אקדמאי, תואר שני, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית - ומרוויח 23 שקל לשעה

לפני שבעה חודשים התקבל עידן (שמו המלא שמור במערכת) לעבודה כמתמחה בשירותי הייעוץ הפסיכולוגיים של מוסד אקדמי במרכז הארץ. לא פחות משנתיים נמשכה תקופת ההמתנה מאז שסיים את לימודי התואר השני וכתיבת התזה ועד שהצליח למצוא מקום להתמחות. במהלך אותה תקופה עסק לפרנסתו בעבודות מזדמנות.



ההתמחות במקצוע הפסיכולוגיה נמשכת ארבע שנים (בעריכת הדין, להשוואה, רק שנה אחת), שבסיומן ולאחר בחינת ההסמכה, נהפך המתמחה לפסיכולוג קליני מן המניין - אלא שעד אז ארוכה, ובעיקר לא כלכלית, היא הדרך.



במסגרת עבודתו בשירותי הייעוץ, עידן פוגש בחדרו עשרה מטופלים בשבוע, רובם סטודנטים ומיעוטם עובדי מינהלה המועסקים במוסד. "יש לי סיפוק רב כשאני מצליח לסמן למטופל פתרון", אומר עידן.



אלא שתחושת השליחות המתממשת מהולה בתסכול לא קטן. שכרו החודשי של עידן הוא 1,900 שקל נטו. נכון, לא מדובר בשבוע עבודה מלא של 40-42 שעות הנהוג במשק הישראלי, אלא ב-30 שעות בשבוע - שבהן 21 שעות הוא נפגש עם מטופלים, כותב דו"חות התקדמות, משתתף בישיבות ועורך מבחנים פסיכולוגיים, ועוד 9-10 שעות המוקדשות להדרכה הנעשית על ידי פסיכולוג מדריך מומחה. ואולם, מעבר לשעות אלה, עידן מקדיש בשבוע עוד כ-10 שעות, בלתי רשמיות, לכתיבת דו"חות דיאגנוסטיים בביתו.



"1,900 שקל בחודש הם שכר מבזה", אומר עידן. "אני מאוד ממורמר על כך. זה פשוט ניצול מובהק של המתמחה, שאין לו ברירה אחרת כי הוא חייב להתמחות במגזר הציבורי".



אחרי תואר שני ארוך, הכולל כתיבת תזה, גילם הממוצע של המתמחים הוא 30, ולחלקם הגדול יש כבר משפחה וילדים שצריך לפרנס. העובדה שההתמחות נקראת "חצי משרה", אך למעשה דורשת 40 שעות עבודה בשבוע, משאירה למתמחה מעט מאוד זמן או אנרגיה לעבוד בעבודות מזדמנות נוספות להשלמת הכנסה.



95% מהמתמחים בפסיכולוגיה, שמספרם הכולל מוערך ב-2,000 איש, מועסקים במגזר הציבורי - בבתי חולים, במרפאות ציבוריות ובשירותים קהילתיים, וכן בצה"ל ובשירות בתי הסוהר. היתר מועסקים במכוני אבחון פרטיים - שבהם השכר הוא 2,500-3,000 שקל - מעט גבוה יותר מאשר שכר המתמחים במגזר הציבורי.



תחושותיו הקשות של עידן משותפות לרבים מחבריו המתמחים, אך התסכול אינו עולה על פני השטח. כמעט כל המתמחים שאליהם פנינו לצורך הכתבה, סירבו להיות מצוטטים בשמם המלא.



"אנו בשלב שבו איננו יכולים להרשות לעצמנו לנהל מאבק גלוי נגד תנאי השכר הללו", אומר עידן. "כל מה שמעניין אותנו הוא לעבור בשלום את ארבע שנות ההתמחות ולהפוך לפסיכולוגים מן המניין, שכירים או עצמאיים. חוץ מזה, פסיכולוגים באופיים לא נוטים לנהל מאבקים. הם רוצים לעזור לקהילה שסביבתם, אבל לאו דווקא לעצמם. ובעיקר הם לא רוצים שמעסיקם ירגיש שהם מיליטנטיים. מתי שמעת על מאבק מקצועי שניהלו הפסיכולוגים? מקסימום הם יעיזו ללכת למגשר".



לשלם יותר או לקצר את ההתמחות



ר' מועסק ארבעה חודשים כמתמחה בשירות הפסיכולוגי של אחת מקופות החולים בירושלים, בשכר שעתי של 22.90 שקל - 2.20 שקל מעל שכר המינימום. בחישוב חודשי השכר הוא כ-2,000 שקל ברוטו. הוא המתין כשנה עד שמצא מקום להתמחות בו, ובינתיים הקים משפחה. כדי שיוכל להתפרנס, הוא עובד במקביל בעריכת כתבי עת.



"לקבל 2,000 שקל בסוף החודש אחרי שלמדת כל כך הרבה שנים ועבדת עשרות שעות, זה סכום שפוגע בדימוי של המקצוע ושל העוסקים בו", הוא אומר. "הרי 2,000 שקל לחצי משרה מקבילים ל-4,000 שקל למשרה מלאה. מי מקבל שכר כזה במשק הישראלי? עובדים חסרי השכלה או המוגדרים כבלתי מקצועיים ולא עובדים אקדמאים, בוודאי לא אלה שסיימו תואר שני והם בעלי מקצוע חופשי כמו שלנו".



ר', הנחשב מתמחה חדש, פוגש חמישה-שישה מטופלים מדי שבוע, אך בעוד חודשיים, לאחר שתחלוף חצי שנה מאז שהתקבל לעבודה, יגדל מספר המטופלים שיפגוש לעשרה בשבוע. לטענתו, הסיבה לשכר הנמוך נעוצה בעובדה שההתמחות אפשרית בעיקר במוסדות מתוקצבים, כמו בתי חולים, מרפאות הקהילה והאוניברסיטאות.



"המוסדות האלה כפופים לתעריפי השכר שמכתיב להם משרד הבריאות", אומר ר'. "אבל הסיבה העיקרית לכך שהם משלמים שכר ירוד היא שהם פשוט יכולים להרשות לעצמם. במצב שבו על כל משרה פנויה של מתמחה יש עשרות מתמודדים, כוח המיקוח של המוסדות האלה כלפי המתמחים הוא חזק, והמתמחים בפסיכולוגיה הם בדיוק הקבוצה שמולם הם יכולים לחסוך בתקציב".



ר' מצביע על שתי סכנות הנובעות מהמצב הזה. האחת - הפסיכולוגים המתמחים ירצו לפצות את עצמם על תשע שנים שבהם הסתפקו בשכר רעב (שלוש שנות לימודי תואר ראשון, שנתיים של לימודי תואר שני ועוד ארבע שנות עבודה כמתמחים), ואז, כשיהפכו לפסיכולוגים קליניים עצמאים, הם יגבו מחירים גבוהים במיוחד עבור כל טיפול.



הסכנה השנייה, לפי ר': אנשים יירתעו מללמוד באוניברסיטה מקצוע רציני כמו פסיכולוגיה, ויעדיפו לעבוד כמאמנים אישיים, למשל.



"חשוב לשלם למתמחים שכר ראוי ומכבד, אומר ר', "ואם המדינה, כמעסיק הגדול ביותר שלנו, אינה מסוגלת להגדיל את התשלום, יש מקום לקצר את תקופת ההתמחות בשנה אחת לפחות".



משלימים הכנסה בשיעורים פרטיים



ליאור כהן, רווק בן 34, הוא חבר בוועד של הפסיכולוגים המתמחים. בשלוש השנים האחרונות הוא עבד כמתמחה במרפאת הילדים של בית החולים הרצוג בירושלים בשכר חודשי של 2,400 שקל ברוטו, שנחשב גבוה יחסית לשכרם של עמיתיו. כיום כהן אינו עובד, מכיוון שהוא מבקש לעבוד בשנת ההתמחות האחרונה במוסד אשפוזי. הוא יוכל להתקבל לעבודה במוסד כזה רק אם ישיג מלגה.




ליאור כהן; צילום: אמיל סלמן



"המלגה מתבססת על שאריות של תקציבים ונועדה לעקוף את התקן. זה סוג של ישראבלוף", מסביר כהן. "אם אקבל מלגה, אוכל להמשיך בהתמחות במוסד האשפוזי. אם לא, אחפש מקום עבודה אחר - אולי אחזור לבית חולים הרצוג". ועד הפסיכולוגים המתמחים אינו ועד פעיל מהסוג המוכר. אנשי הוועד נוהגים ללכת על קצות האצבעות כדי לא להרגיז מישהו במערכת המעסיקה אותם, אפילו במלה אחת שלא במקומה. "אנחנו פוחדים", הוא מודה. "אנחנו מרגישים שהאפשרות לעבוד כמתמחה בתחום שאותו למדנו לתואר שני, זה כמו לזכות בלוטו. אנחנו רוצים לעבור בשלום את ארבע השנים האלה ואז להתחיל לפרוח".



גם לכהן ביקורת קשה על היעדר התנאים הבסיסים למתמחים: "מכיוון שהמשכורת משולמת לנו כאילו אנחנו עובדים 21 שעות, כשבפועל אנחנו עובדים 30 שעות ויותר בדרך כלל, אנחנו חייבים להשלים הכנסה כדי לפרנס משפחה וילדים. כדי להתפרנס, המתמחים מקדישים את זמנם הפנוי לעיסוקים שבמקרה הטוב קשורים לפסיכולוגיה, כמו הדרכה לחוסים בהוסטלים או מחקר - ובמקרה הפחות טוב לעיסוקים שאינם קשורים כלל לפסיכולוגיה, כמו מתן שיעורים פרטיים או תרגומים. מביך שהמדינה גורמת לנו לנהוג ככה".



מבייש אבל חוקי



משרד בריאות מסר בתגובה: "המתמחים בפסיכולוגיה מקבלים את שכרם בהתאם להסכם הקיבוצי. משרד הבריאות מממן את התמחותם ביחידות המאושרות להתמחות".



האוניברסיטה העברית, המעסיקה מתמחים בשירותי הייעוץ הפסיכולוגי שהיא מעניקה לסטודנטים ולעובדיה, מסרה בתגובה: "שכר המתמחים בפסיכולוגיה לא נקבע על ידינו, אלא על ידי משרד הבריאות. יש לציין כי מתמחה נדרש ל-21 שעות עבודה בשבוע, שמחציתן מוקדשות לעבודה מקצועית ובמחציתן האחרת המתמחה מקבל הכשרה והדרכה על ידי צוות פסיכולוגים מקצועי של שירותי הייעוץ".



עו"ד אודליה אטינגר לוי, מומחית לדיני עבודה, אומרת כי השכר למתמחים בפסיכולוגיה, מבייש ככל שיהיה, הוא חוקי, כל עוד המעסיקים משלמים להם את תנאים המינימליים המתחייבים מחוקי המגן, כמו שכר מינימום, חופשה שנתית, ימי מחלה והחזר נסיעות. עם זאת, היא אומרת, מתמחים שבפועל עובדים יותר מ-21 שעות בשבוע, אף שמשרתם מתבססת על 21 שעות בלבד, זכאים לתבוע ממעסיקיהם שכר עבור השעות הנוספות שבהן הם עובדים.



לדבריה, אף שרבים הם המקרים שבהם המתמחים עובדים ללא תמורה בשעות החורגות ממסגרת המשרה המוגדרת, הרי שמיעוט מקומות ההתמחות והביקוש הרב להם, וכן התלות המוחלטת של המתמחה במקום ההתמחות שלו, כשגורלו המקצועי נתון בידי המעסיק, גורם לכך שמתמחים מעדיפים בדרך כלל להבליג ולסבול את תנאי ההעסקה המחפירים רק כדי לעבור בשלום את ארבע השנים ולסיים בשלום את ההתמחות.



"הפתרון למצוקת המתמחים בפסיכולוגיה", אומרת אטינגר-לוי, "הוא תיקון חקיקה שיעגן את זכויותיהם בתקופת ההתמחות, או עיגון זכויותיהם במסגרת הסכמי השכר הקיבוציים של הפסיכולוגים, שיכולים להיות כלי מצוין ליצירת תנאי העסקה הוגנים".



career@themarker.com