מי מנסה להשפיע על השופט?

>> לפני כחודש קיבלה חברת רבוע כחול שבשליטת דודי ויסמן עדכון מחברת הדירוג s&p מעלות כי דירוג האשראי שלה עומד לרדת. בתגובה עבר ויסמן ממעלות למידרוג. בשבוע החולף גם שרי אריסון החליטה כי מעלות לא תדרג את אריסון אחזקות, החברה האם של בנק הפועלים, אלא מידרוג.

הסיבה הרשמית למעבר אינה חשובה (היא מפורטת בסוף). מה שחשוב הוא הסיפור האמיתי: ייתכן שאריסון מעוניינת לקבל דירוג טוב יותר, כדי לחסוך בהוצאות הריבית. הרי מידרוג העניקה לה דירוג טוב יותר.



לכאורה, המעבר בין חברות הדירוג אינו אמור להיות בעייתי, הרי לחברה יש את הזכות לבחור עם איזו חברה היא רוצה לעבוד ועם איזו חברה אינה רוצה לעבוד. ואולם כאן מתעוררת בעיה. חברת דירוג אינה סתם עוד חברה, או עוד ספק שירותים. חברת דירוג היא סוג של שופט, יש לה תפקיד חשוב וקריטי בשוק ההון - היא אמורה לתת למשקיעים חוות דעת בלתי תלויה על איתנותה של החברה, יכולת החזר החוב שלה ומידת הסיכויים של החברה לפשוט רגל. הרי אם סיכון זה יתממש הוא ינחיל הפסד צורב למשקיעים.



מעלות פועלת כסניף של חברת הדירוג העולמית s&p, וככזו היא כפופה להוראות הדירוג המחמירות של החברה האם בחו"ל. למעשה, במארס 2010 השתלבה s&p מעלות באופן מלא ב-nationally recognized rating organization (nrsro) ואימצה באופן מלא את כל התהליכים ודרכי העבודה של החברה האם הגלובלית.



גם למידרוג יש אמא זרה - חברת הדירוג מודי'ס. גם היא משתמשת במתודת הדירוג של החברה האם. ואולם בעוד במידרוג החלטת הדירוג מתקבלת בידי צוות האנליסטים הישראלי, במעלות החלטת הדירוג מתקבלת בידי צוות אנליסטים בינלאומי, שהוא פחות מודע לתככים המקומיים שהצוות הישראלי הוא חלק ממנו. המחירים שמשלמים לשתי החברות די דומה ונע סביב 200 אלף שקל. אז למה בכל זאת לנדוד בין החברות?



ועדת חודק קבעה בתקנותיה כי חברה תתחייב לאורך כל חיי האיגרת שהנפיקה להיצמד לחברה המדרגת. אם משום מה תחליט לעבור חברה, עליה לספק הסברים על המעבר לגופים המוסדיים.



למה חודק מצא לנכון לקבוע תקנה כזו? הסיבה היא shopping of rating, כלומר החברות שמחפשות דירוג מסתובבות בין החברות המדרגות ומבצעות מעין התמחרות לא רק על עלות הדירוג, אלא גם על גובה הדירוג. החברה הזוכה במכרז היא זו שתזכה גם במחיר הנמוך יותר ובדירוג הגבוה יותר. זו גם הסיבה העיקרית למעבר בין חברות דירוג.



הנפגע העיקרי הוא הציבור. שכן ברגע שגם הדירוג נמצא על המדף, נשמט הבסיס שעליו נשענות חברות הדירוג: דירוג בלתי תלוי ואוביקטיבי. המעבר גם פוגע בשקיפות שהציבור מקבל. הרי הגורם האמיתי למעבר יישאר לוט בערפל ובפלפולים משפטיים. קשה להאשים את חברות הדירוג, הרי המודל העסקי שלהן מחייב אותן לקבל כסף מהחברות שהן עומדות לדרג.



אחד הפתרונות האפשריים הוא שילובה של רשות ניירות ערך בתהליך. החברה המדרגת תקבל את התשלום מרשות ניירות ערך, והרשות תגבה את התשלום מהחברה שרוצה להיות מדורגת. כך אולי יישבר הקשר הבעייתי בין המדרג למדורג.



אם נשוב לאריסון ולמעבר שלה נמצא שהמעבר ממעלות למידרוג זיכה אותה בתוספת דירוג של נוץ אחד. התוספת הקטנה מקרבת את אריסון עוד צעד לקראת חיסכון של כ-28 מיליון שקל בשנה. איך? כיום משלמת אריסון כ-96 מיליון שקל ריבית על האג"ח. עד 2009 הסתכמה הריבית ב-68 מיליון שקל בשנה, ואילו לפני כשנה היא עלתה ל-96 מיליון שקל בעקבות הורדת דירוג של s&p מעלות לאיגרות החוב שאריסון הנפיקה. השבת הדירוג לדירוג המקורי תשיב את תשלומי הריבית ל-68 מיליון שקל, אבל בשביל זה היא צריכה עוד נוץ.



תגובת קבוצת אריסון: "אריסון אחזקות היא חברה פרטית, ובשל החשיבות שביצירת סטנדרטים ומתודולוגיות דירוג אחידים בחברות אחזקה פרטיות הוחלט לבצע החלפה של חברת הדירוג למידרוג, שמדרגת את חברות האחזקה של הקבוצה (שכולן פרטיות). אריסון אחזקות היא חברה בעלת חוסן פיננסי איתן לאורך שנים, ודירוג מעלות כמו זה של מידרוג מעידים על כך. מעלות מדרגת את החברות הציבוריות בקבוצת אריסון".