מורן, 27, תושבת אשדוד, מסתובבת בשוק של ימי רביעי מול הים, עם בתה התינוקת בעגלה. בשוק, שהומה אשדודים וצעקות רוכלים, היא יכולה למצוא פירות, ירקות ובגדי תינוקות בזול. יש מוצר אחד שמורן אינה יכולה לקנות בעיר מגוריה - דירה. אפילו לשכור דירה בעיר קשה לה. "שכר הדירה כל כך גבוה, שזה כבר ממש כמו משכנתא". על משכנתא אמיתית אין בכלל מה לדבר - המחירים באשדוד לא ברי השגה מבחינתה. בינתיים היא נשארת בעיר בגלל המשפחה, אך בעלה אשקלוני וייתכן שבחיפוש אחר בית קבע ימצאו את עצמם מדרימים למחוזות זולים יותר. "יהיה קשה לעזוב, אבל אנחנו רוצים לקנות בית". בשבוע שעבר הציע ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי מיזם שאמור לפתור את מצוקת הדיור של מורן: דיור בר השגה לזוגות צעירים. הפתרון של לסרי הוא לשלב בין האינטרס של היזמים - לקבל יותר זכויות בנייה - לבין זה של הזוגות הצעירים: כשיזם שבונה בעיר מבקש תוספת בנייה לפרויקט, התוספת מותנית בכך ששליש מהדירות ייבנו עבור זוגות צעירים (כלומר, דירות של שלושה עד שלושה וחצי חדרים) ויוקצו להם ב-750 אלף שקל לדירה של 75-85 מ"ר, שהם כ-15% מתחת למחירים שמציע משרד השיכון במבצע "מחיר למשתכן", לפי הפרסומים. הדירות יוגרלו בין זוגות שגרו באשדוד שלוש שנים לפחות, ואחד מהם בן פחות מ-35.
מתחקיר שפורסם ב"הארץ" בשבוע שעבר עולה כי חברת מנור א.ד. בניין והשקעות, שאחד מבעליה הוא ג'קי בן זקן, וחברת דמרי שבשליטת יזם הנדל"ן יגאל דמרי, זכו בהסכם עם עיריית אשדוד ללא מכרז ולכאורה על חשבון משלם המסים העירוני. מאחורי ההסכם לכריית חולות משטחים ציבוריים נמצא אחד הפרויקטים הגדולים של העיר - מע"ר דרום, הרובע החדש של אשדוד, שנבנה בחלקו על ידי בן זקן וחברת דמרי ושוכן על עתודות הקרקע האחרונות של העיר. בדיקת "הארץ" מצאה גם כי לסרי מעודד הגדלה משמעותית של כמות יחידות הדיור המאושרות לבנייה במע"ר (מרכז עסקים ראשי) דרום, שתבטיח תוספת משמעותית לרווחי היזמים, כמעט ללא השקעה נוספת.
דיור בר השגה לצעירים נהפך באחרונה למלת באזז אמיתית ומעסיק את הנגיד סטנלי פישר, שיצא נגד ההורים שמנפחים את בועת הנדל"ן בעזרה הכספית שהם מגישים לילדיהם. הנושא מעסיק גם ראשי ערים שונים, דוגמת רון חולדאי, שראה את הפרויקטים לדיור בר השגה שניסה לקדם מבוטלים בשבוע שעבר, בשל חוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שרית דנה.
המחירים שלסרי מציב למכירת הדירות נמוכים מאוד יחסית לאשדוד, עיר שראתה עליות במחירי נדל"ן בשנים האחרונות, ושבה נבנות כיום בעיקר דירות ארבעה-חמישה חדרים שאינן מתאימות או ברות השגה לזוג צעיר. אשדוד סובלת מהגירה שלילית של צעירים בני 18-35 ולפי נתוני העירייה, 80% מהם עוברים לערים שבהן הדיור זול יותר. הם בורחים לאשקלון או לגן יבנה, שם הם עדיין יכולים להרשות לעצמם לקנות דירה בלי הון עצמי של מאות אלפי שקלים. הדיור אינו הדבר היחיד שמבריח צעירים מהעיר - באשדוד 2% מובטלים יותר משיעור האבטלה הארצי, שעומד על 6.2%, ואפשרויות התעסוקה לאקדמאים מוגבלות. אך פתרון למצוקת הדיור ישאיר בעיר לפחות את האשדודים שמוכנים גם לעמוד בפקקים בבוקר, בשביל להיות קרובים למשפחה ולים.
משיחות עם תושבי העיר ועם מתווכים מקומיים, נראה כי בעיית הדיור אמיתית. היא לא ייחודית לאשדוד, כמובן, אך היא בהחלט חלק מהסיבה שבגללה העיר מתרוקנת מצעיריה. אביב מצליח, 34, בעליו של בית קפה באזור המרינה, ראה רבים מחבריו עוזבים את העיר כדי למצוא עבודות טובות יותר באזור המרכז, ואחרים נאבקים כדי לקנות דירה בעיר. "כל מי שעובד בהיי-טק, לא עובד פה. העיר באמת יפה, מסודרת ונוחה, אבל עבודה אין. כיום, הדירות כאן יקרות כמו בראשון לציון".
"המחירים מופקעים לדעתי, זו ממש בועה", טוענת אורית ועקנין, בעלת משרד נדל"ן ניו הום באשדוד, "לא ייתכן שבעיר כמו אשדוד מחירי הדירות לצעירים יהיו בשמים. הם לא יכולים לעמוד בזה. דירת שלושה חדרים באזור טוב, למשל ברובע י"א בעיר, תעלה לא פחות מ-840 אלף שקל. אני נתקלת בזוגות צעירים עם ילדים, שחוזרים לדירות של ההורים. אין דירות להשכרה, ואלה שקיימות מושכרות ב-3,000 שקל. זה יקר לאשדוד".
שרה, 23, מצרפת, שמאכילה את תינוקה מול הים, לא יכולה להרשות לעצמה דירה בעיר, על אף שהיא גרה בדירה שקנה לה אביה, שחי במרוקו. היא נשואה לישראלי, סטודנט לכלכלה, ועובדת כפקידה. "כל שבוע אנחנו בודקים את הדירות ומפנטזים על דירה טובה יותר, אבל אין סיכוי שזוג צעיר שעובד יוכל להרשות לעצמו את זה".
המחירים גבוהים גם עבור מיכל, 36, שיושבת בבית קפה ליד הים האשדודי ונהנית מסיגריה ומנוף מעגן הסירות. היא אוהבת את העיר: "היא יפה ונעימה, בהשוואה לתל אביב שזה עונש", אבל לא הצליחה למצוא בה עבודה ובינתיים היא גרה עם אמה. " לדעתי, כל המכרזים האלה תפורים מראש. הכל קומבינות", היא מכריזה. היא ובן זוגה מנסים למצוא דירה להשכרה ובטווח הרחוק גם לקנייה, ולא מוצאים. "אין דירות שלושה חדרים במחירים סבירים", היא מצהירה. "העיר כל כך מתקדמת בשנים האחרונות, ועבודה ודיור לצעירים - אין". היא מתרעמת גם על הקריטריונים: "מה זה, עד גיל 35? אם הגעת לגיל 36, זהו, נגמר?"
בן זוגה של מיכל, עולה חדש מצרפת, מתקומם גם הוא על המחירים. "המחירים פה אלה מחירים של ניס, של הריוויירה הצרפתית", הוא אומר בצרפתית מהירה ומחווה לעבר בנייני שכונת המרינה, "ופה זה לא הריוויירה". בנייני המרינה עומדים בשממונם, ושלטי "למכירה" מעטרים את מרפסותיהם. נהירתם של יהודים צרפתים לרצועת החוף לפני כמה שנים תידלקה את בועת הנדל"ן של העיר ודירבנה את בנייתן של דירות פאר בנות ארבעה-חמישה חדרים. חלק מהצרפתים קנו את הדירות להשקעה, וכיום הם מנסים למכור אותן ברווח. אחרים משתמשים בהן רק לחופשה, ומותירים שכונות שלמות ריקות.
אבל השפל והגיאות באזור המרינה אינם נוגעים לצעירים. דירות גדולות ויקרות כאלה ממילא אינן רלוונטיות עבורם - וזה מה שהקבלנים רוצים לבנות. "לא הגיוני לבנות דירות שלושה חדרים בישראל", מסביר א', גורם בענף הבנייה. "את יכולה לבנות דירת שלושה חדרים ב-90 מ"ר, או להגדיל אותה ב-10 מ"ר בלבד ולמכור אותה כדירת ארבעה חדרים בתוספת של 200 אלף שקל. היוזמות האלה נשמעות יפה מאוד, אבל אם היה בזה היגיון כלכלי, כל הקבלנים היו בונים דירות לזוגות צעירים.
"בינינו, ההצעה הזו פופוליסטית יותר מאשר מעשית. כל ראש עיר חושב שהוא המציא את הגלגל, אבל אין מצב שזה יקרה. לעירייה אין יכולת לאכוף מחירים, וזה בחיים לא יעבור את הוועדה המחוזית. הפתרונות לא צריכים לבוא מהדברים האלה, אלא מטיפול שורש עמוק של משרד האוצר ומשרד השיכון, שלא עושים כלום".
"אף קבלן לא ימכור במחיר כזה"
ואכן, יוזמות דיור בר השגה נתקלו בשבוע שעבר בחומה בצורה של חוות דעת משפטיות שליליות מצד משרד הפנים והיועץ המשפטי לממשלה. ממשרד הפנים נמסר כי הסוגיה צריכה להיות מוסדרת בחקיקה ארצית: המשרד חושש משחיתות שלטונית ומכך שדירות מוזלות יימכרו בסופו של דבר למקורבים, או ישמשו למסחר לשם עשיית רווח. בימים אלה, הם מוסיפים, עומד המשרד לפרסם תוצאות מחקר השוואתי שעסק בדיור בר השגה בישראל ובעולם, שאמור ליהפך מאוחר יותר לחקיקה.
"אנחנו ממשפטים את עצמנו לדעת", טוען פרופ' ערן רזין, ראש מחקרי מכון פלורסהיימר ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית. "במקום לקדם פתרונות יצירתיים, משחקים אותה ראש קטן ושום דבר לא זז". ראש העיר יחיאל לסרי הופתע, לדבריו, מהעליהום על יוזמות השלטון המקומי. "מאשימים אותנו שאנחנו לא עושים מספיק, והנה, בא ראש עיר ששם את הדיור בראש סדר העדיפויות, ולא נותנים לו לעבוד. זה לא המקום היחיד שבו המדינה מתנערת מאחריות אבל לא מציעה אלטרנטיבה".
הם חוששים שהקבלנים ינצלו את היוזמה לעשיית קומבינות.
"הקבלנים כועסים עלי שאני מנסה לכפות עליהם מחיר לדיור מוזל".
על אף שרבים מהקבלנים, לטענת לסרי, תומכים ביוזמה והשתתפו בפגישות בעירייה, הם עדיין מעוניינים, יותר מכל, בשורה התחתונה. "אם אצטרך למכור דירה ב-700-750 אלף שקל, אפסיד", מצהיר איציק חדד, מנכ"ל ובעלים של חברת יחד הבונים, שדווקא מכריז כי הוא תומך ביוזמה, "אם כל הגורמים הקשורים בזה יהיו הוגנים, נוכל להתקדם בהסכמה משותפת של העירייה והקבלנים. אם תהיה חד-צדדיות, אף אחד לא יהיה מוכן לתרום. אנחנו מוכנים לקבל פחות ולהיות קבלני ביצוע, אבל לא להפסיד כסף".
אז מה יהיה על הזוגות הצעירים? האם תיפתר מצוקתם, או שסערת הדיור בר ההשגה תיהפך לעוד קמפיין תקשורתי שחלף כשם שהתחיל? האם החיפוש אחר הפתרון ימשיך להיות נחלתם של ראשי השלטון המקומי, שישיגו מהיוזמות כמה כותרות יפות בעיתון, או שהשלטון המרכזי ייקח את המושכות ויצליח לתת מענה? לא בטוח שהשאלות האלה רלוונטיות לישראל ולאביבה, שמסיירים אף הם בשוק באשדוד. ישראל, 23, עם כיפה, פאות ומדי חיל האוויר, משרת במסגרת שירות לחרדים; אביבה, עטויה בשביס, לומדת חינוך מיוחד. יש להם שני ילדים ושום סיכוי להגיע לדירה משלהם בזמן הקרוב. "אני לא אשקר, חשבנו לצאת לאשקלון, לפרוורים, שם זול יותר", אומרת אביבה.
מה דעתכם על היוזמה של לסרי?
ישראל: "מאוד היינו רוצים להשתתף בכזו יוזמה, אבל אני לא מאמין שזה יקרה. אף קבלן לא יסכים למכור במחירים כאלה, ואיך אפשר להבטיח שהם באמת יקיימו את ההבטחה? עד שימצאו פתרון, אנחנו כבר לא נהיה זוג צעיר".
דיור בר השגה באשדוד? התושבים לא מתרשמים: "המחירים פה הם כמו בריוויירה הצרפתית"
נעמי דרום
2.12.2010 / 12:06