מסלול ייסורים עד לפיצוי

>> האינסטינקט הבסיסי של כל מי שעוקב אחר הדיווחים על השריפה בכרמל הוא לדרוש ממי שאחראי למחדל לשלם את המחיר. האצבע מופנית כלפי המדינה שלא יישמה את דו"ח מבקר המדינה על קריסתם של שירותי הכבאות ולא שעתה להתרעות של נציגי הכבאים. התחושה החדה היא: המדינה אשמה, ולכן המדינה צריכה לפצות. אך הניסיון מלמד שזה לא יקרה מהר.



שריפות הן סוג של אסונות טבע שמדינות אינן נוהגות להיערך אליהן במנגנון פיצוי שהוקם מראש, אלא מעדיפות להותיר לציבור להתגונן מפני הנזק הפוטנציאלי באמצעות ביטוח פרטי. כך פועלת המדינה גם בתחום רעידות האדמה. אין לישראל קרן מוכנה מראש לפיצוי בגין נזקי רעידות אדמה. במקום זאת, יכול מי שמעוניין בכך לרכוש לעצמו ביטוח מפני רעידות אדמה או לנסות לצמצם מראש את הנזק לביתו הפרטי על ידי חיזוק המבנה בתוכניות חיזוק (כמו תמ"א 38) הזוכות לעידוד מסוים מהמדינה. חריג להסדרים אלה הוא קרן מס רכוש, שנועדה לפצות בין היתר נזקי מלחמה ופעולות טרור - אך אלה אינם נזקי טבע.

ברוב המדינות מחליטות הממשלות רק בדיעבד, לאחר אסון, כיצד לפצות את התושבים וכיצד להתמודד עם שיקום הנזק. כתוצאה מכך קיימים לא פעם פערים משמעותיים באופן שבו מתמודדות מדינות עם אסונות ענק, ולעתים אותה מדינה עשויה להתמודד בצורה שונה לחלוטין עם אסונות בהיקף דומה.



לפני עשר שנים נפגעה קשה העיר לוס אלאמוס שבמדינת ניו מקסיקו בארה"ב, עקב שריפת יער מבוקרת שיצאה משליטה. 18 אלף תושבים פונו מבתיהם, 250 בתים נשרפו כליל ו-400 איש נותרו ללא קורת גג. גם מעבדת המחקר המפורסמת בלוס אלאמוס, שבה פותחה פצצת האטום הראשונה, נשרפה. לא היו נפגעים בנפש. הממשל האמריקאי חוקק מיד חוק קרן פיצויים שהזרים מיליוני דולרים לשיקום האזור.



סוגי הפיצויים המכוסים בדרך כלל על ידי קרנות אלה כוללים נזק לבתים ולרכוש פרטי, נזק לעסקים, אובדן הכנסה, עלות פינוי ההריסות, עלות הקמת הנוף מחדש, פיצוי על ירידת ערך הקרקע וגם פיצוי על אובדן פריטי רכוש ייחודיים.



אין פלא שזו היתה גם הציפייה מהממשל כשמגדלי התאומים קרסו מפגיעת מטוסי הבואינג שהונהגו על ידי טייסי אל קעידה ב-11 בספטמבר 2001. גם אז הגיב הממשל בחוק שכלל מנגנון פיצויים. חוק כזה חייב לכלול קריטריונים לזכאות ומנגנון חלוקה. באסון התאומים נדרשו יותר משנתיים וחצי כדי לקבוע אמות מידה ולפצות את הקורבנות. הניסיון הישראלי של מנגנון הפיצוי למפוני גוש קטיף, שכלל דיונים ממושכים בכנסת ובבג"ץ סביב גובה הפיצויים והקריטריונים לפיצוי, מעיד עד כמה הדבר מסובך.



לעומת הנדיבות בשריפה בלוס אלאמוס ובקריסת מגדלי התאומים, הציג הממשל האמריקאי יד קפוצה באסון הצפת העיר ניו אורלינס בעקבות סופת ההוריקן קתרינה. 1,400 הרוגים, חצי מיליון מפונים ו-100 מיליארד דולר בנזקים - והממשל לא הקים קרן פיצויים. הניזוקים נאלצו להגיש תביעות אזרחיות בעצמם. מדוע?



אי אפשר לנתק בין פיצויים, פוליטיקה ודעת הקהל. מחקרים הצביעו על העובדה שאילולי נחלץ הממשל לעזרת קורבנות אסון התאומים, היו נתבעות שם חברות התעופה שהמטוסים היו בבעלותן ואלה הפעילו לחץ על הממשל. עוד משערים כי קורבנות אסון התאומים הצטיירו כנפגעי טרור וכגיבורים, בעוד שנפגעי ההוריקן היו בני מיעוטים שחלקם הצטיירו כמי שבזזו בתים נטושים. ובעיקר, בארה"ב לא נהוג לפצות קורבנות של אסונות טבע, אלא מקובל להשאיר כל אדם לעצמו.



כמו בישראל, גם בארה"ב קיים קושי רב להצליח בתביעות נזיקין נגד המדינה. במפתיע, בשנה שעברה הצליחו שלוש משפחות מניו אורלינס לזכות ב-700 אלף דולר בתביעת נזיקין נגד הממשל בגין רשלנותו בהיערכות להוריקן. ממשל בוש היה אמנם זה שכשל, אבל ממשל אובמה שבא בנעליו הודיע שיערער על הפסיקה.



המציאות מלמדת כי נפגעי השריפה בכרמל שאינם מבוטחים צפויים למסלול ממושך בטרם ייזכו לפיצוי בגין נזקיהם, אפילו אם תחוקק המדינה חוק מסודר להטבת הנזק.