"תוכנית השימור לא משביחה ערכם של נכסים"

>> ההכרזה על בניין כבניין לשימור לא מעלה את שווי הנכס, כך קבע השמאי המכריע אמנון נזרי. החלטתו מצטרפת לפסיקת דומה של שמאי מכריע נוסף, רן וירניק.

נזרי קבע כי "לא הוכח כי שוויים העודף של נכסים המיועדים לשימור, ככל שקיים, נובע מאישורה של תוכנית השימור ולא למשל כתוצאה מקיומם של אלמנטים עיצוביים מיוחדים, השקעות מיוחדות שבוצעו בנכס וכו'".



לפני כשנה מכרו האחים אלי ורון יהל דירת שלושה חדרים בשטח של 82 מ"ר ברחוב נחמני 48 בתל אביב, בקומת קרקע של בניין לשימור שנבנה בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) ואינו בהגבלות מחמירות. העירייה טענה, באמצעות השמאי מאיר צור, כי תוכנית השימור של העיר יצרה תוספת ערך של כ-5% שנובע מהמיתוג של הבניין כבניין לשימור.



צור מצא עסקות מ-2009 שמהן הסיק כי שווי מ"ר בנוי בבניין רגיל הוא כ-21.5 אלף למ"ר ובבניין לשימור כ-26 אלף שקל. מנגד, טענו האחים יהל באמצעות שמאי מטעמם, רמי לבנה, כי אישור התוכנית לא תרם במאום לשווי הדירה, ואם כבר אז הפחית את ערך הדירה. לטענתם, עם או בלי תוכנית השימור, נהנה הנכס מאיכויות ארכיטקטוניות והיסטוריות.



כשניתח לבנה את העסקות של העירייה בצורה מתוקנת, הוא מצא כי שווי מ"ר בבית לשימור נמוך בכ-2,300 דולר מבית רגיל. כשפירק את העסקות לבתים משופצים ושאינם משופצים, הוא מצא כי שווי מ"ר בבתים רגילים שאינם משופצים שווה ערך למ"ר בבתים לשימור, ללא הבדל אם מדובר בבתים משופצים או לא.



בהחלטתו, ערך השמאי המכריע נזרי סקר עסקות כפי שהופיעו ברשות המסים ב-2009, ומצא כי אין הבדל בין המחיר למ"ר בבתים רגילים לבתים לשימור. לאור ממצאים אלה דחה את טענת העירייה שלפיה השפעת המיתוג של השימור יוצרת השבחה.