חנוכה בחיפה: כיבוי שריפות במקום חגיגה

>> שבת, צהריים. רחובות חיפה שוממים, אפילו יחסית לרגיעה הרגילה של העיר. שיטוט ברחובות ובצירים המרכזיים מזכיר את תקופת מלחמת לבנון השנייה. בכל יום אחר, מזג האוויר השרבי היה שולח אלפי תושבים לחוף הים, לבתי הקפה של ציר מוריה ולפיקניקים ביערות הכרמל. בשבת הזו, החיפאים העדיפו להסתגר בבתים, להיצמד לשידורי החדשות ולדחות את בילויי סוף השבוע להזדמנות אחרת.



בית הקפה תות של אריק שמואלי ופטריסיו סייג בכיכר ספר בחיפה חביב על רבים מתושבי שכונת דניה ומושך צעירים מכל הכרמל, בעיקר בסופי שבוע. בדרך כלל קשה למצוא מקום ישיבה במרפסת רחבת הידיים של בית הקפה וגם אתמול, למרות השיממון הכללי, היו במקום סועדים. במתחם הפנימי של בית הקפה, לעומת זאת, רוב השולחנות נותרו מיותמים. למלצריות שנשארו בכוננות בבית הודיעו שבינתיים לא יהיה צורך בשירותיהן.

"מיום חמישי בערב, מהרגע שהתברר שלא מדובר בעוד שריפה אלא באסון בסדר גודל בינלאומי, התחלנו להרגיש את הידלדלות העבודה", אומר שמואלי. "כל סוף השבוע עבדנו בחצי תפוקה. אין מה לעשות: תושבי דניה העדיפו לעזוב את העיר, לחולי האסטמה המליצו לא לצאת מהבית בגלל העשן ושאר האנשים מרגישים קצת באבל, מעדיפים להישאר בבית מול הטלוויזיה".



ליד הבר יושבים שלושה גברים מהופנטים לפלזמה שמשדרת כל העת את מהדורות החדשות ותמונות מאזור האסון, שנמצא רק כמה ק"מ מכאן בקו אווירי. צביקה, 36, אב לבת שנתיים, תוהה בקול רם אם יספיק לתת לבתו לטעום מאחת מחוויות הילדות הכי בסיסיות שלו כחיפאי מלידה - שבת של פיקניק ביערות הכרמל. "אומרים שיעברו 40 שנה עד שהכל ישתקם", הוא אומר. "לא נתפש בעיני שבמקום לקחת אותה לטיול בנופי ילדותי, כל מה שאוכל להראות לה זה רק שאריות שרופות של מה שפעם קראו לו 'שוויצריה הקטנה'".



הוואדי שומם



אתמול אמור היה להיפתח בחיפה חודש החגיגות המסורתי של פסטיבל "החג של החגים" שנחגג לרגל שלושה חגים - חג הקורבן המוסלמי, חנוכה היהודי וחג המולד הנוצרי. במשך ארבעה שבועות בימי שישי ושבת של חודש דצמבר אמורה שכונת ואדי ניסנאס ללבוש חג ולציין את נקודת המפגש בין שלוש הדתות הגדולות בישראל. מדי שנה שוטפים את הרחובות הצרים כ-60 אלף מבקרים, רובם מחוץ לעיר, ונהנים מתערוכות, קונצרטים, מופעים, סיורים, יריד עתיקות והמון דוכני אוכל אותנטי שצצים בכל פינה.



אך השנה נותרו רחובות הוואדי נטושים. בעלי עסקים רבים, ובהם בעלי מסעדות ודוכני אוכל, שנערכו מבעוד מועד לקליטת אלפי המבקרים ביומו הראשון של הפסטיבל, נותרו עם סחורה רבה ללא דורשים. בלית ברירה החליטו הסוחרים להתארגן ולהעביר משלוחים של מזון לכוחות הפרוסים בשטח.



"במקום לחגוג אנחנו תופסים את הראש ולא מאמינים למה שקורה", אומר מישל ג'מאל, הבעלים של פלאפל מישל בוואדי. "אתמול העברתי כ-150 מנות פלאפל לכוחות והיום עוד כמות דומה. כואב לנו הלב ואנחנו מצטערים מאוד על מה שקורה. אנחנו מקווים לפחות שבשבוע הבא, כשיפתחו החגיגות, הציבור יבוא בהמוניו ויתמוך בעיר הזאת, שקיבלה שוב מכה קשה".



גם במושבה הגרמנית נערכו לקלוט את זרם המבקרים. הרחובות צוחצחו וצוותי המסעדות ובתי הקפה נכנסו לכוננות ספיגה, אך בסופו של דבר נותרו נטושים. זוג תיירים מגרמניה שפגשנו לרגלי הגנים הבהאיים סיפרו שהם אמורים היו לעזוב את העיר ביום שני, אך החליטו להישאר. "ראינו את השריפה בטלוויזיה ובהתחלה הכל היה מבולבל", אומר האנס, 46, ממינכן. "קיבלנו טלפונים מודאגים מהבית ואפילו שקלנו בהתחלה לקצר את השהות. ברגע שהבנו שאנחנו לא נמצאים בסכנה החלטנו להישאר, כדי להראות שאנחנו תומכים בתושבים המקומיים".



אולפן מאולתר במקסים



מסעדת מקסים הוותיקה שבכניסה לחיפה היא ברומטר למצב הרוח העירוני. ברוב סופי השבוע היא מלאה עד אפס מקום במשפחות מקומיות, אזרחים שחוזרים מחוף הים ומבקרים מחוץ לעיר שעוצרים במסעדה שנהפכה לאייקון חיפאי - לא מעט בגלל הפיגוע ב-2003 שקטל את חייהם של 21 אנשים, יהודים וערבים כאחד, והפך אותה בעל כורחה לסמל הדו-קיום החיפאי. בצהרי שבת, שעה שבכל סוף שבוע אחר היתה שיא הלחץ, רק לכחמישה שולחנות מסבים סועדים.



הבעלים, טוני מטר, מחליף ערוצים בפלזמה שתלויה מעל הבר ומניד בראשו כמסרב להאמין. "לקחתי את הסיפור הזה ממש אישית", הוא אומר. "בקושי הצלחתי להביא את עצמי הבוקר לעבודה". בשישי בערב נהפכה המסעדה לאולפן מאולתר ממנו שידרו בערוץ 1 את מהדורת החדשות המרכזית, והיום המטבח משרת בעיקר את כוחות החילוץ שמרוכזים ליד האוניברסיטה. "מאז יום חמישי אנחנו מוציאים כל שעה משלוח של 100 כריכים, ומפסיקים רק כשאומרים לנו שכולם אכלו", אומר מטר. "זה המעט שאנחנו יכולים לעשות, וגם ככה אנחנו מרגישים חסרי אונים".



במהלך שיחתנו מודיעים בחדשות כי אותרה משפחה מעוספייה שככל הנראה רשלנותה הביאה לפרוץ השריפה. זו אינה הפעם הראשונה שהאשמות נזרקות לאוויר, ואת מטר זה מכעיס. "כל עוד לא יודעים מה גרם לדליקה, כל ההשערות האלה רק עושות נזק", הוא אומר. "אני מכיר את תושבי עוספייה ודליית אל כרמל, הם רואים את עצמם כאזרחים נאמנים של המדינה ולאף אחד מהם אין אינטרס לזרוע הרס כזה. כשימצאו את האשמים צריך לנהוג אתם במלוא חומרת הדין, אבל עד אז עדיף לשתוק ולא להשחיר אוכלוסייה שלמה".



בלובי של מלון לאונרדו מרשת מלונות פתאל שעל חוף ימה של חיפה אנחנו פוגשים את משפחת הרוש מטירת הכרמל. בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי, כשהחלו הדיווחים על כך שהאש מתפשטת לכיוונם, החליט אב המשפחה, אבי, 47, לא לחכות להוראות כוחות ההצלה ולהתפנות מיידית. מאז השתכנה המשפחה במלון ובשלושת הימים האחרונים הם לא חזרו. רק לאחר יציאת השבת יילך הרוש לבדוק מה עלה בגורל ביתם.



"אנחנו גרים ברחוב הברוש, שהיה האזור הראשון שנפגע בטירת הכרמל", אומר הרוש. "עד עכשיו כל הזמן אמרו שאין טעם להגיע כי האזור סגור, אבל בשעות האחרונות הדיווחים הם שהאש באזור נרגעה. אני מקווה שמשהו נשאר. קשה לנו לתפוש שהיערות שהקיפו את הבית שלנו והיו הסיבה שבגללה כל כך נהנינו לגור שם נהפכו לפחמים. היערות האלה הם חלק מהחיים שלנו, היינו יוצאים לטיולים באזור כמעט כל שבת. היום הבנתי שהכל שחור".



מיכל הרוש, קוסמטיקאית המפעילה עסק עצמאי בטירת הכרמל, לא פתחה את העסק בימים האחרונים ונאלצה לבטל תורים שנקבעו מראש. על פי דיווחים של חברים לעסק שלום, אך לגבי ביתם נותר עדיין ספק.



משפחת הרוש היא רק אחת מעשרות משפחות שמצאו במלון מקום מפלט. החל מיום חמישי בערב נערך המלון לקליטת תושבים מפונים ואף שהתפוסה היתה כמעט מלאה, הנחו בעלי הרשת את מנהל האזור ומנכ"לית המלון לסייע ככל הניתן לכוחות ההצלה ולתושבים. לדברי סיגל עג'מי, מנכ"לית המלון, החל מהלילה הראשון השתכנו במלון כ-100 אנשים, בעיקר תושבי היישובים ניר עציון וטירת הכרמל הסמוכים. רוב המפונים נשארו לילה אחד ולאחר מכן עברו לבתי קרובים וחברים, אך כמה משפחות נשארו לבלות במלון את סוף השבוע. בהנהלת המלון הוחלט שלא לגבות מהם תשלום עבור האירוח ובנוסף נשלחו מנות מזון ושתייה לכוחות ההצלה בשטח.



בערב שבת נערכים כאן לקלוט חלק מהכבאים שיבואו לאסוף כוחות בלילה לקראת עוד יום של לחימה באש. "היו הרבה טלפונים של לקוחות שהזמינו חדרים ורצו לדעת אם אפשר לבוא ואם האזור בטוח", אומרת עג'מי. "בסך הכל היו רק חמישה ביטולים, וגם בהמשך השבוע אנחנו צפויים להיות מלאים. עם זאת, הודענו לעירייה שנעשה כל מה שנוכל כדי לסייע לתושבים שזקוקים למקלט, ונמשיך להזרים מזון ושתייה ככל שנידרש".



לא רחוק משם, חוף הים המקסים של חיפה נראה כמקום היחיד שבו השגרה נשמרת, פחות או יותר. אף שאי אפשר להשוות את כמות האנשים לשבת רגילה, עדיין נראה שהים משמש מפלטם של החיפאים.



"רצינו לצאת קצת מהבית, להתאוורר ולהתרחק ומהאסון הזה", אומרת רויטל אור, 27, שלוגמת משקה פירות בזמן שבתה בת השנתיים זוחלת לידה על החול. "רק לפני שבוע קראתי ב-themarker שחיפה הוכרזה כעיר עם הפוטנציאל העסקי הגבוה בעולם ושוב אנחנו בכותרות - הפעם עם הזוועה הזאת. כאילו שלעולם לא יהיה לנו סיכוי באמת לנצל את הפוטנציאל הזה".