ניצבים במקום הלא נכון

>> לא ברור מה יותר מטריד בפרשת אורי בר לב - האם זאת האפשרות המזוויעה כי ניצב במשטרה תקף מינית נשים? האם זאת האפשרות, המזוויעה לא פחות, כי התככנות בישראל הגיעה לרמה כזו עד שנשים עושות יד אחת כדי להפליל בכירים? וכמובן, האם זאת האפשרות הריאלית ביותר ששוב תהליך בחירת המפכ"ל עומד להידפק?

לפחות האפשרות האחרונה, הריאלית ביותר, צריכה להדיר שינה מאזרחי ישראל. בין אם בר לב פשע ובין אם לאו, המשטרה חייב לעבור טלטלה ניהולית דחופה. שנים של הזנחה ניהולית, תחת פיקודם של מפכ"לים שאולי היו היו שוטרים מוצלחים אבל כישורי הניהול שלהם היו בינוניים בלבד, הותירו את רישומן הכבד על המשטרה. המשטרה לא יעילה, לא אפקטיבית, אינה אטרקטיבית לכוח אדם איכותי, ובכלל - מצטיירת זה שנים כאחד השירותים הציבוריים הכושלים בישראל.



המשטרה אמנם גאה מאוד על ההצלחות שהיו לה בתפיסת ראשי משפחות הפשע בישראל, וההצלחה הזו מעידה כי למשטרה יש יכולות מודיעינית ומבצעיות מרשימות כאשר היא רוצה. אלא שריכוז המאמץ בתחום הפשע המאורגן נראה נקודתי וחד-פעמי, והוא לא לווה בהצלחות דומות בתחומי אכיפה אחרים.



חוסר האמון של הציבור במשטרה הוא פועל יוצא של נורמות הניהול בה. רק לפני חמישה חודשים חשפנו את הסכם השכר החדש שהתגבש במשטרה, בהסכמת האוצר, ושאמור היה לאפשר למשטרה להעלות את השכר של עיקר כוח האדם הפעיל בה - נגדים. למימוש הסכם השכר היה תנאי יחיד: הסכמתו של הפיקוד הבכיר של המשטרה, בראשותו של המפכ"ל דודי כהן ותחת שרביטו של השר יצחק אהרונוביץ', לנתק את הזיקה של שכר השוטרים לזה של צה"ל, שמביאה לכך שמי שקובע כיום את שכר השוטרים הוא הרמטכ"ל ולא המפכ"ל.



הזיקה הזו קיימת מ-1979, ואם היה בה היגיון כלשהו - הרי שהוא אבד מזמן. המשטרה וצה"ל הם ארגונים שונים עם צרכים שונים ועם מבנה כוח שונה לחלוטין. כך, צה"ל אינו מציב את הנגדים בראש סולם העדיפות שלו. לעומת זאת, במשטרה מרבית השוטרים הם בדרגות נגדים. ההצמדה של שכר השוטרים לשכר החיילים מביאה לכך שנגד במשטרה, בן יותר מ-40 ועם משפחה לפרנס, צריך להסתפק בשכר של חייל בתחילת שירות הקבע.



ההצמדה לשכר בצה"ל נבעה מההערכה כי לצה"ל יש יכולת רבה יותר ללחוץ על הממשלה להעלות את שכר אנשי הקבע. זה כנראה נכון, אבל מנגד עומדים החסרונות העצומים של ההצמדה לצה"ל - הבדלים מהותיים בסדר העדיפויות של שני הגופים, ובעיקר חוסר יכולת לנהל את המשטרה. ניהול המשטרה עובר דרך ניהול עשרות אלפי השוטרים שעובדים בה, וזה מחייב קודם כל שליטה בשכר המשולם להם.



זו היתה מהות הסכם השכר שהתגבש, ושאמור היה להביא גם להעלאת שכר לשוטרים הזוטרים וגם להחזיר לפיקוד המשטרה את סמכויות הניהול. אלא שהפיקוד נבהל וסירב להתנתק מצה"ל. אפשר רק לנחש שלא פחות מכך שהמפכ"ל חשש לאבד את ההצמדה לצה"ל, הוא חשש מהצורך לעמוד בפעם הראשונה לבד, ולנהל בעצמו את המשטרה. בשביל מה לו, למפכ"ל, להתחיל להתמודד עם שאלות מדוע הוא מאשר העלאות שכר לסיירים ולא לאנשי המודיעין, למשל? הרי יותר פשוט לומר שהרמטכ"ל אשם, ובכך לפתור את הבעיה.



רק שכך הבעיה אינה נפתרת. היא רק מתגלגלת לפתחו של המפכ"ל הבא, ולעוד שנים של בינוניות והיעדר שינויים ניהוליים. אנחנו זקוקים למפכ"לים שערים לחולשות הארגוניות של המשטרה, ויהיו מוכנים לנקוט פעולות אמיצות כדי להצעיד את המשטרה קדימה. רק שמרוב עיסוק בהטרדות מיניות, אף אחד כבר לא זוכר את המהות הזו.