אל תכחישו, אתם מפלים נשים לרעה

>> מייקל ארינגטון, העורך הראשי של בלוג הטכנולוגיה טק קראנץ', צוטט באחרונה כמי שמאשים נשים בכך שהן מתלוננות במקום לקום וליזום. הוא לא היחיד.

במקביל, עולות טענות נגד שריון מקומות מלאכותי לנשים, ורבות מהנשים שהצליחו להגיע לתפקידים משמעותיים קובעות שבשום אופן לא יפלו לטובה נשים אחרות, ויבחרו באדם המתאים לתפקיד ללא הבדל מין. כל התפישות האלה מתעלמות מההשפעה העצומה שיש לחיברות (סוציאליזציה) על ההתנהלות שלנו, כאנשים שחיים בחברה נתונה ומושפעים מהמוסכמות הנהוגות בה. על פי רוב, איננו מודעים להשפעה הזו אך היא קובעת במידה רבה את טיב ההחלטות האובייקטיביות שלנו.



הסוציאליזציה שלנו מסבירה מדוע נשים שילדו מחזיקות בנים באופן שונה מאשר בנות מיד לאחר הלידה. מדוע אנו מעודדים בנות לשתף פעולה, ובנים ליזום ולהעז. היא גם מסבירה מדוע בנות שלומדות בכיתות נפרדות מבנים מגיעות להישגים גבוהים יותר, ולמה נשים וגברים נוטים לייחס תכונות טובות לגברים ורעות לנשים, או מדוע גברים ונשים מקדמים יותר גברים מאשר נשים בעלות כישורים דומים.



ניסוי מעניין שבו השתתפו נערות סיניות בחן את ההשפעה של הסביבה על הישגיהן בתחום המתמטי. שתי קבוצות נבחנו באותו המבחן. קודם למבחן ניתנה לקבוצה אחת הרצאה על העליונות של גברים על נשים בתחום זה, כשלקבוצה השנייה ניתנה הרצאה על העליונות של הסינים על פני המערביים בכישורי המתמטיים שלהם. הישגי הנערות בקבוצה השנייה עלו על הישגי הנערות בקבוצה הראשונה, ללא כל הסבר מתקבל על הדעת. הפסיכולוגיה, או במלים אחרות - הכניעה לדעה הקדומה, לטוב ולרע - הובילה גם כאן.



השאלה "מי אשם" אינה במקומה. יש מצב נתון, ואתו עלינו להתמודד כדי לאפשר ליותר נשים את החופש לבחור ולממש את עצמן במטרה ליצור חברה טובה הנהנית מכל יתרונות הפלורליזם. כדאי לזכור שרק לפני שלושה דורות לא היתה לנשים רבות אפשרות ללמוד, להצביע או להיבחר, ושגם כיום נשים, נערות וילדות, משמשות מטבע עובר לסוחר במדינות רבות בעולם. התפישה הנשית כשוות ערך ויכולת היא עדיין תפישה חדשה.



בעבר נכחתי בכנס שבו השתתפו כמה מהנשים המשמעויות ביותר בעולם העשייה האמריקאי. הן דיברו אמת, הודו בקושי וסיפרו איך נעזרו בגברים ובנשים כדי להתגבר עליו. הן תיארו את האופן שבו הן מעודדות נשים צעירות להתגבר על הקשיים הפנימיים והחיצוניים של שילוב משפחה וקריירה, תוך התמודדות בדעות קדומות. לא היה צריך לשאול אם נשים מופלות לרעה. עצם קיום הכנס היה התשובה. לנשים קשה יותר, והן זקוקות לרשת חזקה כדי לשרוד ולפרוח.



נדיר מאוד לפגוש התייחסות כזו בישראל. אנו חוזרים ורואים גברים ונשים שמכחישים את הקושי, שטוענים שוב ושוב שמי שרוצה מצליחה, כי מי שאינה רוצה - אינה מצליחה. יש נזק רב בהכחשה זו. היא אינה מביאה בחשבון את ההשפעה הגורפת של החיברות על כולנו, על מקבלי ההחלטות ועל כל אחת מהמנהלות המצליחות בעצמן. זוהי הכחשה ותו לא. וזה דבר משמעותי מאוד שעלינו להתמודד אתו בדרך לשוויון בין המינים.



הכותבת היא מרצה בקורסי יזמות בטכניון, במרכז הבינתחומי ובאוניברסיטת תל אביב