העולם בתוך 5 שנים: 5 מיליארד מכשירים סלולריים, פי 25 מידע יעבור ביניהם

6.5מיליארד איש חיים על פני כדור הארץ כיום - ול-5 מיליארד מתוכם יש טלפון סלולרי. כל יום שולחים בני האדם 18 מיליארד הודעות sms זה לזה. יש להדגיש: לא מדובר ביום שיא, אלא בעוד יום מן המניין: בימים מיוחדים, כפי שקרה בראש השנה הסיני למשל, נשלחו כ-23 מיליארד הודעות. האם הסיבה לכך היא אהבת המין האנושי לפטפוטים? לא ממש. על פני הרשת הסלולרית העולמית, עובר כיום יותר מידע דיגיטלי מאשר שיחות קול.



יותר מהמספרים - המרשימים לכשעצמם - קצב הגידול שלהם הוא שמעורר את ההשתאות הגדולה ביותר. בסיבוב הראשון של דור התקשורת "החשמלית", שבו חוברו תושבי כדור הארץ לטלפון קווי, חלפו 100 שנה עד שחוברו יחדיו מיליארד איש. בסיבוב השני, דור הסלולר, חלפו 20 שנה בלבד עד שחוברו 5 מיליארד איש. ומה יקרה בעוד חמש שנים? ובעוד 10 שנים?



על פי מנכ"ל חברת אריקסון הנס וסטברג, עוד חמש שנים יהיו בעולם 8 מיליארד מכשירי תקשורת ניידים - הרבה יותר מאשר מספר תושביו - מכיוון שלרבים יהיה יותר ממכשיר סלולרי אחד. בעולם המערבי יוצאים אנשים מהבית עם שלושה מוקדי חיבור: הסלולרי, הטאבלט (בעיקר אייפד) וסלולרי נוסף או חיבור בכלי הרכב. כיום מכסות הרשתות הסלולריות כמעט 85% מכדור הארץ, ובעוד חמש שנים המספר הזה יגיע ל-90%. אלא שזהו, לדעת וסטברג, החלק הפחות חשוב: השינוי האמיתי ייווצר כתוצאה מהזינוק שיחול במספר האנשים שיחוברו לרשת המהירה - הברודבנד - באמצעות רשתות סלולריות.



ב-2015 - לפי חישובי התעשייה - תגדל פי חמישה כמות המכשירים המחוברים לברודבנד. כמות המידע שיזרום ביניהם תזנק פי 60, כמות הטלפונים הסלולריים החכמים (סמארטפונים) תגדל פי ארבעה וכמות האינפורמציה שתעבור דרכם תוכפל פי 25. מול כ-700 מיליון מכשירי קצה המחוברים לאינטנרט המהיר כיום, יהיו ב-2015 לא פחות מ-4 מיליארד מכשירים, שיוכלו לנצל את מלא האפשרויות שטומנת הרשת בחובה. וזו, על פי מנכ"ל אריקסון, מהפכה אמיתית.



"הטכנולוגיה יצרה את ההרגלים בעולם המערבי", אומר וסטברג. "קודם היתה לנו טלוויזיה, אחר כך היתוספו המחשב והאינטרנט ולאחריהם הטלפון הנייד - ואנחנו משתמשים בכל המכשירים האלה. אבל כשמביאים את המכשיר הנייד המחובר לאינטרנט למקומות שבהם לא היה כלום לפניו - כמו באסיה - ההתנהגות שונה לחלוטין. הדבר הראשון שהם עושים עם הסלולרי זה לבקש ולצרוך מידע".





כל המספרים שמציג וסטברג הם חלק מתחזית המדברת על חמש השנים הקרובות. אך מה יהיה בעוד 10 שנים? ב-2020, כך צופים בתעשייה, כ-50 מיליארד מכשירים יהיו מחוברים לאינטרנט, והמשמעות היא מתכון לשינוי יסודי בהרגלים אנושיים. "כל מה שיכול ליצור ערך מוסף על ידי חיבור לאינטרנט - יחובר", מסביר וסטברג. "סמארטפונים וטאבלטים כמובן - אבל לא רק הם, אלא גם מכוניות וחלק גדול מהמכשירים הרפואיים. בכל טכנולוגיה חדשה שקמה לאורך ההיסטוריה הדברים נראו כך: ב-20 השנים הראשונות פרשו את התשתית וב-20 השנים שלאחר מכן פרשו את השימושים. זה השלב שבו אנשים עושים עם התשתית דברים חדשים שלא חשבו עליהם קודם לכן. כשפרשו את רשת החשמל הראשונה, הכוונה היתה להביא אור לרחובות ולבתים של אנשים. כיום אין דבר שלא מחובר לרשת החשמל".



אפשר לחשוד במנכ"ל אריקסון באופטימיות יתר. אחרי הכל, הוא מנהל את אחת מיצרניות הציוד הסלולרי הגדולות בעולם, ורבות מתחזיות הענף התבדו בעבר. וסטברג עצמו מודה בכך: "בתחילת העשור קבענו שהאינטרנט יגיע לכל סלולר כבר ב-2002 - וזה לא קרה. ככה זה - לתעשיית התקשורת והאינטרנט יש נטייה להערכת יתר בתחזיות לטווח הקצר. מה שאמור היה לקרות ב-2002 - קורה עכשיו.



"לעומת זאת, אנחנו חוטאים בהערכת חסר בתחזיות לטווח ארוך - ואז אנחנו מופתעים ממה שקורה. מהפכת האינטרנט הנייד המהיר מתחילה עכשיו, כי סוף סוף יש לנו את הטכנולוגיה, את הפרישה של התשתיות, את מכשירי הקצה וגם את ביקוש הצרכנים". המסר של וסטברג ברור: 50 מיליארד המכשירים שצפויים להציף את העולם בעוד 10 שנים יוכלו לעשות הכל - להעביר מידע, קול, וידאו ויכולת מחשוב. המכשירים ישנו את העולם - הם ישנו את איכות החיים של כל בני האדם, כמו גם את האופן שבו הם עושים עסקים ומנהלים תהליכים עסקיים.



בסעיף השיפור במצב האנושי, וסטברג ממחיש את העניין באמצעות סיפור: הוא מספר על אזור באפריקה, שבו נוצרו מחנות פליטים שבכל אחד מהם חיו 8,000 עד 10,000 איש. כשברחו האנשים ממקום מגוריהם למחנות הפליטים, איבדו רבים מהם קשר עם קרובים וחברים, ולכן אריקסון וחברות סלולר אחרות הקימו באזור שירות סלולרי, ובמהרה החזיקו כ-80% מהפליטים בידם מכשיר נייד. עם זאת, הם עדיין לא הצליחו לאתר את קרוביהם: עקב חששות פוליטיים, סירבו הפליטים למסור את שמותיהם ופרטים מזהים. מתברר שבמחנה פליטים באפריקה, אתה לא רוצה שיידעו מי אתה ומהיכן הגעת.



הסיפור ממשיך עם שני בחורים שוודים שחיפשו חבר במחנות, לא הצליחו למצוא אותו, ולכן הגו והקימו את השירות הבא: שירות "דייטינג" לפליטים במכשיר הסלולרי, שבו החבר מוסר ברשת את כל הפרטים שיאפשרו לקרוביו לזהות אותו, מלבד השם והמקום ממנו הגיע. כך, בעזרת פרטים כמו השם הפרטי של הדודה והתסרוקת של הסבא, זיהו הפליטים בקלות רבה את קרוביהם וחבריהם. "זו דוגמה קטנה אחת ליצירתיות סלולרית-אינטרנטית", מסביר וסטברג.







אלא שמהפכת החיבור לאינטרנט תשפיע במידה רבה יותר על עולם העסקים. מכשירי ממכר של משקאות ומזון ומכשירים נוספים - כולם יחוברו לאינטרנט, כי כבר עתה הוכח ביפן ובקוריאה הדרומית שהיכולת לשלם באמצעות מכשיר סלולרי מגבירה את המכירות ב-30%. גם מכוניות יחוברו לאינטרנט, והמשמעות היא שמערכות מידע ומערכות בקרה על תפעול הרכב יחוברו לרשת. בניסוי גדול שנערך בעיר אירופית חוברו מחצית מהמכוניות לאינטרנט והמחצית השנייה נותרה ללא חיבור. התברר כי מספר תאונות הדרכים פחת ב-25% במכוניות המחוברות לעומת "קבוצת הביקורת", ואילו זיהום האוויר של "המחוברות" צנח ב-30%. הסיבה היא שהחיבור לאינטרנט מאפשר, למשל, התראה על תקלות צפויות, על זיהום חריג ועל פקקים ומוודא נסיעה במהירות המותרת.



יש כמובן עוד אלפי סיפורים כאלה, וגם אם מנכ"ל אריקסון מתמקד בדוגמאות ציוריות במיוחד - עוד לפני שנכנסים לאפליקציות, ליישומים, לשירותים ולמלחמות בין מיקרוסופוט לבין גוגל לבין פייסבוק לבין אפל לבין שאר עולם התוכן - התמונה הגדולה ברורה ומדהימה. מסיכום של 120 מחקרים טכנולוגיים ואקדמיים על השפעת שירותי האינטרנט הסלולרי המהיר על העולם בעשר השנים הקרובות, עולה כי כל שיפור של 10% ביעילות התהליכים העסקיים יוצר תוספת של 1% בתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) של כל מדינה. זה הרבה. ועוד נתון: מחקרים מצביעים על כך שעל כל 1,000 חיבורים נוספים לאינטרנט המהיר - נוצרים כ-80 מקומות עבודה חדשים. עבור כל מדינה שמיישמת את התשתיות והתהליכים האלה, מדובר במהפכה של ממש.







אפליקציות כערוצי שידור



באופן טבעי, מה שמעניין לא פחות את כל מי שעוסק בענפי האינטרנט והמדיה, ובסופו של דבר גם את הצרכנים, הוא מי ינצח וייקח את הקופה של כל הצמיחה הזו. האם יהיו אלה חברות הסלולר? האם מכשירי הטאבלט, כדוגמת האייפון, ישתלטו על עולם התקשורת? ומה יקרה לחברות התוכן המסורתיות כמו רשתות הטלוויזיה, העיתונים, חברות המדיה, הפרסום והשיווק - וכמובן ענקיות האינטרנט הנוכחיות?



אלה השאלות שעליהן ניסו לענות המנהלים הבכירים שהגיעו לכנס mmf שהתקיים לאחרונה במונקו, בנוכחות בכירים מרוב החברות הלוקחות חלק בתעשייה. אלא שגם אחרי עשרות דיונים, בהשתתפות מאות מוחות של מומחים בענף - עדיין לא התקבלו תשובות חדות.



חלק ניכר מהדיון, באופן לא במיוחד מפתיע, הגיע במהרה למכשירי הטאלבט - השחקן החדש ומשנה-המציאות של ענף התקשורת. כמעט לא היה משתתף בכנס שלא הגיע עם האייפד האישי שלו - בשלב זה אין עדיין מתחרים משמעותיים לטאבלט של אפל - אבל כולם הסכימו שלמרות ההייפ סביב המכשיר, עדיין מוקדם לקבוע מה יהיה המשקל שלו בחייהם של הצרכנים, ובעיקר - הוסכם שמוקדם לקבוע איזה חלק יהיה לאייפד בתמהיל ההכנסות של החברות העסקיות.



על פי נשיא ומנכ"ל ערוצי הטלוויזיה של mtv ברחבי העולם, רוברט בקיש, מספר האפליקציות שחברה מוציאה אינו קשור בהכרח לגובה ההכנסות. "השקנו השנה לא פחות מ-25 אפליקציות, ובשנה הבאה נשיק לפחות 50 אפליקציות נוספות, אבל ההכנסות מהן עדיין קטנות מאוד. יש לנו שלוש אפליקציות ברשימת 100 הפופולריות של אפל. מה שלמדנו עד לרגע זה הוא שאפליקציות יעילות בעיקר כדי למתוח ולרענן מותגים קיימים. למשל, אחת האפליקציות הכי חזקות ורווחיות שלנו היא 'בוב ספוג' - מותג שנוצר עוד לפני עידן האינטרנט ובטח שלפני עידן הסלולר המהיר. האפליקציות חשובות, אך לערוץ טלוויזיה כמו שלנו הן עדיין מוצר משלים".



אחרים כבר רואים את הכסף. דיוויד קני, יו"ר חברת אקמאי שעוסקת בהאצת תקשורת נתונים באמצעות 80 אלף שרתים המותקנים בצמתי אינטרנט ברחבי העולם, מדווח שהאפליקציות שכבר עושות כסף גדול הן בתחום הבין-עסקי, כגון יישומים לרופאים ולבעלי מקצוע. "בתחום המדיה - חדשות, עיתונות, טלוויזיה - ההתחלה צנועה, אבל כיום אפשר כבר לראות טלוויזיה באיכות של hd על טאבלטים. המגמה המעניינת היא שחלק גדול מאוד מהתעבורה של רשתות חברתיות, למשל של פייסבוק, עוברת דרך מכשירים סלולריים.







"פייסבוק ענק בסלולרי, ואנחנו רואים שרבים משחקים במשחקים ויותר ויותר אנשים משחקים במשחקי רשת. לא כדאי להתפתות ולקחת את המודלים הקיימים מהטלוויזיה, מהעיתון או ממקום אחר ולהכניס אותם לסלולרי ללא שינוי, אלא ליצור משהו חדשני, שייתן ערך מוסף למכשיר ולקהילה של המשתמש. כרגע אנחנו רואים שהאפליקציות, בשונה מגלישה באינטרנט דרך דפדפן, הן באמת משהו שמזכיר ערוצי שידור, ואנשים נוטים לחזור אליהן ולצרוך אותן ככאלה".



דבר אחד שכולם מדגישים, מניסיונם האישי, הוא שהסיפור שונה בכל מכשיר, לעתים בכל יצרן - ובוודאי שבכל מדינה. "בקוריאה לכולם יש אינטרנט סופר-מהיר, אם זה בבית או בסלולרי", אומר בקיש. "בהודו, מדינה שבה אנשים עדיין קונים סיגריות בודדות בחנות, הקישוריות אטיות - ולכן צריך לפתח עבורם יישומים אחרים. אי אפשר לעשות הכל, וכל אחד צריך להחליט איפה הכסף ואיפה הוא רוצה להתמקד".



דבר נוסף ברור: ספקי השירותים הסלולריים, שבעבר שלטו ברשת וקבעו מי יכול להציג בה איזה מידע ואילו יישומים, איבדו את מעמדם כ"שומרי הסף". השומרים החדשים הם יצרני מערכות ההפעלה - והכוונה היא לגופים כמו אפל, או גוגל, שמפעילה את מערכת ההפעלה אנדרואיד. את השינוי הזה רואים כבר בישראל: במכשירי אייפון, למשל, אפל היא זו שמחליטה איזה תוכן ייכנס אליהם ובאילו תנאים, בעוד שבמכשירים המסורתיים עיקר הגלישה היא עדיין ב"פורטל" של החברה הסלולרית.



עברית? עדיין לא



ומהי הבשורה לאנשי הפרסום? מבלי שהתקבלה הסכמה מקיר לקיר, רוב המומחים העריכו כי בניגוד לטלוויזיה, שבה לצופים אין שליטה על היחס בין זמן התוכן לזמן הפרסום, הרי שבאינטרנט הסלולרי הם יעדיפו לנצל את זמנם באופן מושכל יותר. המשמעות עשויה להיות, מצד אחד, פחות פרסומות ופחות זמן פרסום - ומצד שני, ערך גבוה יותר לכל פרסום שיגיע לעיני המשתמשים. "זה יחייב כמובן את המפרסמים לעשות עבודה טובה יותר וליצור למשתמשים ערך גדול יותר", אומר קני, שלפני תפקידו הנוכחי הקים את רשת הפרסום הדיגיטלית "דיגיטאס" שנרכשה על ידי קבוצת פובליסיס. "יש לי ניסיון בשני הצדדים, ואני רוצה להבהיר שכדי ליצור פרסום יעיל בסלולר צריך לעבוד אחרת - לחבר ישירות בין גוף התוכן לאנשי הקריאייטיב. מי שינסה לעבוד כמו בעולם הפרסום המסורתי, וללכת למשרד פרסום שילך לעוד משרד 'אינטראקטיב', שילך מצדו לספק המדיה - לא יצליח".



ואילו קאטי דיוויס, סמנכ"לית פרסום בסוני-אריקסון, ניסחה את התלבטויות עולם הפרסום הסלולרי בדרך ציורית יותר: "הפרסום הסלולרי הוא כמו סקס אצל בני טיפש-עשרה: כולם מדברים על זה, מעטים עושים את זה באמת, ומעטים עוד יותר עושים את זה טוב".



נראה כי אי אפשר בלי קצת "דם רע" - גם כשמדובר בכנס של בכירים - ובאופן לא מפתיע המאבק בין גוגל לפייסבוק, אחד המאבקים הגדולים על שליטה באינטרנט, מיקד הרבה תשומת לב. השורה התחתונה: פייסבוק היא סיפור ענקי. מארק צוקרברג מעולם לא התכוון לייצר, למשל, את פלטפורמת המשחקים הגדולה בעולם - אבל גם זה קרה. כיום, פייסבוק היא יצרנית התעבורה לאתרים אחרים השנייה בגדולה באינטרנט, אחרי גוגל כמובן, והיא מנסה - ועד כה עושה כן די בהצלחה - לחבר למשתמשיה את החוויה באינטרנט ובסלולרי. וגוגל? האם היא תשיק מתחרה לפייסבוק, למשל, משהו שכבר ידוע בכינוי googleme? התשובה, מצדו של האחראי בגוגל על תחום הסלולר, הוגו בארה, חד משמעית: לא. לטענתו, היישומים החברתיים עבור גוגל הם "השלמה לפעילות בערוצי עניין מפולחים". האמת? לא כולם השתכנעו.



אלא שמוקדם להספיד את גוגל, גם בימים שבהם היא כבר לא הילד הגאון החדש בשכונה, ובתקופה שבה המניה שלה לא צומחת כמו בעבר. בכל שלושת הימים של מפגש הבכירים, מי שביצע את ההדגמה הטכנולוגית המרשימה ביותר היה בארה. בנונשלנטיות אופיינית, שכבר נהפכה לסימן ההיכר של אנשי גוגל, שלף בארה את המכשיר הסלולרי שלו מהכיס והחל להדגים שימושים חדשים באחד היישומים החדשים של ענקית החיפוש: גוגל voice. הוא דיבר למכשיר, וזה זיהה כמעט במדויק את הדברים וכתב אותם - לטענתו היישום כבר עובד ב-50 שפות, לרבות שפת הזולו שהושקה בשבוע שעבר. עברית? עדיין לא.



וזו רק התחלה: ברגע שגוגל מזהה את דברי הדובר והופכת אותם לטקסט מדויק, היא יודעת להפעיל את מגוון הישומים שלה - חיפוש, כמובן, אך גם את שירות האימייל שלה או שירות לשליחת הודעות sms - תוך תרגומן אפילו לשפה אחרת. זהו החלק המרשים ביותר: בעזרת סמארטפון סלולרי רגיל ואפליקציה קטנה שמדברת עם השרתים של גוגל, הדגים בארה כיצד הוא מדבר למכשיר - וזה מוציא כמעט בין רגע קול בשפה אחרת. עם אוזניית בלוטות' פשוטה, נהפך למעשה הטלפון הסלולרי למתרגם אוניברסלי של שיחות - מכשיר שכמותו נראה לאחרונה רק בסדרת המדע הבדיוני "מסע בין כוכבים".



המצאה נוספת של גוגל, כמעט מוזרה, היא ניסיון להביא את עולם הפרסומות בעיתונים ובמגזינים אל העולם הדיגיטלי. כיצד? בשלב ראשון - שכבר מתממש - סורקים את כל הפרסומות מכל המגזינים שהתפרסמו בארה"ב, בכל יום. בשלב שני, כל משתמש עם טלפון נייד שבו מצלמה סלולרית יכול לצלם את המודעה שמעניינת אותו - ומיד יקבל פרטים נוספים עליה כגון מיקום החנות הקרובה אליו, מבצעים ומידע נוסף. על פי בארה, שלושת "ההימורים" של גוגל לעתיד הם אלה: אינטרנט פתוח, מחשוב ענן ואינטרנט נייד.



עבור מנהלי ערוצי הטלוויזיה שהגיעו למפגש החדשות היו חדות יותר: יש מעבר מהטלוויזיה המסורתית בסלון, אבל לא לעבר האינטרנט - אלא לסלולר. המספרים מדברים בעד עצמם: בארה"ב אנשים צופים בטלוויזיה בסלון 140 שעות בחודש; כ-7.5 שעות הם מעבירים בצפייה במכשירים שמקליטים שידורים ו-27.5 שעות בצפייה בשידורי ה"און-ליין" - כ-10% מסך הצפייה.



המסר המועבר הוא שהצפייה ביוטיוב עוברת ללפטופים או למכשירים סלולריים, בעוד המכשיר החדש של גוגל, גוגל טי.וי (google tv), עוד לא מובן על ידי הציבור. נכון להיום, רוב ספקי התוכן הטלוויזיוני חוסמים את המכשיר, שהוא למעשה סוג של ממיר המחובר לאינטרנט, מחשש לאבד הכנסות מפרסומות, מנויים ושליטה על התוכן. האחראי על יוטיוב בגוגל אירופה, פטריק ווקר, מסביר כי "הטלוויזיה עוברת לאינטרנט. הערוצים לא חוסמים אותנו - הם חוסמים את עצמם כשהם לא נראים ברשת שלנו. בסוף, ברור שהצרכנים ימצאו לעצם חלופות לטלוויזיה המיושנת. אנחנו רק צינור לחוויית וידאו עשירה יותר".



העורכים והמנהלים של העיתונים הגיעו למפגש עם תקוות גבוהות. לאחר שנפגעו קשות בעשור האחרון ממבול התוכן החינמי ברשת האינטרנט, מקווים מנהלי העיתונים שהמעבר לעולם הסלולר והאפליקציות יוכל להציל אותם - כי שם אפשר לגבות כסף, כמו שגובים כסף למנוי חודשי או לעיתון בודד בקיוסק. אך גם כאן לא בטוח שהמהלך יצלח. מנכ"ל אתר האינטרנט האמריקאי המצליח "האפינגטון פוסט", אריק היפו, קובע שאין לו שום כוונה לגבות כסף. "העולם איבד את האמון במותגים הישנים, והנוסחה היחידה היא לספק תוכן טוב, שיביא קוראים טובים. כל מי שניסה לגבות כסף על חדשות עבר חוויה מאוד קשה". ומה עם מודל נוסף המוצע על ידי עיתונים, של גרסה חינמית בסיסית וגרסה עשירה ומלאה בתשלום? גם לשאלה זו יש להיפו תשובה: "למה שארצה לקחת את הלקוחות הכי טובים שלי - ודווקא מהם לגבות כסף, בעוד שמאחרים לא?"



לקבל איומים בגלל "כוכב נולד"



עבורנו, זאת טלוויזיה מזן נחות - אבל באפגניסטן זאת לא פחות ממהפכה. "כוכב אפגני", הגרסה המקומית של כוכב נולד, נותנת את הבמה ואת המיקרופון לנשים עטויות רעלות שכמעט אינן יוצאות מבתיהן, שעה שמאות אלפי אפגנים זוכים להצביע לראשונה בחייהם.



סעד מוהסני, מייסד ויו"ר חברת המדיה המובילה של אפגניסטן, קבוצת מובי - שאחראית לתוכנית זאת כמו גם לרבות מתוכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר במדינה - נולד בלונדון, בנו של דיפלומט אפגני. אף שמרבית שנות נעוריו עברו באפגניסטן, מוהסני ומשפחתו עברו לטוקיו כשהרוסים פלשו למדינה ב-1978.



לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר באוסטרליה, שם נהפך מוהסני לבנקאי מצליח. ב-1995 ביקר מוהסני באפגניסטן בחיפוש אחר הזדמנויות, מה שהוביל אותו ואת שלושת אחיו לפתוח שם חברת מדיה שבע שנים לאחר מכן. כיום מחזיקה קבוצת מובי בערוץ הטלוויזיה טולו ובערוץ הרדיו ארמן, ערוצי הטלוויזיה והרדיו הפופולריים במדינה, לצד חברת הקלטות מוסיקה, רשת טלוויזיה נוספת, חברת פרסום, חברת הפקות טלוויזיה וסרטים, המגזין "אפגן סין" ושני אינטרנט קפה, לפי כתבה שפורסמה באחרונה ב"ניו יורקר".



החברה עיצבה מחדש את נוף המדיה במדינה, בין השאר על ידי תוכנית החדשות העצמאית "אפגן סטאר", התוכנית הפופולרית ביותר במדינה שנצפית על ידי שליש מהאוכלוסיה. סרט דוקומנטרי על התוכנית, שאותו סייעה מובי להפיק, זכה בשני פרסים בפסטיבל סנדאנס בשנה שעברה. מוהסני, 44, אדם פתוח וחברותי, עם תלתלים שחורים ומשקפיים עבים אופנתיים, התראיין ל-markerweek כשהשתתף בפורום המדיה במונקו, שנערך בחודש שעבר.



מדוע עזבת קריירה בבנקאות באוסטרליה לטובת מעבר לאפגניסטן?



"תמיד הרגשנו מחוברים למולדת והיתה לנו תחושה שאנחנו חייבים לתת משהו בחזרה. לא תיכננו לחזור באופן מלא, והתחלנו עם מספר מצומצם של פרויקטים. בתחילה רצינו להשקיע בעסקי הון סיכון, אבל זה היה מסובך מאוד ונדרשה מעורבות גבוהה מצדנו. החלטנו להתמקד בעסקי המדיה. המצב באפגניסטן היה קשה לאחר 30 שנות מלחמה, והמדיה יכולה לשחק תפקיד חשוב כסוכנת לשינוי חברתי. אך כל מה שעשינו היה צריך להיות הגיוני מבחינה עסקית. הקמת תחנת הרדיו היתה הדבר הראשון".



איזה תפקיד יש לתרבות פופולרית במדינה כמו אפגניסטן? "הגיל הממוצע באפגניסטן הוא 17. 60% מהאוכלוסיה הם מתחת לגיל 26. אוכלוסיית אפגניסטן צפויה לצמוח ל-100 מיליון איש עד 2050, ואוכלוסיית פקיסטן תגדל ל-400 מיליון. ביחד, זה חצי מיליארד בני אדם. חשוב מאוד שאנשים כמונו ימשיכו להתמקד בצעירים ויחשבו על העתיד. אנשים רוצים בידור, רוצים לשמוע שירים ומוסיקה. אפילו דברים פשוטים מאוד, כמו לאפשר לאנשים להצביע דרך הודעות sms, תורמים לתהליך הדמוקרטיזציה במדינה. בהתחלה זה היה רעיון חדשני באפגניסטן, לאפשר לשדרנים ולשדרניות לדבר זה עם זה. לא רק חדשני, אלא לגמרי לא מקובל ושערורייתי. אך תוך חודש או חודשיים זה נהפך לדבר נורמלי".



איך אתה מגיב לטענות כי אתה אנטי אסלאמי?



"אפשר לומר שהמוסדות הדתיים באפגניסטן לא ממש ידידותיים כלפינו, אבל דעת הקהל היא שקובעת. אם 90% מהאוכלוסיה מוכנים לצפות בתוכנית, המוסדות הדתיים חייבים להכיר בתמיכה הציבורית הרחבה. עם זאת, הוציאו נגדנו כמה פאטוות וצווים, והיו ניסיונות להעמיד אותנו לדין בגין פגיעה באסלאם. אנחנו נלחמים בכמה חזיתות מדי יום ביומו".



נמתחה עליך ביקורת על כך שהענקת במה טלוויזיונית לטאליבן.



"למטרות חדשותיות, כן, אך גם cnn ו-bbc דיברו עמם. אנחנו נזהרים לא לשדר את קטעי השמע המקוריים שלהם, אלא מצטטים מהם. אנחנו משתדלים מאוד לא להפוך את הטלוויזיה לפלטפורמה נוספת שתקצין את המצב במדינה".



האם אתה שוקל לפתוח ערוצי טלוויזיה בירדן או אפילו עבור חמאס?



"אנחנו מאוד נזהרים לא לעבוד עם גופים שנויים במחלוקת בעולם".



כאן בפורום הציגו אותך כ"רופרט מרדוק האפגני".



"ובכן, זה קצת כמו לומר שאת אובמה החיפאית. רופרט מרדוק ביסס את עצמו בכל העולם. מלבד זאת, יש לנו מיזם משותף: ערוץ הבידור פארסי 1, שמשודר באירן, ושייך באופן שווה לקבוצת מובי ולניוז קורפ. הערוץ משדר תוכניות אמריקאיות כמו 24 ואופרות סבון אמריקאיות, עם צנזורה על הנשיקות ובדיבוב לפרסית".



איך אתה מטפל בעסקייך באירן?



"באירן מוטל עלינו חרם, ואנחנו משדרים דרך הלוויין. זה ערוץ פאן-פרסי שמשדר גם באפגניסטן ובמרכז אסיה. הדבר החשוב הוא מערכת היחסים שלנו עם אוכלוסיית האזור, ולא עם הממשלה. כשמשדרים דרך לוויין, לא צריך קשרים עם הממשלה".



האם יש רגע שאהבת במיוחד ב"כוכב אפגני"?



"כן, כשנערה צעירה עלתה לשיר ונסחפה כל כך עד שהחלה לרקוד. היא קיבלה איומים על חייה לאחר מכן, אבל עכשיו היא כוכבת פופ, ובכל מקרה, אנחנו מקבלים איומים על חיינו מדי יום".



שרלוט הליי