המדליף הסליק את המסמכים בדיסקים של ליידי גאגא

>> החשוד בהדלפת המסמכים האחרונים לוויקיליקס הוא בראלדי מאנינג, חייל בן 22, שהיה אחד החיילים שקיבלו הרשאה לצפות במסמכים מסווגים מרשת המחשבים של הפנטגון.

מאנינג הסליק את המסמכים בתקליטים של ליידי גאגא. הוא לקח תקליטורי rw-cd של הזמרת, מחק מהם את קובצי המוסיקה והעביר לשם את המידע המודיעיני, בעודו מאזין לכאורה למוסיקה שעל התקליטים. לא ברור כיצד העביר את התקליטורים לאתר ויקיליקס.



"הסיכוי שמישהו מבחוץ התחבר לרשת המחשבים של הצבא האמריקאי, פרץ למידע סודי והעביר לוויקיליקס - נמוך", אומר אבי ויסמן, יו"ר הפורום הישראלי לאבטחת מידע. "אבל האפשרות הזאת קיימת. גם החיזבאללה הצליח להתחבר לערוץ לא מאובטח של צה"ל בפרשת השייטת בלבנון. כל ערוץ מוצפן - מוצפן לזמן מסוים. זהו משחק שחמט קבוע בין המגינים לפורצים".



האם בישראל יכול לקרות מקרה דומה במשרד החוץ, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, צה"ל או המוסד? התשובה חד-משמעית - בוודאי שכן. בכל הגופים הישראלים האלה יש טכנולוגיות מסוגים שונים שנועדו למנוע דליפת מידע.



השאלה היא לא באיזו טכנולוגיה למניעת דליפת מידע משתמשים הארגונים האלה, אלא מי החתול ששומר על השמנת.



סכנת ההדלפה הגדולה אינה נמצאת בנושאים רגישים כמו "הבור", אלא בכל אותם מסמכים רגישים המסווגים בדרגת סיווג נמוכה יותר אליהם חשופים אלפי חיילים בדרג זוטר או פקידי ממשלה. לשם צריך להפנות המאמץ הגדול של ישראל בחינוך למודעות רבה יותר להיבט אבטחת מידע.



דובר משרד החוץ, יוסי לוי, סירב לאפשר ל-themarker לשוחח עם מנהל אבטחת המידע במשרד. לא התקבל מענה ממשרד ראש הממשלה בנושא עד לסגירת הגיליון.



גיא גרימלנד