ברונפמן וקולבר הזרימו כסף לבנק הפועלים כדי לכסות את פער הבטחונות שנוצר עקב רכישת כור

מאת עמית שרביט



בעלי השליטה בכור , צ'רלס ברונפמן ויונתן קולבר, נאלצו להזרים כסף לבנק הפועלים כדי לכסות את הפער שנוצר בין שווי הביטחונות ליתרת ההלוואות שנטלו לצורך רכישת השליטה בכור. ברונפמן וקולבר רכשו את השליטה בכור לפני כחמש שנים מידי קבוצת שמרוק תמורת כ-450 מיליון דולר, במימון נדיב של בנק הפועלים.



הפועלים מימן את רכישת גרעין השליטה בכור, כשמניות הקונצרן משמשות כעיקר הביטחונות בעסקה. רכישת השליטה נעשתה לפי שווי חברה של 1.8 מיליארד דולר, בעוד ששוויה של כור היום ירד ל-495 מיליון דולר.



מניות כור צנחו בשיעור של 70% מ-97' ועד אוקטובר 2001. במהלך 2001 צנחו מניות כור בשיעור של כ-65% והגיעו למחיר של כ-90 שקל למניה. הפועלים דרש מקולבר וברונפמן לכסות את הפער שנוצר בין ההלוואות לבין הביטחונות.



באוקטובר 2001 החל תיקון במחיר מניית כור, ובשבוע הראשון של ינואר הגיע מחיר המניה ל-166 שקל - עלייה של 85% באותה תקופה. מאז ירדה כור בשיעור של כ-10% למחיר של 140 שקל למניה היום.



בנק הפועלים מסר לחברת הדירוג מעלות כי במימון רכישת השליטה בכור יש לבנק עודף ביטחונות על האשראי שניתן. הזרמת הכסף של בעלי השליטה והתיקון במניה הם שיצרו את עודף הביטחונות על יתרת ההלוואות שניתנו לכור.



לבנק הפועלים שלושה כובעים בהקשר של כור. הוא מימן את רכישת השליטה בחברה; הוא נותן האשראי הגדול של החברה ושל החברות הבנות של כור, לדוגמה אי.סי.איי; והבנק מחזיק בכ-20% ממניות החברה. כור היתה אחת החברות שהעיבו על התוצאות של הפועלים ב-2001, בעיקר בשל הפסדי אי.סי.איי. הפועלים הודיע על כוונתו למכור את אחזקותיו בכור ברבעון הראשון. עם זאת, נראה כי בינתיים מדובר בטריק חשבונאי בלבד, שעזר לבנק למתן את השפעת הפסדי כור על התוצאות הכספיות שמציג הבנק.



חברת הדירוג מעלות דירגה אתמול את כתבי ההתחייבות הנדחים של הפועלים בדירוג AAA. רותי דהן והדס רוזן ממעלות טוענות כי סיגניצ'ר, שפועל בניו יורק בתחום הבנקאות הפרטית ממאי 2001, לא יעמוד ביעדים שהציבה לו הנהלת הבנק - גיוס 2,500 לקוחות וניהול נכסים בהיקף של 2 מיליארד דולר בתוך שלוש שנים.



בנוסף, אומרות דהן ורוזן שהבנק ימשיך לשמור על יחס הלימות הון נמוך (הון עצמי ביחס לנכסי סיכון) קרוב למגבלות הפיקוח, וזאת בשל מדיניות חלוקת הדיווידנדים האגרסיווית של בעלי השליטה בבנק, משפחות אריסון ודנקנר. "מדיניות זו מגדילה את רמת החשיפה של הבנק לסיכונים ומקטינה את כרית הביטחון של הבנק לספיגת הפסדים בעתיד", אומרות דהן ורוזן. הן מציינות כי מדובר באסטרטגיה של הבנק, כלומר מיצוי פוטנציאל השימוש בהון בצורה אופטימלית.



הגעה ליחס הלימות הון מינימלי משרתת את בעלי המניות בפועלים, שמנצלים עד תום את ההון העצמי של הבנק. עם זאת, שונה המצב מנקודת ראות בעלי החוב של הבנק, ואולי גם מנקודת הראות של לקוחותיו.