ללמד סינית דווקא בפריפריה

>> נראה כי כמעט הכל נכתב על ריחוק הפריפריה מהמרכז ועל הדרכים השונות לקידום תושביה בתחומי כלכלה, תחבורה, חינוך ובריאות. רבבות של תוכניות ממשלתיות, חוקים, יוזמות עידוד ושותפויות שונות הופעלו ופועלים כדי לצמצם פערים ולחלק באופן הוגן יותר את העוגה הכלכלית.

בישראל 2010, בהיותה מדינה הטרוגנית עם פערים משמעותיים ברמת ההכנסה בקרב האוכלוסיות השונות, והבדלים ההולכים וגדלים בין העשירים לעניים, מחירי דיור מאמירים ושיח ביטחוני-מדיני לא ברור, שאלת פיתוח הפריפריה היא חריפה מתמיד.



פיתוח הפריפריה משמעותו סגירת פערים כלכליים-חברתיים בין אזורים שונים ואוכלוסיות מגוונות על בסיס פיתוח כלכלי וצדק חברתי. במחקרים בינלאומיים הוכח שהמפתח לפיתוח אזורי טמון בחינוך. השקעה עקבית, עוצמתית וארוכת טווח בחינוך באזורי קצה, תוך שילוב הכשרה מקצועית ובעיקר טיפוח מצוינות אקדמית, הוכחו כגורם מכריע להצלחת תוכניות הפיתוח. כמו לחם עם חמאה, חינוך מוכרח להיות מלווה בפיתוח תשתיות, שיפור מערכי הבריאות, מיסוי מתאים ומערכות תמיכה עסקית מתפקדות.



חרף הניסיון הבינלאומי, בישראל נראה שההשקעה בחינוך בפריפריה אינה מביאה לצמצום פערים בקצב מהיר מספיק. אזורים רבים, בעיקר אלה הסובלים מהזנחה ארוכת טווח, אינם מצליחים לצמצם מרחקים ונשארים הרחק מאחור בפריפריה הגיאוגרפית והמבודדת של מדינת ישראל. אבל ייתכן שכיום, בעולם הגלובלי ובמציאות המשתנה, אנו לא פועלים בדרך הנכונה. ידוע כי פערים סוציו-אקונומיים משפיעים על כישורי החיים הן ברמת האנגלית, בפער דיגיטלי ובשלב מאוחר יותר בהיעדר מודלים מוצלחים לחיקוי ונטוורקינג.



במקום להזרים תקציבים נוספים ולעשות יותר מאותו הדבר, יש להפוך לחלוטין את סדר העדיפויות ואת תוכניות הלימוד במערכת החינוך החל מגיל הגן ועד להשכלה הגבוהה. דווקא בפריפריה, חובה להכשיר את הדור הבא לעולם העבודה הגלובלי והדינמי של המאה ה-21. ייתכן שהיוזמה של שר החינוך להכנסת לימודי סינית לבתי ספר הוא הצעד הנכון ביותר לשימור היתרון התחרותי של ישראל. מה שנותר לברר הוא באיזה שיעור מבתי הספר בפריפריה אכן הוכנסו ויושמו לימודי השפה הסינית בתוכניות הלימוד.



הכותבת היא מנהלת המרכז ליזמות ולחדשנות במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון