סיכום הרבעון בבנקים: הפועלים ומזרחי מצטיינים - דיסקונט והבינלאומי בנסיגה

"אחרי שעברנו את המשבר, ולא יהיו יותר דרמות בנכסים מגובי משכנתאות, יהיה משעמם. מה נכתוב, שהבנקים שוב חזרו לספור ג'ובות?", אמר בסוף 2009 אנליסט המסקר את תחום הבנקאות. אבל 2010 מביאה עמה עניין אחר - היא מראה מי מהבנקים יודע לנצל את השיפור בריבית בנק ישראל כדי להגדיל את הרווחים שלו.



הבשורות הטובות ברבעון הן שהבנקים בישראל חזרו להרוויח, ואפילו להציג תשואות לא רעות על ההון. הרווח של חמשת הבנקים הגדולים הסתכם ברבעון השלישי בכ-1.77 מיליארד שקל בהובלת (603 מיליון שקל) ואחריו (540 מיליון שקל), (288 מיליון שקל) (209 מיליון שקל) ו (129 מיליון שקל).



ארבעה בנקים הציגו ברבעון תשואה דו-ספרתית על ההון בהובלת מזרחי טפחות (12.7%) ואחריו דיסקונט (11.3%), לאומי (10.7%) והפועלים (10.2%). רק הבינלאומי מציג תשואה חד-ספרתית של 8.6% ברבעון. שני בנקים כבר חילקו דיווידנדים - מזרחי טפחות ולאומי, שאף הכריז על דיווידנד נוסף לרגל ההפרטה המתקרבת. יתרה מזאת, הבנקים ששמו את הרגל על הברקס במתן האשראי בשנת המשבר מציגים כולם גידול באשראי לעומת סוף שנה שעברה.



ברבעון השלישי נהנו הבנקים מרוח גבית משוק ההון, ולא נרשמו דרמות גדולות - לא בהכנסות המימון, לא בעמלות ובהכנסות התפעוליות (שהיו גבוהות ברבעון המקביל באופן חריג בשל דיווידנדים ורווחים ממכירת מניות hot ובזק) ולא בהוצאות התפעוליות. ואולם הרוח הגבית בשוק ההון הובילה גם לחיזוק הביטחונות שבידי הבנקים (בעיקר ביטחונות ממניות שערכן עלה) ולשיעור הפרשות לחובות מסופקים נמוך במיוחד שהשפיע על הרווח בעיקר בדיסקונט ובלאומי - שהציג שיעור הפרשות נמוך באופן חריג של 0.23%.



מעניין יותר לראות מה עשו הבנקים מתחילת השנה. בשורה התחתונה חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו מתחילת השנה 4.9 מיליארד שקל - עלייה של כ-25% לעומת שלושת הרבעונים הראשונים ב-2009. ואולם אם צוללים עמוק יותר לתוך המספרים, מתגלה הבדל אדיר בין הבנקים השונים.



הפועלים ומזרחי טפחות מובילים את השיפור במגזר הבנקאי מתחילת השנה, ביחס לתוצאות השנה שעברה. בהפועלים, שהציג תוצאות גרועות במיוחד בתקופה המקבילה ב-2009, גדל הרווח ב-78.45%.במזרחי טפחות הוא גדל ב-40%. לאומי מציג שיעורי צמיחה צנועים יותר של 26.4% ודיסקונט והבינלאומי מציגים הרעה ברווח הנקי מתחילת השנה ביחס לשנה שעברה. הרווח הנקי של דיסקונט ירד ב-23.4%, ובבינלאומי הוא ירד ב-17.3%.







מי הצליח להגדיל את פער הריבית



הבדל אחד בצמיחה בין הבנקים ביחס לשנה שעברה ניתן להסביר בכך שגם פועלים וגם מזרחי טפחות הצליחו להגדיל מתחילת השנה את פער הריבית שלהם באופן ניכר ביחס לתקופה המקבילה, כאשר שאר הבנקים לא. בשנים האחרונות, בשל המשבר, ירדה ריבית בנק ישראל לשפל, וסביבת הריבית הנמוכה פגעה באופן ניכר בהכנסות המימון בבנקים. הסיבה לכך היא קיטון במרווח בין עלות הפיקדונות שבנקים מנהלים לבין הריבית שהם גובים על האשראי. המרווח הצטמצם בעיקר בצד הפיקדונות, שלו קשר הדוק יותר עם ריבית בנק ישראל.



אך במהלך 2009 ו-2010 העלה נגיד בנק ישראל את הריבית. מסוף הרבעון השלישי של 2009 עד סוף הרבעון השלישי של 2010 עלתה ריבית בנק ישראל ב-1% - מ-0.75% ל-1.75% בספטמבר. הבנקים, שנפגעו מהורדת הריבית במרווחים, היו אמורים ליהנות מהעלייה ולהגדיל את המרווחים. אך נראה שלא כל הבנקים הצליחו לתרגם את העלייה בריבית בנק ישראל לעלייה במרווחים.



הבנקים מפרסמים בדו"חותיהם הכספיים את פער הריבית בין ההתחיבויות לנכסים. נתון זה מראה את הפער בין הריבית שהם משלמים על המקורות להכנסותיהם מנכסים פיננסיים (פער זה כולל בתוכו את המרווח בין אשראי לפקדונות, אך מושפע גם מנכסים נוספים). הבנקים מפרסמים את הפער עם או בלי השפעות הנגזרים. הפעילות של הבנקים בנגזרים נעשית כדי לגדר סיכוני שוק שהם חשופים אליהם בפעילותם העסקית. בחינת הפער ללא הגידור מראה למעשה מה הבנק יכול לייצר מהפעילות שלו, כאשר בחינת המרווח לאחר השפעת הנגזרים מראה מה נותר בידי הבנק לאחר גידור סיכוני השוק (עלות הגידור שונה מבנק לבנק ותלויה גם בסיכון השוק שהוא חשוף לו).



מזרחי טפחות הצליח להגדיל בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה את הפער שלו בשיעור גבוה ביותר ביחס לתקופה המקבילה. כך, אם מנטרלים את השפעת הנגזרים. פער הריבית של מזרחי טפחות בשלושת הרבעונים הראשונים מסתכם ב-2.29% - עלייה של 0.59% מהפער בתקופה המקבילה.



בנק הפועלים הצליח להגדיל בתקופה זו את הפער שלו ב-0.48% ל-3.04%. דבר זה בתוספת גידול בהיקפי האשראי שהעניק מזרחי טפחות מתחילת השנה של 8.7% (לצד גידול של 6.5% בפקדונות, שמציב אותו כבנק היחיד שגדל בפיקדונות ביחס לסוף 2009), וגידול צנוע יותר של 2.2% באשראי בהפועלים, הובילו את הבנקים האלה להציג צמיחה משמעותית בהכנסות המימון השוטפות.



אם נביא בחשבון את השפעת הנגזרים, מזרחי טפחות העלה את הפער שלו ב-0.25% ל-1.13% - הפער השני בגובהו במערכת, וגבוה יותר מהמרווח של לאומי - והפועלים שיפר את הפער שלו ב-0.20% ל-1.02%. בשאר הבנקים השיפור במרווח, יחד עם השפעת הנגזרים, היה אפסי.



בשלושת הבנקים האחרים השיפורים הם הרבה יותר קטנים, אם בכלל. לאומי שיפר את הפער שלו, בנטרול השפעת הנגזרים, ב-0.17% (השיעור הנמוך במערכת), ובהתחשב בנגזרים שיפר את הפער שלו ב-0.04% בלבד; דיסקונט שיפר את הפער שלו ללא השפעת נגזרים ב-0.30%, ובהתחשב בהשפעת הנגזרים ב-0.04% בלבד; והבינלאומי שיפר את הפער שלו ב-0.24% ללא השפעת נגזרים. עם השפעת נגזרים המרווח שלו הורע ב-0.07% לעומת התקופה המקבילה. כלומר, שלושת הבנקים האלה לא הצליחו לנצל את העלייה בריבית בנק ישראל כדי להגדיל את הנתח שנותר בידיהם.







ישנם כמה גורמים המשפיעים על יכולתו של הבנק להגדיל את פער הריבית. הראשון, ישנם בנקים שבהם המרווח בין פיקדונות לאשראי לא עלה על אף העלייה בריבית בנק ישראל. זאת בגלל תחרות בתחום האשראי, שמורידה את המרווחים באשראי או בגלל מעבר של לקוחות בין עו"ש, עליו הבנק לא משלם ריבית, לפיקדונות זמן קצר עליהם הבנק כן משלם ריבית.



השני, שינוי בתמהיל המגזרים של הבנק (צמוד, שקלי ומט"ח) בהם המרווחים שונים. כלומר הפוזיציה שלוקח הבנק יכולה להשפיע על הפער ולאו דווקא הגידול במרווח בין האשראי לפקדונות.



התחרות בין הפועלים ללאומי מתחזקת



מעניין להסתכל על לאומי בהקשר זה: הבנק מציג ברבעון ומתחילת השנה את הרווח הגבוה במערכת - 603 מיליון שקל ו-1.86 מיליארד שקל בהתאמה. ואולם האנליסטים שמסקרים את התחום לא יוצאים מגדרם לנוכח הדו"חות שהבנק מציג. הסיבה לכך היא שהבנק מציג רווחים חד-פעמיים, למשל ממכירת מניות פז.



אבל בתחום רווחי המימון, לב לבה של הפעילות הבנקאית, לאומי לא מציג צמיחה משמעותית. רווחיות המימון השוטפת של הבנק ברבעון הקודם היתה נמוכה באופן חריג בגלל ההשפעה השלילית של ייסוף השקל מול היורו, וברבעון הנוכחי השפיעו על רווחי המימון הפרשות לחובות מסופקים נמוכים באופן חריג.



המרווח של לאומי הוא אמנם לא מהנמוכים במערכת (1.12%), אבל הוא לא השתפר מתחילת השנה ביחס לתקופה המקבילה. סיבה אפשרית לכך היא הפעילות הגדולה של הבנק במט"ח (כשליש מהמאזן), והשפעות שליליות של שער החליפין. הסבר אפשרי אחר ומשמעותי יותר הוא התחרות החזקה עם הפועלים על האשראי - בעיקר בתחום העסקי.



שני הבנקים מתחרים בשנה האחרונה זה מול זה על העסקים הגדולים (ומול השוק החוץ בנקאי), תחרות המובילה להורדת מחירים. ככל הנראה, לאומי מושפע יותר מתחרות זו, דבר הניכר בעוצמה ברבעון השלישי. כך למשל, אם נפנה בדו"ח הכספי למגזר העסקי ונבדוק את היחס בין הכנסות המימון ליתרת האשראי הממוצעת ברבעון, נגלה שבשני הבנקים היתה עלייה בין הרבעון הראשון לשני וירידה בין הרבעון השני לשלישי. אך בעוד שבהפועלים מדובר בירידה קטנה יחסית (מ-0.73% ל-0.7%), הירידה בלאומי היתה דרמטית - מ-0.8% ל-0.63%.



אגב, שני הבנקים הגדולים חזקים יותר משאר מערכת הבנקאות, ועלות גיוס המקורות שלהם נמוכה יותר - נתון שיתבטא בפער הריבית. ואולם ככל הנראה עלויות הגידור של הפועלים גבוהות יותר משל לאומי, ושוחקות את היתרון שיש לו בשל המקורות הזולים. הפער האבסולוטי של הפועלים לאחר הגידור היה 1.02 - הנמוך במערכת. ללא השפעת הנגזרים, הפער של הפועלים הוא הגבוה במערכת - 3.04%.



לאחר הגידור לבנק דיסקונט יש את הפער הגדול ביותר במערכת - 1.4%. עם זאת, הוא לא הצליח לשפר אותו ביחס לשנה שעברה.



לבנק הבינלאומי הפער הנמוך ביותר במערכת - פער של 1.03% בשלושת הרבעונים הראשונים - והוא אף רשם ירידה של 0.07% לעומת התקופה המקבילה. למרות עליית ריבית בנק ישראל המרווח בין אשראי נשאר דומה לרמתו בתקופה המקבילה.



לכך יכולות להיות שתי סיבות: הראשונה היא שבבינלאומי מעמידים הרבה אשראי לשחקנים הפועלים בשוק ההון. זהו האשראי לטווח קצר, והמרווחים עליו נמוכים יותר מאשראי לטווח ארוך. השנייה היא המבנה המבוזר של הבנק, שמורכב מכמה בנקים קטנים, מבנה שיכול לשחק לרעת הקבוצה בשליטה על מחירי פיקדונות שמציעים ללקוחות ועל מחירי האשראי.



בן זאב מוריד המלצה למגזר לתשואת שוק, גלזר מעריך כי המגזר עדיין אטרקטיבי



>> לאחר פרסום הדו"חות הכספיים לרבעון השלישי מוריד מנהל מחלקת המחקר בכלל פיננסים ברוקראז', יובל בן זאב, את ההמלצה לסקטור מתשואת יתר לתשואת שוק - מלבד בנק דיסקונט, שאת מנייתו משאיר בן זאב בתשואת יתר.



מתחילת השנה עלה מדד תל אביב בנקים ב-2.3% לעומת תל אביב 100 שרשם בתקופה זו ב-8.5%. את העלייה הגדולה ביותר רושמת מניית מזרחי טפחות שעלתה ב-11.6%, ואת הירידה הגבוהה ביותר רשמה מניית דיסקונט שירדה ב-10.5%. מניית הבינלאומי ירדה מתחילת השנה ב-5.5% ומניות לאומי והפועלים עלו ב-1.3% ו-6.6% בהתאמה.



בן זאב מציין כי דווקא לאור התוצאות הטובות של הבנקים מתחיל החשש מפני הסיכונים שנמצאים במערכת. בן זאב מציין כי התשואה של 10%-11% היא המייצגת את מערכת הבנקאות הישראלית, כאשר מצד שני ישנם סיכונים כמו חשש משחיקת מרווחים בגין תחרות גבוהה בין הפועלים ללאומי גם באשראי וגם בפיקדונות, חשש לעלייה בהפרשות לחובות מסופקים שהיתה ברבעון נמוכה משמעותית מהממוצע בעשור האחרון - ולדעת בן זאב לא תוכל להישאר ברמה זו לאורך זמן - וגם בשל הסיכון הגלום בחשיפה למוסדות פיננסיים בחו"ל.



"חשש ממשבר באירופה הביא לפתיחת מרווחים באג"ח המוסדות הפיננסיים באירופה ובכתבי התחייבות נחותים. התוצאה היא עלייה בסיכון להפסדי בנקים בישראל", מציין בן זאב. לדעתו תמחור המניות של הבנקים, הנסחרות כיום במכפיל הון של יותר מ-1 (מלבד דיסקונט שנסחר במכפיל הון של 0.85), "מתומחרות בטווח שווי הוגן ומחירי היעד שלנו לסקטור מגלמות פער של פחות מ-10%".



מנהל מחלקת המחקר בלידר שוקי הון, אלון גלזר, מסכים כי הסיכונים הללו קיימים אבל חושב כי במכפיל הנוכחי הבנקים עדיין נסחרים במחיר אטרקטיבי, וכי ביחס לאלטרנטיבות אחרות שקיימות בשוק יש מקום להגדיל את האחזקות בסקטור.