מפולת אחת. שש נקודות מבט

>> השבוע זה קרה. אחרי שבמשך חודשים ארוכים הכחישה אירלנד שהיא זקוקה לסיוע כספי, היא נאלצה להושיט את ידה לעבר האיחוד האירופי ולקרן המטבע הבינלאומית (imf), ולבקש כסף. הרבה מאוד כסף. 85 מיליארד יורו ליתר דיוק. זה בדיוק היה הקש ששבר את האירים. דווקא הצעד הזה, שאמור לסמן את תחילת הסוף של המשבר הכלכלי הקשה שאליו נקלעה המדינה, גרם לאירים לכעוס.

לא המיתון הקשה השורר במדינה כבר שנתיים, לא האבטלה, הצער והחשש מהלא נודע, אלא דווקא הכניעה וההשפלה הם שהוציאו את האירים לרחוב בניסיון לפרוץ לפרלמנט, ולהביע את המחאה שלהם על בקשת הסיוע. גם זה עבר בשלום.



מעבר לכותרות על ממדי הסיוע המפלצתי, על הסכנות הנשקפות לעולם בעקבות מצבה של אירלנד - איך באמת נראית מדינה שמתפרקת? חמישה אירים ותייר אחד מספרים איך נראה המשבר מבפנים.



איש העסקים:



"המכירות קרסו"



>> בשיאו של המשבר העולמי, בסוף 2008, מצאתי הזדמנות עסקית - רשת חנויות פרחים שבעליה התקשה לשרוד. מכירות העסק צנחו ב-2009 ב-25%-30% לעומת 2008. אך עדיין היה מדובר בעסק טוב שפשוט היה זקוק לארגון מחדש התחלתי בקיצוץ מחירים, יצירת הליכים מחודשים וכו', עברנו מהפסד גדול בסוף 2008 לאיזון ב-2009 - לאחר שהדירקטוריון ויתר על שכרו.



העסק הצליח להישאר עם הראש מעל המים במחצית הראשונה של 2010, אך בקיץ המכירות פשוט קרסו. ב-31 באוקטובר הבנק הקפיא לפתע את החשבון שלנו זמנית בשל חריגה ממסגרת האשראי, ללא כל התרעה. מנהל הסניף 'שכח' שזה עומד לקרות, אף שהסכמנו על הארכה לתשלום. גיליתי את זה ביום שני לאחר מכן, כשהגעתי לעבודה וגיליתי שהתשלומים לספקים לא כובדו. שילמנו להם בהדרגה במהלך השבוע, ורק ביום שישי חזרנו לשירות רגיל מהבנק.



אך מה שהתרחש בשבוע האחרון כמעט חיסל את העסק.חווינו הידרדרות במכירות בחודשים האחרונים, אך ביום חמישי ירדו המכירות במחצית לעומת ספטמבר, וב-25% לעומת השבוע שעבר. אם המצב לא ישתפר בשבוע הבא, אעבור לשבוע עבודה מקוצר ואסתדר עם צוותים מצומצמים.



כרגע אני בעיקר מתפלל שקרן המטבע תפעל במהירות, ותחזיר לאנשים את האמון. אך זו בוודאי אופטימיות יתר".



דיוויד (שם בדוי), איש עסקים אירי לגרדיאן



האמן:



פריחה מפתיעה



>> אפשר לסלוח לכל מי שחושב שדבלין ודאי מרגישה אפרורית בימים אלה - אך למעשה דבלין ממש אינה משדרת אווירת דיכאון. למעשה, היא די מרגשת. נכון, העיר על סף פשיטת רגל. נכון, נכסים רבים עומדים ריקים. נכון, התחושה היא כי שנות ה-80 חוזרות. אך אף שדאבלין נמצאת בכותרות לאחרונה בגין חוסר היציבות הפיננסית שלה, אמנים מקומיים, מעצבים וסופרים ומשוררים מנסים לנצל את המצב לטובתם.



אמנים רבים נכנסו לחנויות שנסגרו, למחסנים ריקים או למוסכים ללא שימוש, והפכו אותם לחללים המיועדים לתצוגה ולהופעות. ב-18 החודשים האחרונים האמנים יצרו קולקטיבים וארגונים ללא מטרות רווח, והצליחו להפעיל את החללים שלהם באמצעות השקעות פרטיות ומענקים של הממשלה, אשר נעלמים והולכים.



כך למשל, חלל בייסיק ספייס בדבלין, אשר הוקם על ידי קבוצת אמנים אירים ונפתח לפני ימים ספורים בלבד. הקבוצה פעלה ישירות מול יזם נדל"ן בחיפושי החלל שלהם, והגיעה להסכם לפיו עליה לשלם אך ורק את חשבונות החשמל. גרג האווי, ממייסדי הקבוצה, אומר כי הפרויקט לא היה יכול לקום לפני שנה: "פשוט לא היתה יכולה להיות לנו גישה ליזם, אך כעת הם פתוחים ליותר רעיונות". בייסיק ספייס ימשיך להתקיים עד דצמבר 2012 - מועד הריסתו המתוכנן של הבניין.



ריצ'רד קונוויי, גרדיאן



הסופר:



"הפאניקה חדרה לכל בית"



>> ביום שלישי נרצחו באירלנד ארבעה ילדים על ידי אבותיהם. נראה שאיכשהו זה חלק מהטראומה שאנו חווים. זה משבר זהות כה מידבק, עד כי כבר איננו יודעים מי אנחנו. הרחק מהכותרות העגומות, ניצבת האמת המלאה של מה שעומד בפנינו. אנו משכיבים את ילדינו לישון מבלי לדעת אם יש להם עתיד במדינתנו. החרדה והפאניקה חדרו לכל בית באירלנד. לממשלתנו כבר אין סמכות מוסרית. אנשים מרגישים מבוהלים, בודדים, וחסרי הנהגה.



איננו יודעים מה טומן בחובו הפרק הבא של סיפורנו. הפסקתי לרכוש עיתונים, כי איני רוצה שילדיי יראו אותם. אני מפחד מהחדשות ברדיו. לאחר עשור של טפיחה עצמית משכרת על השכם בעקבות הצלחתנו הכלכלית, עלינו להתמודד כעת עם ההכרה כי היה זה חיזיון שווא. פוליטיקאים חסרי כישרון ובנקאים תאבי בצע חירבו את הרעיונות שעליהם ביססנו את תפישתנו העצמית.



פסיכיאטרים מספרים לנו כי האבל כולל חמישה שלבים: הכחשה, כעס, מו"מ, דיכאון ולבסוף הכרה. בשנה האחרונה עברנו את ארבעת השלבים הראשונים. התקווה היחידה שלנו היא שכשנגיע לצד השני של התהום, אירלנד תהיה מקום הוגן וצודק יותר - ולא רק שכונת עוני עם קזינו צמוד. עדיין יהיו לנו יזמים, אמנים, סופרים ונופים מדהימים. אך גם יהיו לנו קהילות איריות מחוץ למדינה שתומכות והכרה כואבת במה שקורה כשחברה שלמה מהופנטת על ידי שאיפותיה. יש תקווה אמיתית שאירלנד תוכל להתבגר, אך יש ימים שבהם כבר קשה להחזיק בה.



ג'וזף אוקונור, גרדיאן



התייר:



"הקפיטליזם הרס גם את הנוף"



>> את שורשי המשבר האירי - המצויים בבועת הנדל"ן הגדולה שהתפוצצה - אפשר למצוא בכל מקום. תייר שיחפש את אירלנד של הגלויות - החוות המרופטות, חומות האבן המתפתלות והכבשים הרגועות - ימצא אותה בקלות. אלא שמאחורי כל גבעה ירוקה אפשר לראות שלל אחוזות נובורישיות קטנות, מאחורי כל טירה מטה ליפול, יש מגוון בנייני דירות.



זו מטפורה מושלמת למצב הנוכחי. האי שהיה מבודד במשך עשורים, נותר בתרדמת קדם-מודרנית כפרית. לפתע, בתוך כמה שנים, הגיעה אליו המודרניות. אך אירלנד השיגה את העולם במהירות: השינוי החברתי והכלכלי שלקח 50 שנה במקומות אחרים, נדחס להתפרצות מהפכנית בודדה.



עד לפני זמן לא רב כולם עוד רצו לקחת קרדיט על המהפך שעברה אירלנד. האליטה של אירופה ראתה בה מקרה מבחן ליתרונות השוק האירופי המאוחד. אף אחד כבר לא מספק הסברים כאלה כעת. גם אם הסיוע האירופי יתממש ויצליח לייצב את המצב בה, אירלנד והמיתון הגדול שלה ייזכרו כאזהרה. אין מדינה שהדמיונות האוטופיים לגביה פרחו כל כך, ואין מדינה שבה הם זכו לסטירת לחי מצלצלת כל כך, כמו אירלנד. עבורה, תקופת החניכה האידיאלית בקפיטליזם הגלובלי הסתיימה, וכעת היא מבינה טוב יותר את טבעה של המודרניות.



רוס דותאט, ניו יורק טיימס



הסטארט-אפיסט:



"90% שכספי המשקיעים לא יחזרו"



>> לסטארט-אפיסטים באירלנד יש דווקא סיבות לאופטימיות. הם לא ממש מרגישים את הקשיים הפיננסיים. גם העובדה שהבנקים לא מעניקים הלוואות אינה מהווה בעיה, משום שעבורם הבנקים לרוב אינם מקור המימון הראשוני, ואפילו לא השני או השלישי. "אמרתי לכל המשקיעים שלי שיש סיכוי של 90% שלעולם לא יראו את כספם שוב - אבל שאם הוא כן יחזור אליהם, הוא כבר יהיה שווה פי 20", מספר קיילן קינג, מייסד הסטארט-אפ whatclinic.com, המפתח אתר שמאפשר השוואה בין מרפאות, ל"גרדיאן". "אתם יכולים לדמיין שיווק עצמי שכזה לבנק?".



הסטארט-אפיסטים גם לא חושבים שחברות זרות באמת יעברו למקום אחר, מאחר שאין אף מדינה שמציעה את השילוב בין מס החברות הנמוך בגוש היורו, לכוח עבודה דובר אנגלית בעל השכלה גבוהה למדי. מה גם שסטארט-אפים אינטרנטיים, מסבירים יזמי האינטרנט, לא צריכים להסתמך על עסקים מקומיים - השוק שלהם הוא גלובלי.



בנוסף, לואיס רייבנט, מנכ"ל חברת המשחקים 2paperdolls, ציין כי "צריך לזכור שאירלנד השקיעה במשך עשור בתשתיות טכנולוגיות כמו מחשוב עננים, שכמעט שאינן מנוצלות. התשתיות הנהדרות, בשילוב עם מזג אוויר קריר המוזיל את עלויות חוות השרתים, פירושן עלות נמוכה יותר של טכנולוגיית מחשוב עננים".



צ'רלס ארתור וג'מיימה קיס, גרדיאן



הקומיקאי:



"ההומור נמצא שלנו בתחתונים"



>> "אנחנו פה כדי להתבוסס ביגוננו ולבכות כמה רע יכול להיות. אנו האירים, אוהבים את הזמנים הקשים", הכריז הקומיקאי ג'ו רוני בפסטיבל קילקנומקס לכלכלה והומור שנערך לפני שבועיים בעיר הימי-ביניימית קילקני, הידועה כבירת הקומדיה של המדינה. "אירלנד זקוקה לסוכנות דירוג אשראי חדשה", אמר קולם או'רייגן, יועץ היי-טק שנהפך לקומיקאי, "מודי (מצוברח) אנד פור (עני)" (על שם הסוכנויות מודי'ס וסטנדרד אנד פור'ס.



הרבה נכסים וכסף הפסידו האירים במשבר, אבל לא את ההומור הציני. גם הסיסמאות המופיעןת על שלטי מפגינים ועל חולצותיהם של רבים ברחוב מעידים כי ההומור לא נמצא בחובות. בין היתר אפשר למצוא חולצות שעליהן נכתב "the imf took me coat" ו-"what the imf". אתר ההומור puckout.com, מציע גם תחתונים עם הכיתוב: "i'd rather be screwed by the imf". לתחתונים האלה, סיפר מייסד האתר טים קלי, יש ביקוש גדול.



תושבי אירלנד ספגו זינוק בשיעור האבטלה, וגזירות רבות בדמות הקיצוצים בתקציב - אך הם עשו זאת בשקט יחסי, ולא בשביתות וההפגנות הגדולות שנראו השנה בצרפת, יוון וספרד. "האירים הם הילדים הטובים של אירופה. הם מקבלים את ההלקאה בשקט, בלי להתלונן, ובסופו של דבר הם יקבלו סוכריה", אמר פעיל השמאל ג'יימס או'טול. "הכעס הוא דבר פרטי במדינה שלנו, הוא שם, אך איננו מביעים אותו בציבור", אומר פעיל אחר, בן אוניל.



סוכנויות הידיעות