12 שנים של התרעות לא הועילו - ממשלות ישראל המשיכו להתעלם

עד כה כילתה השריפה יותר מ-40 אלף דונם, ועלתה בחייהם של 41 בני אדם. צוותי מד"א הגישו טיפול ל-26 נפגעים מכוויות ושאיפת עשן, שלושה במצב קשה. כ-15 אלף תושבים פונו מבתיהם, וחלקם איבדו את כל רכושם.



ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר בסוף השבוע כי לא זה הזמן לחקירת הגורמים שהביאו לאסון הטבע הגדול בישראל. "נצטרך להפיק הרבה מאוד לקחים כדי להתמודד עם אסונות מהסוג הזה", הוסיף נתניהו, אך האמת היא שהלקחים הופקו כבר בעבר, פשוט אף אחד לא יישם אותם במלואם.



אוגוסט 1998: דו"ח חריף



עוד ב-1998 הונח על שולחן ממשלת נתניהו הראשונה דו"ח ועדת גינוסר - דו"ח חריף שנכתב בתום שנתיים של עבודה מאומצת, וכלל ממצאים קשים על יכולתם של שירותי הכיבוי להתמודד עם שריפות קשות.



הדו"ח קבע כי מערך הכבאות בישראל לא יעיל בהתמודדות עם שריפות גדולות, בעיקר ביערות. ועדת גינוסר מונתה ב-1996, על בסיס ועדה קודמת שחקרה את הנסיבות לשריפה הגדולה בהרי ירושלים שנה קודם לכן, ובעקבות היסטוריה של שריפות בישראל, כולל שריפת הענק בכרמל בשנות ה-80.



הוועדה קבעה כי יש לבטל את המבנה הקיים של שירותי הכיבוי, שפועלים תחת הרשויות המקומיות ותלויים בתקציבי הרשויות ומשרד הפנים, ולהקים גוף ארצי, בדומה למשטרה, שימומן על ידי הממשלה. הוועדה המליצה בין היתר גם להגדיל באופן משמעותי את תקני כוח האדם בשירותי הכיבוי, ולרכוש ציוד וכלי רכב חדשים.



התוצאה: עד יולי 2010 יישום הרפורמה היה תקוע בממשלה.



יולי 2007: המבקר מתריע



ביולי 2007 פירסם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, דו"ח בנוגע לתפקוד מערך כיבוי האש במלחמת לבנון השנייה. הדו"ח מתח ביקורת חריפה על מערך כיבוי האש. עיון בהמלצות המבקר מגלה שאם משרד הפנים והממשלה היו מיישמים כמה מהן, ייתכן שממדי האסון בכרמל היו מצומצמים יותר.



בדו"ח המבקר מ-2007 הופעיו הממצאים העיקריים הבאים:



כשל ארגוני: המבקר קבע בין היתר כי "מערך הכבאות בישראל חסר במבנהו הארגוני מערכת מרכזית של פיקוד ושליטה, וחסרונה בלט בתקופת מלחמת לבנון השנייה".



מחסור בציוד: המבקר גם קרא "לבחון את הנדרש לסגירת פערי ציוד חיוניים לצורך הבטחת כשירות הציוד לעת חירום. כמו כן, יש להכין לשירותי הכבאות הנמצאים בקו העימות תוכנית מגירה לפרישה של תחנות משנה כדי לקצר את זמן התגובה לאירועים".



מטוסים לכיבוי שריפות: המבקר גילה כי בעבר תוכננה הקמתם של 40 מרכזים למילוי מים, אבל בשל קשיים תקציביים הוקמו עד מועד הביקורת (2006-2007) רק שני מרכזי מילוי בלבד. בתשובתה למשרד מבקר המדינה ציינה הנהלת משרד הפנים כי ב-2006, במסגרת המשאבים שהוקצו למשרד לסיוע מיוחד לקידום הצפון, הוא הקצה 3 מיליון שקל להכנת אתרי מילוי מים, ו"בימים אלה" נבנים כ-30 אתרים נוספים.



איוש תקנים: המבקר ציין כי "נציב הכבאות התריע בפניו שרק מחצית מתקני הכבאים ביחידות התגבור של פיקוד העורף מאוישים, ואותם כבאים שהוכשרו למשימתם, כל הכשרתם מסתכמת באימון בסיסי בלבד ללא הכשרה משלימה. נציב הכבאות הטיל ספק אם יש בכך כדי לתת מענה אמיתי לסכנות שאורבות למערך הכבאות בעת חירום". בעקבות כך קבע המבקר כי "על פיקוד העורף לפעול לאיוש כל התקנים שהוקצו ליחידות התגבור ולהקפיד על תרגול סדור ושיטתי של הכבאים ביחידות אלה, כדי שבעת חירום יתגברו את מערך הכבאות באופן מקצועי" - אבל ההמלצה הזאת לא יושמה.



עוד הציע המבקר "ששר הפנים והדרג המקצועי במשרדו יקיימו קשר הדוק ורצוף עם נציב הכבאות באופן שתגבר מעורבותם בנעשה במערך הכבאות, ברגיעה ובעתות חירום". כמו כן, המבקר "קרא לבחון בשיתוף משרד האוצר וגורמי הביטחון את הדרכים המתאימות לתקצוב פעולות שירותי הכבאות בעתות חירום".



תוצאה: בדו"ח חדש שיתפרסם בקרוב טוען המבקר כי לא רק שמצב מערך כיבוי האש בישראל לא השתפר מאז פרסום הדו"ח הקודם - הוא אף החמיר.



אוגוסט 2009: הכבאים שובתים



בנובמבר 2009 פירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח על מצב שירותי הכבאות וההצלה בישראל. לפי הדו"ח, בעוד שתקן הרכב של שרותי הכבאות וההצלה בישראל הוא 516 כלי רכב, מצבת כלי הרכב התקינים בפועל היא 347. 90 מכלי הרכב הם בני 20 שנה.



ב-30 בנובמבר 2009 קיימה ועדת הפנים של הכנסת דיון בקריסת מערך כיבוי האש בישראל, בעקבות שורה של עיצומים שנקטו הכבאים בחודשים הקודמים. נציב הכבאות הראשי, שמעון רומח, אמר באותו דיון כי יש צורך בתוספת תקציב של 400 מיליון שקל לשירותי הכבאות.



"יש בעיה של מחסור בכל התחומים, והמצוקה היא מאוד קשה", אמר רומח. "אנחנו מדברים על כ-200 כבאים חסרים לתקן, שהוא תקן מיושן שמחייב עדכון, כך שבעצם הצורך הוא הרבה יותר מ-200 כבאים. הציוד הוא מיושן ואנו לא מצליחים לתת לכך מענה. הוא גם מתיישן והולך משנה לשנה, הפער רק גדל, כי אנו לא מספיקים להדביק את קצב ההתיישנות ברכש חדש".



עוד אמר רומח כי "היכולות שלנו בחירום מדאיגות הרבה יותר מאשר בשגרה. אז נכון, החירום לא יומיומי, אבל החירום עומד מעבר לדלת, ואנחנו לא יודעים לומר אם רעידת האדמה תהיה מחר או אם המלחמה החזויה תהיה בעוד כמה חודשים או יותר, אבל זה מעבר לדלת".



רומח אמר עוד כי בסוף 2009 חסרו 200 תקנים וקיים מחסור בציוד. "אנחנו נמצאים בפער של בערך 25% מכלי הרכב שאנחנו צריכים, יותר מ-100 רכבי כיבוי. אנחנו מגדירים כרכב תקני כל כלי רכב שגילו עד 20 שנה. בעולם זה לא קיים - כלי רכב שם נחשבים תקניים עד גיל 8-12 שנה".



רומח טען באותו דיון כי "בארה"ב כלי רכב בני 10 שנים נשלחים כמתנות לגוואטמלה, להונדורס ולמדינות דומות. בישראל, אנחנו מתחילים לדבר על כלי רכב לא תקני אחרי 20 שנה, וכשאני מדבר על מחסור בכלי רכב, אני לא מונה את אלה שנמצאים אצלנו 18-20 שנה, אני מדבר על בני 21 שנה ומעלה".



התוצאה: בסוף הדיון הביעה הוועדה "דאגה ממצבם של שירותי הכבאות במדינת ישראל, העומדים בפני קריסה בכל רגע".



דצמבר 2009: דיון אצל נתניהו



בדצמבר 2009 התקיימה ישיבה בנוגע לשירותי הכבאות בלשכת ראש הממשלה נתניהו. בישיבה השתתפו, מלבד נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ, שר הפנים אלי ישי ופקידים בכירים.



יו"ר ועד הכבאים בישראל, יואב גדסי (ראו ראיון בעמוד 5), התריע במהלך הישיבה: "המצב כיום הוא של התרסקות. כבאי בשטח נדרש להחליט מי יחיה ומי ימות. לא יכול להיות שקטנוע 50 סמ"ק עוקף רכב כיבוי בדרך לאירוע. הכבאים אינם יכולים להגיע לקומה השישית עם סולם של שלושה מטר. בית הספר לכבאות הוא בושה. הוא לא השתנה מ-1979".



במהלך הישיבה דרש ישי תקציב חירום של 500 מיליון שקל לשירותי הכבאות, אך שטייניץ אמר כי משרדו מוכן להעביר סכומי כסף נוספים לשירותי הכבאות רק אם אלה יבצעו רפורמה כלכלית. לדבריו, גם כך סייע האוצר לשירותי הכבאות מעל ומעבר. נתניהו שלח את כל הצדדים למשרדיהם, וקבע כי יכינו שעורי בית לקראת ישיבה נוספת בנושא.



התוצאה: הישיבה המתוכננת לא התקיימה עד היום.



יולי 2010: תוספת תקציב חירום



יותר מחצי שנה לאחר מכן, ב-4 ביולי 2010, אישרה הממשלה תוספת של תקציב חירום בהיקף של 100 מיליון שקל מתוך 500 מיליון שקל שביקש ישי. מתוך סכום זה, רק 70 מיליון שקל היו אמורים להגיע ממקורות ממשלתיים - 40 מיליון שקל ממשרד האוצר ו-30 מיליון שקל ממשרד הפנים - ועוד 30 מיליון שקל מהרשויות המקומיות.



באותה ישיבה הוחלט כי עד אוגוסט יופץ בקרב הגורמים הרלוונטיים תזכיר חוק להקמת רשות לאומית לכבאות עד 2012, מהלך שאושר בממשלה עוד ב-2008. בסופו של דבר התזכיר לא הופץ. הממשלה קבעה עוד כי כחלק מהליך הקמת הרשות יושלמו כל החוסרים של מערך הכבאות.



תוצאה: עד היום לא נרכש בתקציב החירום הציוד הנדרש.



דצמבר 2010: שריפה בכרמל



תקציב שירותי הכיבוי כיום הוא כ-560 מיליון שקל בשנה, והמשרד האחראי עליו הוא משרד הפנים בראשות אלי ישי. המדינה מתקצבת את שירותי הכיבוי בכ-250 מיליון שקל, כש-200 מיליון שקל נוספים מגיעים מהרשויות המקומיות שתחתיהן פועלים שירותי הכיבוי.



שיעור הכבאים לנפש במדינות מערביות הוא בממוצע כבאי אחד לכל 1,000. בכל הקשור לנושא הכבאות וההצלה, ישראל היא מדינת עולם השלישי, עם כבאי אחד על כל 7,000. ציוד הכיבוי בישראל הוא מיושן, וחלקו בן עשרות שנים.



באחרונה פרצו שריפות במגדל שלום בתל אביב ובאחד ממגדלי הולילנד בירושלים. באותם אירועים התברר, ולא במפתיע, כי לשירותי הכבאות בישראל אין סולמות וציוד מינימלי לכיבוי מגדלים גבוהים.



12 השנים חלפו מאז קיבלה ממשלת נתניהו הראשונה את המלצות ועדת גינוסר ועד שהוחלט סוף סוף ליישם את המלצותיה העיקריות בממשלת נתניהו השנייה לא חלפו ללא אזהרות מהשטח. באותן השנים התחללו שריפות רבות, בעיקר בצפון, והכבאים שבו והזהירו את מקבלי ההחלטות מהאסונות שבדרך, אך אף אחד לא הקשיב.