צעד אחד בים של כשלים

>> משרד האוצר עשה אתמול צעד חשוב למען החוסכים, כשהציע להוריד את תקרת דמי הניהול בביטוחי המנהלים וקופות הגמל ולאחד אותה כך שיגבו דמי ניהול מקסימליים של 1.2% מהצבירה ו-5% מההפקדות החודשיות. זוהי לא תקרה נמוכה - עדיין הצרכן ישלם הרבה בעד החיסכון הפנסיוני שלו, אבל זו תקרה שיש לברך עליה, כמו גם על צעדים נוספים שיוזם האוצר להגדלת התחרותיות בין הגמל, הפנסיה וביטוחי המנהלים.

אך האם צעדים אלה מספיקים? כנראה שלא. מדובר בצעדים שנוגעים בקצה הבעיות המורכבות שעדיין קיימות בתחום הפנסיוני.



לפני כשנתיים נכנסה לתוקף רפורמת הניוד בין המכשירים הפנסיונים השונים - אולי אחת הבשורות הצרכניות החשובות ביותר שיצאו משולחנו של אגף שוק ההון בשנים האחרונות. לאורך השנים חוסכים שהפקידו כספים בביטוחי מנהלים שהיו עתירי דמי ניהול, או כאלה שהציגו תשואות גרועות, היו כלואים בגיל 50 עם הבחירה השגויה שעשו בגיל 28.



במלאות שנתיים לרפורמת הניוד, הצרכנים לא יכולים לחגוג. מי שבעיקר חוגגות הן חברות הביטוח שהצליחו לקבור את הרפורמה לחלוטין, באמצעות ביורוקרטיה, התשה של הלקוח והסוכן, ועוד כהנה וכהנה קשיים. לא רק רפורמת הניוד נכשלה. גם הרפורמה לכניסת הבנקים לייעוץ הפנסיוני - נחלה כישלון חרוץ.



וכך, לאחר שנים של רפורמות, חברות הביטוח עדיין מנתבות את ציבור הצרכנים לביטוחי המנהלים היקרים, כשהן נעזרות בגדודים של סוכני ביטוח מיומנים - והתחרות בתחום הפנסיוני אפסית, בעיקר בין חברות הביטוח הגדולות.



הצעדים שהציע האוצר אתמול משמעותם שחלק מהחוסכים הקטנים ישלמו פחות - אך לא כולם (כך למשל, כל חוסך שמפקיד כיום כסף לביטוח מנהלים יקר כלל לא ייהנה מהוזלת דמי הניהול מכיוון שהיא לא חלה על ביטוחי מנהלים קיימים). אבל הדרך עד ליצירת שוק פנסיוני משוכלל בו יש תחרות ולחוסך כוח מיקוח מול הגופים עדיין ארוכה.



אחד הדברים שאמורים לשפר את התחרות בתחום הוא פרויקט המסלקה הפנסיונית, שתאפשר העברת כספים בין קופות הגמל, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה - באופן מהיר וקצר ומבלי שהלקוח יהיה נתון למתקפות מטעם מחלקת השימור של הגוף שהוא רוצה לעזוב. זהו הבסיס לתחרות על הצרכן. אך גם הרפורמה הזאת מתקדמת בעצלתיים וזוכה למקלות רבים בגלגלים, בעיקר מצד הגופים הגדולים שאינם מעוניינים לאפשר ללקוחות לעזוב אותם בלחיצת כפתור. בענף הפנסיוני כיום מעריכים כי יחלפו שנים בטרם תוקם המסלקה.