סטנלי מלך ישראל

>> מדינה מגדילה את חובותיה באמצעות גיוס הלוואות. היא עושה זאת בדרך של גיוס הלוואות בשוקי ההון. להלוואות הללו קוראים איגרות חוב ממשלתיות - ובמשך שנים הן היו הדבר היציב והמשעמם ביותר שיש. אין תיק השקעות בעולם שאינו מבוסס, כרובד ראשון, על אג"ח ממשלתיות.

לעולם אג"ח ממשלתיות נחשבו להשקעה סולידית שמשלמת ריבית קמצנית במיוחד, אבל גם בטוחה במיוחד, מאחר שעל הממשלות תמיד אפשר היה לסמוך שהן ישלמו את חובותיהן לציבור.



לא עוד. משבר החובות הממשלתיים, שהחל עם מדינות זניחות כמו איסלנד ויוון, התפשט אל האריות שבחבורה. אירלנד, שבמשך שני העשורים האחרונים היתה לאחד מסיפורי ההצלחה הכלכליים הגדולים בעולם, ניצבת למעשה בפני סכנה של פשיטת רגל. בלא סיוע חירום מהאיחוד האירופי, בכל סכום שבין 90 ל-150 מיליארד יורו, אירלנד תצטרך לתת לבנקים שלה לקרוס - או לחדול לשלם את חובותיה הלאומיים. חד וחלק.



קשה עוד להעריך את ההשפעה שתהיה לחבילת החילוץ של אירלנד על השווקים. מה שברור הוא שאיגרות חוב ממשלתיות חדלו להיות משעממות. למעשה, הן נהפכו להשקעה מעניינת באופן מסוכן ביותר. עסקת החבילה ארוכת השנים של "קנה השקעה בטוחה ותסתפק בריבית נמוכה", נהפכה לעסקה של "קח הרבה ריבית, אבל בכלל לא בטוח שתראה את כספך חזרה". זוהי עסקה שכל הצדדים אינם רוצים בה, ואינם יכולים לעמוד בה.



המשקיעים אינם רוצים בעסקה הזו, כי לא ניתן לבסס את החיסכון הפנסיוני של אזרחי העולם על השקעות מסוכנות. בסוף, צריך עוגן שיבטיח את הפנסיה - והעוגן הזה חייב להיות השקעות יציבות ובטוחות. אם גם על ממשלות לא ניתן לסמוך יותר, הרי שלא נותרו יותר השקעות בטוחות בשווקים.



גם הממשלות אינן רוצות בעסקה הזו, מכיוון שהממשלות זקוקות לשוקי ההון כדי לגייס הלוואות כל העת. עם ההלוואות הללו הן מממנות את הפעילות התקציבית שלהן. ברגע שהשווקים מאבדים את הביטחון באמינות החובות הממשלתיים - הממשלות נותרו בלי מקור שיממן את פעילותן. זהו מתכון לפשיטת רגל של מדינות, ולאסון.



המשבר הפיננסי העולמי מגיע כעת לשלב המסוכן ביותר שלו, השלב שבו מדינות נמצאות בסכנה של פשיטת רגל. זוהי הסכנה החמורה ביותר שיש, מכיוון שהמדינות הן רשת הביטחון של האזרחים שלהן, ושל החברות הפועלות בתוכן. מדינות יכולות להציל אזרחים שפשטו רגל באמצעות רשת ביטחון סוציאלי, תשלום דמי אבטלה ואפילו עבודות דחק. מדינות יכולות לבחור להציל בנקים קורסים באמצעות הלאמה או ביטוח פיקדונות. אבל ברגע שהמדינות עצמן קורסות - אין כבר מי שיוכל להציל אף אחד. זהו בדיוק המתכון שדירדר את העולם אל עברי פי פחת בשנות ה-30.



האם המשבר העולמי מגיע אל השלב של פשיטות רגל של מדינות? האם נראה את שוקי האג"ח העולמיים קורסים ומדינות נותרות בלי יכולת לממן את עצמן? אלה שאלות שאין להן מענה בשלב זה, וגם ישראל - כמדינה בעלת חוב גדול - צריכה להיות מודאגת מהן מאוד.



עם זאת, ישראל יכולה להודות לשלושה גורמים שנותנים לה חוסן יחסי בהתמודדות עם תרחיש אימים שכזה. האחד, יחידת ניהול החוב של משרד האוצר שעושה עבודה מצוינת. השני, הדרך המוצלחת יחסית שבה צלחנו את המשבר, מבלי לצבור גירעונות ממשלתיים כבדים, מבלי להגדיל את החוב ומבלי לערער את יציבות הבנקים.



כל אלה הן נקודות עוצמה חשובות של ישראל, אם וכאשר המשבר העולמי יחמיר במידה כזו שהוא יביא לפשיטת רגל של מדינות מרכזיות. עם זאת, נקודת העוצמה החשובה ביותר שלנו היא סטנלי פישר. כן, נגיד בנק ישראל הוא תעודת הביטוח הטובה ביותר של ישראל כיום, משום שהוא צבר עבור ישראל עתודות של 70 מיליארד דולר.



פישר לא התכוון לצבור 70 מיליארד דולר, הוא בסך הכל יצא להגן על שער השקל. פישר גם לא התכוון לצבור עבור ישראל עתודות חירום למקרה של קריסות עולמיות, הוא בסך רצה להבטיח שיהיו לישראל די מזומנים בצד למקרה של מלחמה או מתקפה על השקל. אבל מה שיצא בסוף הוא שישראל ניצבת כיום עם עודפי מזומנים בבנק של 70 מיליארד דולר - פחות או יותר מחצית הסיוע שאירלנד מבקשת לקבל. זה הרבה כסף, שבעת צרה יכול ממש להציל את עם ישראל.