כאשר יענו אותו - כן ירבו וכן יפרצו אחרים

>> טקס ההוצאה להורג של ח"כ הרב חיים אמסלם היה מהיר, אבל אכזרי. השבוע התכנסה מועצת החכמים של תנועת ש"ס כדי לקבל את ההחלטה הסופית לגרש את הח"כ המרדן מבין שורותיה, ובסיומה יצא מזכיר מועצת החכמים של התנועה והוריד את הגיליוטינה בלי שמץ של היסוס. "אנו דורשים ממר חיים אמסלם" - מר, חלילה לא רב, אף שאמסלם הוא מוסמך לרבנות וכיהן במשך שנים רב של קהילות בישראל ובחו"ל - "להחזיר את המנדט לש"ס".

"אנו קוראים להתרחק ממנו כמטחווי קשת ומדעותיו המוזרות והכפרניות", אמר מזכיר מועצת החכמים, ולמעשה קרא לנדות אותו מהקהילה. ההדחה היתה הצעד הסופי אחרי שורת מכתבים חריפים שהוציאו רבני ש"ס נגד אמסלם, ולאחר מאמר מערכת חסר תקדים בעיתון המפלגה, "יום ליום", שבו הוגדר אמסלם כחולה נפש.



על מה יצא הקצף? אמסלם, איש יודע ספר ובקיא בהלכות, רצה להיות עצמאי. הוא לא חשש לערער על ההגמוניה של הממסד הרבני, והביע דעה בנושאים כמו פשרות בגיור עולים, קריאה לאברכים לצאת לעבוד ותמיכה בלימוד ליבה. "כוללים? זה המצאה של האשכנזים", טען - והקפיץ את אנשי ש"ס, ובראשם שר הפנים, אלי ישי. "למה שילד לא יידע כמה זה 4 כפול 4?", הקשה - והרעיד את אמות הספים של הממסד החרדי.



אמסלם הודיע כי אינו מתכוון להתפטר. הוא מעוניין "להמשיך לשרת את הציבור הספרדי", ובבחירות הבאות הוא אף מתכנן להקים מפלגה ולרוץ לכנסת.



אפשר להצדיע בפני אמסלם על אומץ לבו. הוא יודע היטב איזו מסכת תלאות הוא עומד לעבור. החברה החרדית השמרנית, שמבחינתה הערך של "ועשית ככל אשר יורוך (הרבנים)" הוא מעל לכל, עומדת כנראה להקיא אותו מתוכה. הוא לא יזכה יותר לאף חשיפה בכלי תקשורת חרדי; שמו יוזכר לשמצה יחד עם שמות כמו טומי לפיד ואברהם פורז, ראשי תנועת שינוי; והוא גם עלול לסבול מתופעות קיצוניות יותר, כמו זריקת בני משפחתו ממוסדות החינוך החרדיים, ואולי אפילו אלימות שתופנה כלפיו.



אבל בדיוק בשל כך, למרבה הצער, יכול להיות שתפקידו של אמסלם כמחולל השינוי הסתיים. הוא דומה לחלוץ בשדה הקרב שלא מהסס להסתער תוך שהוא יורה לכל עבר. הוא סופג כמה כדורים אך ממשיך לרוץ, עד שמגיע הכדור שמפלח את לבו ואז הוא צונח ארצה.



אמסלם אמר בקול מה שאחרים לא העזו לחשוב. הוא הראה שיש גם חרדים שלא הולכים כעיוורים בתלם אחר חיי דלות והסתמכות על אחרים - אלא יש רבים וטובים שיכולים וצריכים לחיות את חיי העולם הזה, להתפשר לפעמים, ללמוד את דרך הארץ ולפרנס משפחה.



אחרי שאמסלם סולק מהחברה החרדית, אם לא יתרחש מפץ פוליטי או שהוא יככב ברשימה חילונית, כנראה שיישכח מהר מאוד מהתודעה הציבורית והסיכוי שהחילוניים יתמכו בו ייעלם גם כן.



אבל כמו בשדה הקרב, החלוץ שהקריב עצמו והסתער קדימה איפשר לבאים אחריו לצאת מהבונקרים, לצעוד קדימה ולכבוש את היעד. החברה החרדית שאחרי אמסלם יודעת שיש דרך אחרת, הוגנת וצודקת יותר. טקס עריפת ראשו של אמסלם היה בעצם גם אירוע הולדתה של תנועה רעיונית חרדית חדשה שאולי תפרח בשנים הקרובות.