"לא שאלנו כמה ולמה - ורצנו לקנות ארגזי מים לכבאים"

>> דרור כהן, תושב טירת הכרמל, המתין אתמול בחניית בית הספר שבו התקיימה ישיבת הממשלה המיוחדת. הוא חיכה שהישיבה תסתיים כדי לקחת את שר המדע, דניאל הרשקוביץ, למרכז המסחרי של טירת הכרמל. כהן, בעל חברת הפקות ושירותי הגברה, רצה שהשרים ישמעו על הפחדים, הרצונות והצרכים של התושבים. לדבריו, הוא פנה "להרבה שרים, והם ענו שהם עסוקים. אני לא יודע במה. צריכים אותם עכשיו בשטח. רק השר הרשקוביץ הודיע שהוא מגיע".

בארבעת הימים האחרונים מנהל כהן חמ"ל מטעמו ודואג לצרכים הבסיסיים ביותר של הכבאים, השוטרים ושירותי ההצלה. לדבריו, במוקד החירום של עיריית חיפה ביקשו ממנו לארגן לכוחות הכיבוי והשיטור מים, אוכל ושמיכות. כהן ראה את האנשים שנלחמים כדי להגן על ביתו מפני השריפה והחליט לסייע ככל יכולתו. בהמשך התגבר זרם הפניות והוא התבקש להביא גם מגבות ומזרנים. לכך הוסיף כוסות חד-פעמיות, מיחמים לשתייה חמה ומצרכים בסיסיים נוספים. כדי להשיג מאות מגבות פנה כהן לכל בתי החולים באזור. בית חולים העמק בעפולה היה היחיד שנענה לפנייה. בתי החולים הקרובים יותר, מספר כהן, היו במצב כוננות ולא יכלו לשלוח ציוד.



לדברי כהן, הוא מוצף בטלפונים מאנשים, כבאים ושוטרים המכירים אותו מאצטדיוני הכדורגל שבהם הוא נותן שירותי הגברה, מבקשים ממנו עזרה. "הם אמרו לי 'מים הכי נחוץ לנו'. ישר התקשרתי למנהלים של רשתות מרכולים וקניתי משטחים של ארגזי מים מינרליים". כהן שולף מהארנק קבלה בסך יותר מ-700 שקל, ומציין כי יש עוד קבלות רבות. "אני לא יודע מה המדינה יכולה או לא יכולה לספק, אני יודע מה אני סיפקתי. לא שאלנו כמה ולמה - ורצנו למלא את החסר", הוא אומר.



לאחר שרכש את המים נסע כהן עם מכוניתו בין כל מוקדי האש והחפ"קים של המשטרה וכוחות הכיבוי, כדי לתת להם את המים והאוכל. ואולם, הוא נאלץ לעקוף את מחסומי המשטרה שלא נתנו לעבור דרך הכביש, ונסע בדרכים עקלקלות כדי להגיע לכבאים. "התגנבנו כמו גנבים כדי להביא אוכל ומים לשטח", הוא מספר ומתאר את שראה אתמול: "היה פחד אדיר אצל אנשי החילוץ. הם היו מבוהלים. האדרנלין והפעילות הפיסית מייבשת ומצמיאה. הם היו צמאים בטירוף ואמרו מיליון תודות על המים. נישקו אותנו".



"אין ממי לבקש החזר"



לפני כניסת השבת שכר כהן את מסעדת "טעמים" המקומית, כדי שאנשי כוחות ההצלה יוכלו לערוך קבלת שבת כהלכתה. כהן עדיין אינו יודע כמה אנשים הגיעו לסעודת השבת וכמה תעלה לו הכנסת האורחים הלבבית. כהן התרוצץ בין מסעדות שונות ברחבי הצפון שתרמו אוכל לאנשי כוחות ההצלה. הוא מעיד כי מאות מסעדות באזור נרתמו לסייע. בין היתר הוא מונה את המסעדות ג'פניקה, פריקי, טאי-צ'י, תות קפה, פסטו ודומינוס פיצה, שנתנו מאות פיצות והבהירו "רק תגידו כמה".



לצד המסעדנים, גם מאות אזרחים נרתמו ותרמו מכל הבא ליד: צעצועים לילדי המפונים, מוצרי היגיינה, ארוחות חמות, שמיכות ומזרנים. בסך הכל, כהן מעריך כי ההוצאות שלו על הסיוע הסתכמו בעשרות אלפי שקלים.



אתה מתכוון לבקש ממישהו החזר?



"ממי? לא נראה לי שיש ממי לבקש".



בין לבין העזרה והנסיעות באתרים השונים, כהן, בן 40, נשוי ואב לשלושה ילדים, פינה את משפחתו ליקנעם. "לקחנו שני תיקים, את כל התמונות והמחשבים האישיים. ברחנו יחד עם עוד 12 אלף התושבים פה. היתה פאניקה", הוא אומר.



יורם לוי, דובר נציבות הכבאות: "זה לא נכון, יש אוכל ומים מעל ומעבר. לא היה מחסור בכלום, יש עודפים באוכל. זה לוקח זמן להעביר, אבל הם קיבלו אוכל בשפע. "אם כבאי אחד לא קיבל בקבוק מים בזמן זו לא בעיה כללית".



לגבי הטענות כי אזרחים התבקשו לספק גם מזרנים ענה לוי "הכבאים הלכו לעבוד, ולא לישון בשטח. לא היינו צריכים מזרנים".



בקשות לספק קפה שחור, מים, אוכל ומזרנים לכבאים הגיעו אתמול גם למתנ"סים בכל אזור חיפה והצפון.



"לא ידענו מי הבא שייתפס בלהבות"



מאות האנשים שליוו את ישיבת הממשלה, בהם עוזרים לשרים, יועצים, פקידי ממשל בכירים, צוותי תקשורת ואנשי ביטחון, נהנו במהלך הישיבה הארוכה ממאפים, סנדוויצ'ים ופשטידות מ"סומסום קייטרינג". מנהל הקייטרינג, טל אפלבאום, המתגורר בטירת הכרמל, מספר כי מדובר במיזם חברתי המעסיק 12 נערים המוגדרים כנערים בסיכון. אפלבאום סירב לחשוף כמה עלה הכיבוד למשלם המסים, אך אמר כי "לא הרבה. אני לא מאלה שקורעים במחירים, ובגלל זה אני גם בקשיים. תהיה פה התחשבות".



אפלבאום, בן 39, נשוי ואב לשלושה, פונה ביום חמישי בלילה מביתו ביישוב. לדבריו, "לקחנו לכל ילד תיק, ארזנו רק בגדים בלי מזכרות כי היה לי ברור שהאש לא תגיע לבתים. אישית הייתי נשאר בבית, אבל אני מכבד את הרשויות ושמרתי על המשפחה".



סולי ריידר, אחראית משמרת בקייטרינג ורכזת חברתית של הנוער המועסק במיזם, נולדה וגדלה בטירת הכרמל. אתמול בצהריים ריידר, בת 22, כבר הצליחה לחייך אחרי הבהלה שאחזה בה ביום חמישי. "ביום חמישי בבוקר ראינו את העשן, וחשבנו שזה לא שונה מכל שנה שיש יובש ושריפות קטנות בכרמל", היא שיחזרה, "אבל תוך כמה דקות התחילו רוחות חזקות, מזג האוויר הפך לחם ויבש, היה ריח ואפר ירד על הבתים. היה בלתי נסבל להישאר".



יחד עם אמה, אחותה וסבתה, ארזה ריידר בגדים ושמיכות. ברגע האחרון נזכרה במחשב. "ביקשתי משכן שיביא לי את המחשב עם כל התמונות והמזכרות". בעלה של ריידר נשאר בטירת הכרמל. בנות המשפחה שהו אצל דודה בחדרה. "לא הצלחנו לישון. כל הזמן ראינו טלוויזיה. הפחד שמשהו קורה לבית והחשש מאוד מתסכלים. אנשים דואגים לבית, לאנשים שאתה מכיר. אתה לא יודע מי הבא שייתפס בלהבות", סיפרה.



איך את מרגישה כשישיבת הממשלה מתכנסת בטירת הכרמל?



"מצד אחד אני גאה, אבל אני רוצה תשובות. אני רוצה שיבטיחו לי שזה לא יקרה עוד פעם. אין עכשיו לאן לטייל, הכל שרוף, יערות הכרמל לא יחזרו להיות כמו פעם".



"אין תחנת כיבוי אזורית"



עובד מדינה בן העדה הדרוזית שהתלווה לישיבת הממשלה וביקש להישאר בעילום שם סיפר כי "אנשים באזור הכרמל כל הזמן ביקשו תחנת כיבוי אש אזורית ואמרו להם שיש תחנה קרובה בחיפה. אם היתה תחנת כיבוי בכרמל זה יכול היה להסתיים בלי הרוגים ובלי נזק". לדבריו, "אנשים מעוספיה עוזרים לכוחות ההצלה להתגבר על השריפה ושומרים על איפוק עצמי. הם עוזרים אחד לשני באסון הקשה".



כיצד חשים בכפר בעקבות מעצרם של שני קטינים, בני 14 ו-16, שחשודים כי עישנו נרגילה וגרמו להתלקחות האש?



"בכפר חושבים שהילדים לא עשו זאת. ההרגשה לא נעימה, אם יצאו מקרבם אנשים שעשו זאת, זה הרבה מעבר למצער".