>> בנק מזרחי טפחות והבנק הבינלאומי התייחסו בסוף השבוע החולף, בדיווחיהם לבורסה, לחשיפה ב-themarker על מגעים חשאיים בין בכירים בשני הבנקים ובעלי השליטה בהם על מיזוג ביניהם.
מזרחי טפחות אישר בדיווחו כי היה רעיון למיזוג עם הבינלאומי, אך הדבר לא הבשיל לכדי מו"מ והדבר אינו עומד על סדר היום של הבנק. לעומתם, בבינלאומי ובחברה האם שלו פיבי הסתפקו בהודעה קצרה שלא התנהל ולא מתנהל מו"מ בין הבנקים למיזוג.
בשוק הבנקאות ציינו בסוף השבוע שעבר כי "זה רעיון שנמצא בשלב כל כך רגיש. גם כך יש עוד מכשולים רבים בדרך, כמו אישורים רגולטוריים והתמודדות עם ועדים, כך שברור שמי שסיפר עליו רצה - וכנראה גם הצליח - לקבור אותו".
ככל הידוע, המתווה שבחנו הצדדים היה כזה שלאחר המיזוג, צפויים להחזיק בבנק הממוזג בעלי השליטה הנוכחיים בשני הבנקים - משפחת עופר ומוזי ורטהיים שמחזיקים במזרחי טפחות, וצדיק בינו שמחזיק בבינלאומי - אם כי שיעור האחזקות המדויק עוד לא נקבע. ידוע שבסיס ההידיינות הוא שבינו, ורטהיים ומשפחת עופר יקבלו בבנק הממוזג חלקים ביחס כזה שחלקו של בינו יהיה גדול יותר מחלקם של ורטהיים ועופר בנפרד, אך חלקם יחדיו יהיה גדול מחלקו של בינו. ככל הידוע, עורך הדין שריכז את המגעים לעסקה הוא פיני רובין ממשרד עו"ד גורניצקי.
השנה האחרונה חידדה את האתגרים
"זה ידוע שלאלי יונס (מנכ"ל מזרחי טפחות) יש שאיפות והוא רוצה להיות הכי גדול בשוק, הוא רוצה לקנות הכל", אמרו בסוף השבוע החולף גורמים בשוק לאחר שנחשפו המגעים.
זאת אינה הפעם הראשונה שבה עולה לכותרות האפשרות של מיזוג בין מזרחי טפחות לבין אחד מהבנקים הבינוניים בישראל. לפני כשנה הציע יונס לחשב הכללי, שוקי אורן, כי מזרחי טפחות ישתמש בעודף ההון שלו כדי לרכוש את אחזקותיה של המדינה בבנק דיסקונט, ואולי אף להתחיל בתהליך מיזוג בין הבנקים.
מזרחי טפחות אכן ירוויח ממיזוג כזה שיזניק אותו לעמדת הבנק השלישי בגודלו במערכת. אולם דווקא המגעים בין הבינלאומי לדיסקונט מפנים את הזרקור לא רק לשאיפות לכאורה של מנכ"ל מזרחי טפחות, אלא בעיקר לבעיות שעומדות לפתחו של הבעלים של הבנק הבינלאומי, בינו, ולכך שהוא מודע לצורך במהלכים משמעותיים בבנק, שהולך ונחלש בשנה האחרונה בתוצאות שהוא מציג ביחס למערכת.
עד לשנה האחרונה נחשב הבינלאומי לבנק שביצע שינוי עסקי מדהים. בינו רכש את הבינלאומי ב-2003 לאחר שבמשבר של תחילת העשור הוא היה מהבנקים שנפגעו יותר מהאחרים בשל תיק אשראי ריכוזי ומסוכן. האסטרטגיה של בינו היתה לרכוש בנקים עם פעילות קמעונית כדי לגוון את תיק האשראי, וכך פתח הבינלאומי בשרשרת של רכישות שבהן קנה את יובנק, בנק מסד ובנק אוצר החייל.
השינוי שבינו חולל בבנק ניכר בבירור בעת המשבר של סוף 2008. בשונה מהמשבר של תחילת העשור, הפעם הבינלאומי היה מהבנקים היציבים במערכת. לאורך השנים המשקיעים האמינו במהלכים של בינו, ובמשך זמן רב המניה היתה מהמובילות של ענף הבנקאות. כך, למשל, בחמש השנים שבין תחילת 2005 עד תחילת 2010 עלתה מניית הבינלאומי ב-106.3%, כשמדד היחס - ת"א בנקים - הוסיף 65.7% באותה התקופה. מתחילת השנה התמונה מעט שונה, כשמניית הבינלאומי איבדה 4.5% ואילו מדד ת"א בנקים הוסיף 2.6%.
כך, ככל שהתגברה ההתאוששות של הבנקים מהמשבר של 2009 ולחזור לתוואי של צמיחה, כך התרבו הקשיים והאתגרים הכרוכים בהפיכת בנק קטן העוסק בעיקר בהשקעות לקבוצה בנקאית גדולה. וקשיים אלו נתנו את אותותיהם בתוצאות הבנק. ברבעון השלישי השנה היה הבינלאומי הבנק היחיד שהציג תשואה חד-ספרתית על ההון - 8.6% (תשואה של 7.5% מתחילת השנה). אנליסטים שמסקרים את התחום ציינו שזה לא היה רבעון גרוע במיוחד לבינלאומי, אלא שזאת פשוט התשואה שהבנק יודע לייצר.
תיאבון נמוך לסיכון
אחת הבעיות של הבינלאומי היא שהוא הפך לבנק לא יעיל. ברבעונים האחרונים הלך יחס היעילות של הבינלאומי (הוצאות תפעוליות לסך הכנסות) והורע, וברבעון השלישי הוא הציג את היחס הגרוע במערכת. לבנק הבינלאומי יש קו ברור בשנים האחרונות שעיקרו תיאבון נמוך לסיכון. כלומר, הבינלאומי לא משתתף בהרפתקות פיננסיות שהתשואה הגבוהה יחסית בצדן. תיק ניירות הערך שלו מורכב מכ-59% אג"ח ממשלתיות והוא נמנע מלנצל את הגאות הגדולה בשוק המשכנתאות כדי להגדיל באופן דרמטי את חלקו.
בקונסורציומים למתן אשראי עסקי הוא לא נכנס בנתח הגדול ממשקלו בשוק, אם בכלל. גם הצמיחה שלו באשראי מתחילת השנה היתה מתונה והסתכמה ב-2.6%. זאת ועוד, למרות עליית ריבית בנק ישראל, מציג הבינלאומי מתחילת השנה קיטון קל בהכנסות מימון לפני הפרשה לחובות מסופקים ביחס לשנה שעברה.
מצד שני, הוצאות הבנק הולכות וגדלות. הן אמנם נובעות לא במעט מעלויות גבוהות של הסבת מערכת המחשוב של כל הבנקים בקבוצה למערכת של הבינלאומי, אך גם בשל הוצאות שכר שהולכות ומכבידות על הבנק. ברבעון השלישי היתה בבנק הבינלאומי שביתת עובדים. הסכמי השכר של העובדים בבנק צמודים להסכם הקיבוצי הנדיב של עובדי לאומי, שמעניקה להם עלייה שנתית ממוצעת בשכר של 5.5%. עלייה זו מכבידה מאוד על הבינלאומי.
למרות הסכם זה, העובדים שבתו על שיעור הבונוס המגיע להם מעבר לעליית השכר. "אנחנו חוששים להגיע למצב של דיסקונט", תירצו בבינלאומי את העמידה האיתנה שלהם מול העובדים, ונתנו את דיסקונט כדוגמה לבנק שנכנע לדרישות העובדים וסובל מעלויות שכר גבוהות.
הבנק הבינלאומי, כמו בנק דיסקונט, חייב לשפר את יחסי היעילות שלו, כשסולידיות בצד ההכנסות משמעותה קיצוץ דרמטי בצד ההוצאות. אחת ההוצאות הגדולות ביותר בבנקים היא הוצאה על שכר, ומהלך התייעלות מאסיבי בבנק, שכולל גם הפחתה במצבת העובדים - כפי שנדון ככל הידוע במגעים למיזוג עם מזרחי טפחות - הוא מהלך שנראה טבעי לקבוצת הבינלאומי, בשלב זה של גיבושה מכמה בנקים בבעלות משותפת לקבוצה אמיתית.
הבעיה היא שלא בטוח שההנהלה הנוכחית, שכרגע סיימה לטפל באחת השביתות הארוכות ביותר במערכת הבנקאות - סכסוך ארוך שקומם את הלקוחות, שהדיו הגיעו לוועדת הכספים של הכנסת וכללו האשמות של התנהגות לא חוקית כלפי הלקוחות כשלב לבו של הסכסוך היה בונוס - תצליח להתעמת עם ועדי העובדים במהלך של התייעלות. עימות כזה צפוי להיות קשה שבעתיים.
מהיכן תגיע הצמיחה?
היעילות היא בעיה כואבת בבינלאומי, אבל הבעיה הגדולה ביותר של הבנק כנראה היא שלאחר שהאתגר הראשוני של טיוב תיק האשראי הושלם בהצלחה, לא ברור לאיזה כיוון הבנק הולך. כלומר, מהיכן תגיע בבינלאומי הצמיחה העתידית בהינתן הקו הסולידי שלו, שמגביל את פעילותו במגזרים עתירי מרווחים ותשואה.
האחזקות של הבינלאומי בבנק אוצר החייל (66%) נקנו תמורת 703 מיליון שקל - מחיר המשקף פרמיה של 185% על ההון העצמי. האחזקות בבנק מסד (51%) נקנו תמורת 236 מיליון שקל - המשקפים פרמיה של 166% על ההון העצמי של הבנק. במערכת הבנקאות הן נתפשו כרכישות יקרות שעליהן להמשיך ולהצדיק את עצמן.
כיום נוקטים בבינלאומי אסטרטגיה של בידול. כלומר, לכל בנק יש את האוכלוסייה שלו. כך, מסד - מורים; אוצר החייל - משרתי קבע; פאג"י - חרדים; ויובנק - אמידים. בבינלאומי מציינים כי האוכלוסיות המבודלות הן אחת מנקודות החוזקה של הבנקים השונים. ואולם לא מן הנמנע שדבר זה בא על חשבון חוזקו של המותג של הבינלאומי עצמו.
במובן מסוים האסטרטגיה הזו נכפתה על הבנק, מכיוון שגם באוצר החייל וגם במסד יש לבנק מחזיקי מיעוט גדולים (חבר והסתדרות המורים בהתאמה). מבנה אחזקות זה מונע מהבינלאומי את הגמישות במיזוג הבנקים בקבוצה ובעריכת שינויים מבניים בה. לפי שעה כל מהלך של התייעלות הוא חלקי, כי לכל בנק יש עדיין דירקטוריון משלו, והוא מוציא דו"חות, מקיים בקרות ומחזיק מטה.
רכישת הבנקים האלו נתנה לבינלאומי נתח בתחום משקי הבית, שהתמקם בשנה האחרונה בלב האסטרטגיה העסקית של כל הבנקים בישראל. בבינלאומי הצדיקו את המחירים הגבוהים ששילמו על הבנקים האלו בכך שהם מעניקים לבנק גישה לפיקדונות בנקאיים של משקי בית, שהם מקורות המימון הזולים ביותר בבנק, וכן גישה ללקוחות קמעוניים איכותיים, כמו מורים ואנשי קבע.
למרות זאת, לא רואים את הבינלאומי עושה מהלך מהפכני ומנסה למצב את תחום משקי הבית כמנוע צמיחה. גם לאחר כל הרכישות, התדמית של הבנק לא השתנתה רבות, והוא עדיין משווק כבנק שכדאי לפתוח בו חשבון להשקעות בלבד.
ומה יאמרו הרגולטורים
נראה שבינו רואה את כל החולשות האלה, ולכן יש לו אינטרס ברור במיזוג עם בנק שמציג צמיחה, כשבראשו מנכ"ל בעל ניסיון מוכח במהלכי התייעלות ומיזוג. ואולם בין אם המגעים למיזוג היו נחשפים בשלב כה רגיש, בין אם לאו, קשה לראות מהלך כזה קורה. הסיבה העיקרית לכך היא התנגדות הרגולטורים.
רשות ההגבלים העסקיים מתנגדת למיזוגים בין חמשת הבנקים הגדולים בשוק, אבל המכשול העיקרי צפוי להגיע מבנק ישראל. הסיבה לכך היא שאם הבינלאומי ומזרחי טפחות יתמזגו, הנפגע העיקרי מהמהלך הזה צפוי להיות בנק דיסקונט.
בתחילת העשור נעשה מחקר בבנק ישראל בנוגע להשפעה של מיזוג בין שני הבנקים הבינוניים על השוק. מבנה מערכת הבנקאות בישראל כולל שני בנקים גדולים (לאומי ובנק הפועלים) המחזיקים יחד כ-60% מהשוק, ועוד שלושה בנקים בינוניים (דיסקונט, מזרחי טפחות והבינלאומי) שמחזיקים יחד ביתר השוק.
הפער בין שני הבנקים הגדולים ושלושת הבנקים הבינוניים בולט, והתחום העיקרי שבו הוא בולט הוא תחום האשראי למגזר העסקי - שבו אין כמעט עסקה שאינה מובלת בידי אחד משני הבנקים הגדולים. השאלה היא אם ניתן לשבור את כוחם של הפועלים ולאומי באמצעות מיזוג בין שניים מהבנקים הבינוניים, שייצור גוף הדומה לו בגודל שיכניס תחרות למערכת. המסקנה של בנק ישראל היתה שבמקרה של מיזוג בין שני בנקים בינוניים, הבנק הבינוני השלישי ייפגע, וייתכן שהיציבות שלו אף תהיה בסכנה.
הסיבה לכך פשוטה. ניתן להניח שדירוג האשראי של הבנק הממוזג ישתפר, והוא יוכל לגייס הון במחיר טוב יותר, בדומה לשני הבנקים הגדולים. במקרה שכזה, הבנק הלא ממוזג יהיה היחיד מבין הבנקים הבינוניים-גדולים שיסבול מנחיתות בעלות גיוס המקורות. אם כל הבנקים במערכת יוכלו לגייס הון זול ממנו, ובעקבות זאת להציע מחירים אטרקטיביים יותר ללקוחות - הלקוחות שלו יהיו הראשונים שיותקפו בתחרות שתיווצר במערכת, ולא הלקוחות של הפועלים ולאומי.
מעו"ד פיני רובין לא נמסרה תגובה לדברים.
המיזוג בין מזרחי טפחות לבינלאומי: למי זה שווה יותר?
מאת אתי אפללו
5.12.2010 / 8:11