דולר מקרן סקויה.
השאלה היא מתי גם משרד האוצר יבין זאת, ומתי יעלה על המודל העסקי הייחודי שפיתח מגזר ההיי-טק על בסיס הידע הטכנולוגי שנצבר ב-8200.
בוגרי היחידה פזורים בחברות היי-טק רבות. לא מעט מהם אחראים לכמה מהאקזיטים המרשימים שעשו החברות הישראליות בשנים האחרונות, ואחדים ייצאו את הטכנולוגיה שפיתחו והשתלבו בחברות היי-טק זרות.
בוגריה של מכונת הכסף למדו, צברו ניסיון והתפתחו מקצועית ביחידה, שהיא למעשה מעבדה טכנולוגית במימון משלם המסים. אלא שבעוד שההשקעות ממומנות במלואן על ידי הציבור, כשמגיעה השעה לקטוף את פירותיה הוא נדחק הצדה באמצעות מבני מס מתוחכמים שמארגנים עורכי דין ויועצי מס ממולחים.
המודל העסקי של רבות מחברות ההיי-טק מבוסס על מיזם משותף של הציבור והמגזר הפרטי: הציבור מממן את ההשקעות, כולל מן הסתם את הכישלונות הבלתי נמנעים במסלול הפיתוח, ואילו המגזר הפרטי - קרן סקויה ודומותיה - מגייס את בוגרי 8200, מספק להם מימון ראשוני וגוזר את הקופון בבוא העת.
חיים שני, מנכ"ל האוצר, אמור להכיר לא רע את המציאות בתעשיית ההיי-טק. אחרי הכל, משם הוא בא: שני היה מנכ"ל חברת נייס מ-2001 עד יולי 2009. בחמש השנים האחרונות לכהונתו בחברה שילמה נייס מס בשיעור ממוצע של 15.3% מרווחיה, וב-2009 הסתפקה בתשלום מס שהיה 6.6% בלבד מרווחיה. נייס, כמו חברות היי-טק אחרות, נהנית מהטבות מס מאחר שקיבלה מעמד של מפעל מאושר.
מגזר ההיי-טק מקבל בשלב ההשקעה סבסוד ציבורי עמוק באמצעות גיוס בוגרי 8200. הברכה הגדולה במנגנון זה טמונה בעובדה שהסבסוד סמוי מהעין, ולכן הוא פטור מביקורת ציבורית ומחמת זעמם של ח"כים חרוצים ופופוליסטיים מסוגה של שלי יחימוביץ'. האושר כפול ומכופל מאחר שגם כאשר מגיעה השעה לקצור את הרווח מההשקעה, שחלקה הגדול מומן על ידי הציבור, נהנות חברות ההיי-טק משעורי מס נמוכים.
שיעור המס ששילמה נייס בחמש השנים האחרונים עלובים למדי בהתחשב ברף הציפיות הגבוה שהציב באחרונה שני בפני חברות אחרות. באחרונה רקח שני שינוי בחוק עידוד השקעות הון באופן שמחריג את כיל (כימיקלים לישראל) מתחולת החוק החדש, ויגרום לה לאבד הטבות מס שמוערכות במאות מיליוני שקלים בשנה.
שני ואנשיו מצאו נימוק מקורי להחלטה להפלות את כיל, המעסיקה הגדולה ביותר של עובדים בנגב, ולשלול ממנה הטבות מס שמוענקות לחברות אחרות, למשל, ברחוב הברזל ברמת החי"ל או אפילו ברחוב הפנינה ברעננה. "אי אפשר להזיז את ים המלח ולכן אין לכיל אלא לשלם מס גבוה", אמרו נציגי האוצר בדיון ועדת הכספים שנערך בשבוע שעבר. משרד האוצר לא הסתפק בכך ושילח את רואה החשבון יהודה בר-לב לחקור אם כיל התחמקה מתשלום תמלוגים למדינה.
אכן קשה להתמודד עם היגיון הברזל של הד"ר לפילוסופיה שטייניץ ושלוחיו, וגם אין צורך. להפך, צריך להרחיב את השימוש בו. היות שנראה כי אין כל דרך להעביר את צה"ל למדינה אחרת וממילא גם את 8200 לא ניתן להעתיק למקום טוב יותר, כדאי לבחון אם חברות ההיי-טק, שסמוכות על שולחנו של הציבור, עדיין ראויות למעמד של מפעל מאושר. לנוכח ההערכה הרבה שמגלה שני למשרד החקירות של רו"ח בר-לב, אפשר להשתמש בשירותיו לבדוק אם בוגרי 8200 לדורותיהם לא עשו שימוש חצוף בקניין רוחני שפיתח צה"ל לצורך הפקת רווחים אישיים מבלי ששילמו פרוטה וחצי פרוטה לאוצר המדינה. מעניין יהיה לגלות אם גם אז ימהר שני לתפור חוקי מס מפלים וסקטוריאליים, או שהחריצות והיצירתיות שלו ייעצרו במתחם רמת החי"ל.
יש מגזרים שחיים שני נחמד אליהם
יורם גביזון
26.11.2010 / 6:48