השבוע נמסר כי באגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר משלימים את פרטי הרפורמה בדמי הניהול בחיסכון הפנסיוני, שבעקבותיה "יחסוך הציבור בין חצי מיליארד למיליארד שקל בשנה". וכמו כל דבר הקשור למדיניות האוצר יש המטילים ספק מהו היעד האמיתי של אותה רפורמה. יש הסבורים שבפועל לא תהיה כל הוזלה משמעותית בדמי הניהול ויש הטוענים כי המהלך נועד לצ'פר את הבנקים.
אבל עובדתית, כיום הציבור משלם 3-2.5 מיליארד שקל בשנה דמי ניהול על קופות הגמל והפנסיה. דמי הניהול זינקו בכ-80% מאז שיצאה לדרך רפורמת בכר, כאשר הוועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, יוסי בכר, הוציאה את ניהול הקופות מהבנקים ופתחה את הענף לתחרות רבה, תוך התרת השקעות בניירות ערך מסוכנים בחלקם. הניהול התייקר במאות אחוזים מאז הממשלה הלאימה את הקרנות הפנסיה (שחלקן כעת מוגדרות כ"וותיקות") כדי להפריט אותן החל משנת 2004. עד כאן, הידיעה המכה גלים בעיתונות הכלכלית בימים האחרונים.
אבל אותו אגף שוק ההון באוצר מתכנן בשקט-בשקט שינויים מהותיים לגבי פעילותן של קרנות הפנסיה הוותיקות. קרנות המנהלות כ-160 מיליארד שקל מחסכונות העובדים לרוב עובדים ותיקים ועל סף פרישה, והגמלאים. 160 מיליארד שקל זה הרבה כסף - כמחצית מתקציב השנתי של מדינת ישראל. הונם הכולל של הבנקים הישראלים (נכון לימים אלה של פרסום הדוחות התקופתיים) מסתכם בכ-70 מיליארד שקל, כאשר בנק לאומי (שבאחרונה הממשלה החליטה על הפרטתו המלאה) מחזיק בהון העצמי הגבוה ביותר: 24 מיליארד שקל. כך, שמחסכונות העובדים לעת זקנה מהווים סכום גבוה למדי. תיאורטית, ואילו רצו, הקרנות יכולות לרכוש את כל המערכת הבנקאית ועוד יישאר "עודף" בקופה של כ-90 מיליארד שקל.
מי חומד את את סכומי העתק?
פקידי האוצר לדורותיהם, יחד עם שרי האוצר של כל המפלגות הגדולות, חמדו סכומי עתק אלה. הם סברו (וסבורים) שאין לתת לעובדים או לנציגיהם לנהל כספים אלה. הכספים אמורים לעבור איכשהו לידי בעלי ההון ובייחוד לידי הטייקונים הזקוקים עד מאוד ל"כסף חדש" כדי להזרים לעסקיהם. זה היה היסוד להפרטת הקרנות: לתת לבעלי העסקים להרוויח על חשבון החוסכים ולעשות שימוש בכספים אלה לטובת האוליגרכיה המקומית.
אבל יש בעיה. קיימות מגבלות רבות על סוג ההשקעות שאותן רשאיות קרנות אלה לבצע בשוק ההון. למעשה, רק 10% מנכסיהן, שהם כ-16 מיליארד שקל, ניתן להשקיע בהשקעות ישירות בשוק ההון. שאר ההשקעות מחייבות דרגת זהירות גבוהה, כמו השקעה באג"ח ממשלתיות, אג"ח בדירוג גבוה ואג"ח מיועדות שפעם הנפיקה הממשלה לטובת הקרנות והפסיקה להנפיקן עם ההפרטה. כעת רוצים לבטל את המגבלה הקיימת ולהגביר בהרבה את ההשקעות של הקרנות בבורסה.
כך שבקרוב צפויה הזרמה של מיליארדים להשקעות בורסאיות. גם העובד הוותיק שחסך לעת זקנה וגם הפנסיונר המקבל את גמלתו מהקרנות הוותיקות יהיו מעתה "מושקעים בבורסה". זה טוב לבורסה, זה טוב לחברות הבורסאיות, זה טוב לעסקים ובייחוד זה טוב לבעלי העסקים. וזה בכלל לא טוב לעובדים ולגמלאים. השקעת כספים אלה בבורסה ועוד בתקופה של משבר קפיטליסטי עולמי שלא רואים את סופו,מהווה הימור על עתידם של מאות אלפי עובדים וגמלאים שחסכו שקל על שקל לעת זקנה. והשאלה הנשאלת היא מי ישאל ומי ידרוש הסברים, מי ימחה ומי יפגין? הרי ההסתדרות לא ניהלה קרב אמיתי נגד הפרטת הקרנות והפניית כספים העובדים לבורסה ולכיסי המעסיקים. בהנהלות הקרנות כבר לא יושבים נציגי העמיתים וועדי העובדים.
מעניין שהאוצר בחר לתת פומבי ל"רפורמה" שספק אם היא תטיב עם החוסכים לטווח ארוך, אבל אינו מוכן למסור מידע לציבור על הפניית מיליארדים מהחסכונות אל קזינו-בורסה.
* ד"ר אפרים דוידי הוא מרצה במכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il