האזרחים חוסכים, המדינה משתוללת

האנליסטים, הפרשנים, הכלכלנים ובעיקר המשקיעים בוול סטריט מסרבים לאבד תקווה. מאז שהכירו, מרביתם באיחור, במיתון שבו שוקעת כלכלת ארה"ב, הם עסוקים בריטואל אין סופי של מתן תחזיות למועד שבו הכלכלה האמריקאית תתאושש ותוציא את כל העולם מהדיכאון שבו שקע.



בהתחלה הם דיברו על המחצית הראשונה של 2001, משם עברו לדבר על המחצית השנייה של השנה, לאחר מכן ההתאוששות נדחתה לרבעון הראשון של 2002 - ועכשיו, בצר להם, מתחילים לדבר על הרבעון השני, השלישי או הרביעי.



ה"אקונומיסט" - היחיד מבין העיתונים החשובים בעולם שעורכיו ועיתונאיו שלו שמרו לאורך כל תקופת האופוריה בשווקים על ספקנות לגבי טיבה של הגאות הכלכלית והפיננסית - חזר בסוף השבוע ושפך כהרגלו מים קרים על כולם: הסיכויים לראות התאוששות כלכלית מרשימה נמוכים, הוא קבע.



הבעיה הגדולה של הכלכלה בארה"ב ושל חלק מכלכלות אירופה, לדעת העיתון הבריטי, היא החובות הגדולים שאליהם נכנסו הצרכנים והחברות בתקופת הבום הכלכלי. כמעט כל המשברים הכלכליים הגדולים של העשורים האחרונים נגרמו כתוצאה מקדחת הלוואות - בין של ממשלות, חברות או פרטים.



בעוד שהחובות של החברות מרכזים תשומת לב גדולה, הרי שהגידול השקט והמהיר באשראי הצרכני, להערכתם, הוא פצצת זמן. התופעה הזאת, שהיתה ידועה כבר עשור בארה"ב, התפשטה בשנים האחרונות גם לבריטניה וגרמניה, שם גילו משקי הבית את החיים הטובים של צריכה על חשבון העתיד.



החדשות הטובות הן שבישראל, שעברה גם מצמיחה כלכלית מהירה ב-2000 למיתון עמוק בשנה החולפת, לא נרשמה בשנים הטובות קדחת אשראי של צרכנים. על אף שיש לנו דימוי עצמי של אזרחים וצרכנים חסרי אחריות שמשתוללים עם האוברדרפטים שלהם - האמת היא שהישראלי הממוצע אינו מרבה לצרוך באשראי, והחיסכון הפרטי במשק גבוה מאוד ביחס לארה"ב.



האזרח הישראלי דווקא מרבה לחסוך; תיק הנכסים הפיננסיים של הישראלים גבוה מטריליון שקל, והוא אינו כולל השקעות בנדל"ן והשקעות גדולות שיש לישראלים בחו"ל. רוב האשראי של משקי הבית בישראל הוא הלוואות משכנתא שנלקחות לטווחים ארוכים, ורוב הלווים עומדים בהחזרי הקרן והריבית.



המינוף הנמוך של משקי הבית בישראל בניגוד למשק האמריקאי, שבו הצריכה הפרטית היא המנוע של הכלכלה מונע התפתחות משבר מכיוון זה, ברם הוא גם לא יכול להיות זרז לצמיחה במשק; שכן בניגוד למשק האמריקאי, שבו הצריכה הפרטית היא המנוע של הכלכלה - המשק הישראלי קטן ופתוח, ולכן הוא אינו יכול להישען על גידול בצריכה כמנוע לצמיחה מתמשכת.



החדשות הפחות טובות הן שבעוד משקי הבית הישראליים המשיכו לחסוך גם בימי הגאות בכלכלה - הרי החברות הישראליות התאהבו בהלוואות; בחמש השנים האחרונות גדל האשראי הבנקאי בישראל בקצב דו ספרתי - הרבה מעבר לגידול בתוצר.



בניגוד לארה"ב, הרוב המוחלט של האשראי בישראל למגזר העסקי הוא של הבנקים. התוצאה היא שעל אף שהריבית ירדה - מורגש בחודשים האחרונים מחנק אשראי, וזאת על רקע הירידה ברווחיות הבנקים וההאטה במשק.



ואולם החדשות הגרועות הן שבעוד שמשקי הבית בישראל ממשיכים לחסוך, והמגזר העסקי החל להשתולל עם אשראי רק בשנים האחרונות, הרי שיש עוד שחקן לא קטן במשק - והוא דווקא חזר בשנתיים האחרונות להגדיל את המינוף שלו.



הכוונה היא לממשלת ישראל, שסיימה את 2001 עם גירעון של 4.6% תוצר, חריגה של 18 מיליארד שקל מהיעד. הרוב המכריע של הגירעון הזה מומן בהגדלת ההלוואות של הממשלה בישראל ובחו"ל. גם ב-2002 עתידה הממשלה להמשיך לקחת הלוואות בקצב מטורף - אולי אפילו גבוה יותר.



אם בעבר הצליחה הממשלה לממן חלק מהגירעון שלה באמצעות מכירת חברות ממשלתיות, הרי שמלאי החברות הגדולות שניתן להפריט הולך ומתמעט, וגם רשימת המתמודדים על כל חברה מתקצרת. המשמעות היא שנתח גדל והולך מהתקציב של הממשלה ייועד לתשלומי ריבית וקרן על החוב.



כל עוד החוב הממשלתי גדל במהירות, הסיכוי לראות השקעות של ממש בתשתיות או הורדת מיסים - שני דברים שכולם מסכימים שהם הכרחיים לחידוש הצמיחה - קלוש.