פיתוי למתחרה חדש

>> באופן מעט יוצא דופן, חברות הסלולר לא שלחו לועדת הכלכלה אתמול את התותחים הכבדים שלהם. המנכ"לים הססגוניים נשארו במרכז, כך שהדיון התנהל על גבול הפיהוק. למרות זאת, נדידה פנים-ארצית היא אחת הרפורמות החשובות שנעשו בישראל.

לשם שינוי, אין מדובר בעוד רפורמה שולית המטפלת בסימפטומים צרכניים. הפעם מטפלים במחלה עצמה.



כדי להעמיד תחרות מול שלושת ענקי הסלולר המקומיים, נדרש מתחרה פוטנציאלי להשקיע מאות מיליוני דולרים בהקמת רשת, עוד לפני שהוציא שיחת טלפון ראשונה. מבחינתו, המשמעות היא הוצאה ענקית, לצד אפס הכנסות במהלך שנות ההקמת הרשת. חסם כניסה זה הוא המחלה הכרונית של שוק הסלולר בפרט, ושוק תשתיות התקשורת בכלל. הוא זה שמונע בשוק תחרות קשה והוא זה שאחראית לאוליגופול שקיים בשוק הסלולר.



נדידה פנים-ארצית מטפלת בחסם הכניסה לענף. היא מאפשרת למפעיל חדש לבצע השקעה נמוכה יחסית בכיסוי 10% מהאוכלוסייה, ומיד להתחיל וליהנות מתזרים מזומנים גדול יחסית כאילו יש לו פרישה כלל ארצית. באמצעות תזרים זה, יכולה החברה הצעירה לגייס חוב כדי לממן את השקעות ההמשך ברשת. הרפורמה שאושרה מקטינה עבור המתחרה החדש את ההשקעה הנדרשת ממנו ומקלה עליו להיכנס לשוק.



למרות חשיבותה, נדידה פנים-ארצית היא רפורמה שקשה לשווקה לצרכנים, שכן השפעתה עליהם עקיפה. על כן, היה חשש כי חברות הסלולר יצליחו לחסום את הרפורמה תוך שימוש בחוסר הידיעה של חברי הכנסת. כאן מגיע קרדיט לוועדת הכלכלה ולעומד בראשה אופיר אקוניס. הם זיהו את החשיבות ותמכו ברפורמה. נראה שחברות הסלולר הבינו לפני הדיון כי הוועדה תומכת ברפורמה, והחליטו לא לבזות עצמן כפי שעשו בדיון על הפחתת דמי הקישוריות.



כמו ברפורמת הקישוריות, שוב מצטייר שר התקשורת כהצלחה מסחררת. פעם אחר פעם הוא מצליח לעמוד בהבטחותיו. ולהתקדם לאט ובבטחה ליום שבו ייכנס מפעיל נוסף לשוק.