גושן ולדור הכינו לורמוס סלט

>> רועי ורמוס לא רצה להיות מודח מפסגות וקרב ההישרדות המשפטי שהוא מעורב בו כעת בוודאי לא היה משאת נפשו, אבל אי אפשר שלא להתפעל מחדוות הלחימה שהוא מפגין במערכה משולבת על דעת הקהל, דעת שוק ההון ודעת הבג"ץ.

הניסיון שצבר בימי המשבר הכלכלי בקרבות משפטיים שניהל נגד טייקונים חמושים בסכיני גילוח שאיימו לעשות "תספורות" לפסגות ולציבור המשקיעים, משתלם כיום. מיד לאחר שבג"ץ יכריע בעתירתו של ורמוס נגד פרקליט המדינה, מומלץ לאיש שכבר לא יהיה מנכ"ל פסגות לפתוח משרד לניהול משברים משפטיים כלכליים. יש לו את זה.



המערכה המשפטית שורמוס מנהל היא קרב על כבודו האבוד, אבל המשפט הוא עולם בינארי. מנצח או מפסיד. הכרעת בג"ץ בעימות תיתפש בסופו של דבר כהכרעה במאבק אישי בין ורמוס ליו"ר רשות ניירות ערך פרופ' זוהר גושן ופרקליט המדינה משה לדור.



שופטי בג"ץ אמנם מסוגרים במגדל בית המשפט העליון בירושלים, אבל גם הם שמעו בוודאי על ההתרגשות האוחזת בעולם העסקי לנוכח קרב הענקים הזה. גם בבג"ץ מבינים את האפקט התדמיתי של הפסד לכל אחד מהצדדים. נכונותו של שופט העליון ד"ר אשר גרוניס לאפשר למתדיינים להגיש עוד ועוד תגובות זה לעמדתו של זה מעידה כי בג"ץ נדרש למידע רב יותר כדי להכריע בעימות, וככל שירבה המידע כך גובר הסיכוי כי ההכרעה תהיה מורכבת ומרובת דקויות.



הסיפור הטרגי של ורמוס



דווקא בגלל היכולות והכישורים המוכחים שלו אומרים השבוע בפרקליטות וגם ברשות ניירות ערך שסיפורו של ורמוס הוא סיפור טרגי. ההחלטה בפרקליטות אם יש מספיק ראיות כדי להעמיד את ורמוס לדין בגין הרצת ניירות הערך בחשבון הנוסטרו של פסגות שבוצעה לפי החשד, על ידי מנהלים שהיו כפופים לו - עוד לא התקבלה. ברשות ניירות ערך, לעומת זאת, סברו שיש מספיק ראיות לכך, בניגוד למשל ליו"ר פסגות לשעבר אריק שטיינברג, שלגביו לא ניתנה המלצה להעמיד לדין.



רשות ניירות ערך היא רגולטור. ככזו, יכולה הרשות להפעיל כוח אכיפה וענישה לאחר התרחשות של עבירות ונזקים, אבל היא יכולה גם להפעיל סמכות כדי למנוע את התרחשותם של הנזקים מראש. גושן אמנם הצליח לצבור באמצעות מהפכות החקיקה שיזם סמכויות אכיפה נרחבות, אבל אין להתעלם מסמכויותיו למנוע כשלים בטרם התרחשו. אחת הדרכים למנוע מראש תקלות בשוק ההון היא להפעיל את הסמכויות המינהליות הנתונות לרשות.



הרשות טוענת כי הראיות שבידיה לגבי מעורבותו של רועי ורמוס בחשדות להרצת ניירות הערך מספיקות כדי להצדיק מהלך שלילת רישיון מפסגות. זהו צעד מניעתי מינהלי שרשות ניירות ערך מוסמכת לנקוט בו. הטיעון של הרשות הוא כי שלילת הרישיונות היא המהלך היחיד בו היתה יכולה לנקוט כדי למנוע את הישארותו של ורמוס בתפקיד. הרשות טוענת כי ורמוס ידע שזו עמדתה וכי איפקס החליטה להדיח את ורמוס מיוזמתה לאחר שהבינה כי תוכל להשלים את עסקת פסגות אם רק תסכים להדחת המנכ"ל.



הרשות תנסה לשכנע את בג"ץ כי האיזון שעליו לעשות הוא בין זכותו החוקתית של רועי ורמוס לחופש העיסוק (כלומר זכותו לא להיות מפוטר) לבין חובתה של הרשות לניירות ערך להגן על כספי המשקיעים. באיזון הזה תטען הרשות כי הוקנו לה סמכויות מינהליות לשלול רישיון מבית השקעות שמנוהל לדעתה על ידי מי שעלול לסכן את כספי המשקיעים.



תזכורת: המפקח על הבנקים רוני חזקיהו סבר שיש הצדקה לנקוט במהלך מניעתי להדחת יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים דני דנקנר - ופעל כך. הבעיה בעמדת המדינה נעוצה ב"סלט" הסמכויות שהופעלו. אפילו ב"מאסטר שף" לא הכינו כזה סלט מתוחכם.



פרקליט המדינה החליט לסגור את התיק הפלילי נגד פסגות לאחר שאיפקס התחייבה בשם פסגות לקבל אחריות לאירועים, לפטר את המנהלים האחראים, לשלם 150 מיליון שקל לקופת המדינה ולהטמיע תוכנית אכיפה פנימית בחברה.



סגירת התיק הפלילי טישטשה את היכולת להבחין בין האיום המינהלי של רשות ניירות ערך לשלול מפסגות את רישיונה לבין האיום בכתב אישום פלילי שגם ממנו חששה איפקס בבואה לרכוש את בית ההשקעות. כל אחד מאלה יכול היה להיות מניע להחלטתה של איפקס להביא לפיטוריו של ורמוס כדי להשלים את העסקה.



החוליה החלשה: משה לדור



אם ורמוס מבקש לטעון כי ההחלטה לפטרו נכפתה על איפקס שלא כדין, עדיף שיפצל את ההתקפה ויתרכז בחוליה החלשה: משה לדור.



בניגוד לרשות ניירות ערך, שמוסמכת לאיים על פסגות בשלילת רישיון על סמך הסמכויות המינהליות והראיות שאספה בחקירה עד כה, אפשר להטיל ספק אם פרקליט המדינה רשאי היה להפעיל לחץ כזה.



רשות ניירות ערך יכולה להפעיל כוח שלטוני מינהלי מראש. הפרקליטות אמורה להיות מרוסנת בהפעלת כוח שלטוני ולהוכיח את טענותיה בבית המשפט באופן שיוביל לאכיפה לאחר מעשה, בדיעבד.



כדאי לורמוס להתוודע לתקדים משפטי חשוב שהגביל את כוחה של התביעה הפלילית בארה"ב. בפרשת kpmg הגיש משרד המשפטים האמריקאי כתבי אישום נגד רואי חשבון בכירים בפירמה הבינלאומית בטענה שהיו מעורבים בהקמת מקלטי מס לא חוקיים. כדי להגיע להסדר טיעון וסגירת התיק הפלילי קיבלה kpmg את "ההצעה" של התובע הפדרלי לחרוג ממדיניותה ולהימנע ממתן מימון להגנה משפטית לרואי החשבון שעבדו בפירמה. רואי החשבון נדרשו לשתף פעולה עם החקירה כתנאי למימון הגנה משפטית. שיתוף הפעולה הוביל להסדר הטיעון בו נחלצה החברה מהרשעה ורואי החשבון הועמדו לדין.



פסק הדין האמריקאי בפרשת kpmg מ-2008 כאילו נלקח מתוך חדר הדיונים בו ישבו עורכי הדין של איפקס עם גושן ולדור. "האם לפירמה היתה אפשרות להפעיל את שיקול דעתה העסקי באשר להחלטה אם לממן את ההגנה המשפטית של העובדים?", שאל השופט את התובע בתיק. "החברה תמיד יכולה להפעיל את שיקול הדעת העסקי שלה", השיב לו התובע. בית המשפט לא השתכנע וזיכה את רואי החשבון. נקבע כי הדרישה שהעמידה התביעה בפני kpmg כתנאי להסדר הטיעון פגעה בזכותם של רואי החשבון לייצוג משפטי.



בחזרה אלינו: האם איפקס לקחה על עצמה מרצונה את ההתחייבות לפטר את ורמוס כדי להימנע מהעמדה לדין? בית המשפט בארה"ב דחה את הטענה הזו וקבע שהאיום בהעמדה לדין הפך את הפעולה של המעביד ל"פעולה שלטונית" (state action). האם ניתן להפריד בין האיום בהעמדה לדין פלילי לבין האיום לנקוט בהליך מינהלי של שלילת רישיון? הפתרון - בבג"ץ.