>> "אגו בריא הוא היתרון האולטימטיבי, ולעתים היחיד, שיש למנהל בתנאים של תחרות", אומרים דיוויד מארקום וסטיבן סמית, מחברי הספר "אגונומיקס - מה הופך את האגו לנכס הכי גדול שלנו (או לנטל הכי יקר)" שתורגם באחרונה לעברית. במשך שנים ארוכות עסקו מארקום וסמית, יועצים ארגוניים שעובדים בין היתר עם ההנהלה הבכירה של מיקרוסופט, בהשלכות האגו על פעילות ארגונים.
השורה הראשונה בספר קובעת כי האגו הוא המרכיב הבלתי נראה בחשבון הרווח וההפסד של כל החברה. "מדובר במרכיב בלתי נראה מכיוון שהוא בלתי מדיד, ועם זאת אנשים יודעים שהמחיר שלו יקר מאוד", אומר סמית בראיון בלעדי ל-themarker. "יותר ממחצית מאנשי העסקים ששאלנו העריכו את עלות האגו ב-6%-15% מהרווח השנתי של החברה. גם אם ניקח את המספר הנמוך, עדיין מדובר ב-1.1 מיליארד דולר מרווחי חברה ממוצעת שמופיעה ברשימת 'פורצ'ן 500'.
"הסיבה שבגללה האגו נשאר בלתי נראה היא שפשוט לא מדברים עליו. קל לדבר על מנהיגות, עבודת צוות ותהליכי קבלת החלטות יותר מאשר לבדוק מה בדיוק עושות החלטות מוטות אגו לחברה שלך, על אף שהחלטות כאלה עשויות להיות ההבדל בין הצלחה גדולה לכישלון עצום. כן מדברים על הנושא בפינת הקפה או במסדרונות, אבל הוא לא חלק מהשיח הארגוני, בעיקר מכיוון שתמיד נעים לחשוב שמדובר בבעיה של מישהו אחר".
מחברי הספר מספרים כי יותר מ-80% מן הנשאלים בסקרים שערכו תיארו את האגו במונחים שליליים: יהירות, חשיבות עצמית, אי ראיית הסביבה וכדומה. "זה לגמרי לא מדויק", מסביר סמית. "האגו הוא חלק מכל מה שאנחנו עושים. אם יש לאדם אומץ לדבר בקול רם, לא לוותר על דעותיו, או לצאת עם רעיונות נועזים ושונים - זה הכח של האגו, אבל אותו כח חיובי יכול להפוך לחרב פיפיות אם אינו מנוהל נכון. היסטורית, הן למחרחרי מלחמה והן לאנשי שלום היה אגו פעיל. הדרך שבה הם ניהלו את האגו שלהם הבדילה בין המורשת האחת למורשת השנייה".
האם אגו קשור באיזושהי מידה לתרבות, לגיל או למין?
"לא. אגו בריא קשור למידת הביטחון שיש לנו. כאשר מתייחסים לאגו כאל סקאלה שבצדה האחד חוסר ביטחון מוחלט ובצדה השני ביטחון יתר, המידה הנכונה היא ענווה השומרת על 'אגוליבריום' (אגו מאוזן). אם לא נדע לאזן את האגו שלנו - נושאים כמו תרבות, גיל או מין יכולים לגרום לנו להרגיש נחותים או נעלים ולכן לנהל אותנו. אם נצליח לשמור על אגו מאוזן - לא תהיה למשתנים האלה כל השפעה".
מנהלים שנשארו בחטיבת הביניים
המפגש עם האגו והשלכותיו העתידיות הרות הגורל מתחיל, אומר סמית, בחטיבת הביניים. זו הפעם הראשונה שבה נערות ונערים מבקשים להשתלב בחברה, ומוטרדים מאוד ממה חושבים עליהם ואיך הם נראים בעיני אחרים. "אם האגו לא מנוהל היטב", הוא מוסיף, "אנשים נתקעים בחטיבת הביניים, והופכים למנהלים שעסוקים בעיקר במה יאמרו עליהם ואיך הם נתפסים בארגון. הצורך להתקבל הוא מה שמניע אותם, ולכיוונים האלה יובילו את הארגון שבראשו הם עומדים".
לשם המחשה הוא מספר על מחקר שערכה ג'ני צ'טמן מאוניברסיטת ברקלי שבו הוצגו 120 סטודנטים כמחפשי עבודה. מחצית מהסטודנטים סיפרו למגייסים מה שרצו לשמוע, למשל "לחברה שלכם יש מוניטין של עבודת צוות וזה נושא שאני מאוד מעריך". מספרם של אלה שהתקבלו היה גבוה פי שניים בהשוואה לחלק השני של הקבוצה, שהיה יותר עצור בסופרלטיבים שבהם השתמש אך לא פחות מתאים לתפקיד.
"אם תספר למגייס מה שהוא רוצה לשמוע אולי תזכה בתפקיד", אומר סמית, "אבל לא בטוח שזה באמת התפקיד הנכון עבורך. אם אתה מגייס המושפע מאגו שדורש קבלה על ידי אחרים - אתה עלול לקחת לתפקיד את האדם הלא נכון".
זו גם הסיבה, אומר סמית, לכישלונם של פרויקטים רבים. "אנשים שחשוב להם שיקבלו אותם מעדיפים לשתוק במקום להתריע. הם מעמידים את טובתם לפני טובת הצוות או החברה, גם אם יש לכך מחירים גבוהים מאוד. בין אם אנחנו בצד המקבל או בצד הנותן - ברגע שהאגו לא מאוזן, תהליך קבלת ההחלטות המקצועי שלנו עלול להיפגע".
תן דוגמה נוספת לאגו לא מאוזן.
"התנהגות הגנתית. יש הבדל גדול בין הגנה על רעיונותיך באומץ ובלי חשש שאולי יחשבו עליך דברים לא נעימים, ובין התנהגות הגנתית מול מישהו שאומר לנו דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע או לא מסכימים עמם. התנהגות הגנתית היא סימן מובהק לאגו לא מאוזן שעלול לפגוע בתהליכי קבלת החלטות נבונים".
מה ההבדל בעצם בין אגו נפוח לאמביציה בריאה?
"חשוב מאוד להבחין בין השניים. אנשים מצליחים מתחילים בדרך כלל עם אמביציה גדולה, רעיון מצוין ואגו נורמלי. הצירוף של אמביציה, רעיון ואגו בריא מביאה להם את ההצלחה. מכאן עלולה להגיע ההידרדרות כשהם משכנעים את עצמם שההצלחה הגיעה בזכותם בלבד. ככל שהם יותר משוכנעים בכך, יותר הם בטוחים שכל מה שיעשו מעתה ועד עולם יהיה לא פחות מדהים. האגו שהיה פעם בריא, הופך לאגו נפוח ואתו מגיעים ארבעת סימני האזהרה".
הזכרת שני סימנים - הגנתיות וקבלה. מה הם השניים האחרים?
"התנהגות תחרותית מאוד, הצגת "הנוצות" האישיות כדי להוכיח מצוינות. חשוב רק לזכור שהאגו של רובנו כן בשליטה רוב הזמן לכן ניתן לזהות די בקלות את ארבעת הסימנים כשהוא יוצא מאיזון".
תחרותיות היא גם עניין בריא.
"נכון, אבל לא תחרותיות-יתר שפוגעת בך בסופו של דבר. הבה ננתח את הסימן הזה - שבדרך כלל גורר גם את שלושת האחרים - כדי להבין אם האגו שלך אכן יצא משליטה על ידי שאלה עצמית של השאלות הבאות:
"האם אתה רואה בקולגה שלך יריב וחושב איך להביס אותו? האם אתה מתייחס לאי הסכמה לרעיונותיך כפגיעה אישית? האם אתה קוטל באופן סיסטמטי קולגה ומאבחן את הצעותיו כלא רלוונטיות עוד לפני שמשהו בכלל קרה? האם אתה מאמין שלא מגיע לך להפסיד לעולם במשחק, בויכוח, בהצבעה וכדומה? האם אתה לא מסכים עם נקודה שמישהו מעלה רק מכיוון שהוא היה זה שהעלה אותה? האם אתה מרגיש רע עם המקום בו אתה נמצא מול הישגים של אנשים אחרים?
"אם ענית כן על רוב השאלות האגו שלך לא מאוזן כרגע, וכדאי לך להיות מודע לתהליכי קבלת ההחלטות שלך המושפעים מכך. החלטות במצב כזה יכולות לעלות כסף רב לארגון שלך".
אגו בריא: ביטחון עמוק ולא מוחצן
אגו בריא הוא, אם כך, שאיפתו של כל עובד ובוודאי של כל מנהל. "מדובר", אומר סמית, "בביטחון עמוק שאינו מחויב להחצין את עצמו בכל מחיר. אגו בריא שומר עלינו מחשיבה גאוותנית על עצמנו או מביטול עצמי, הוא מזכיר לנו כמה רחוק הגענו ובאותה מידה כמה דרך עוד נותרה כדי לנצל את יכולותינו. כדי להבין מה הוא אגו בריא יש להבין את הקשר בין אגו לענווה. לא נכון לומר שאגו בריא פירושו צניעות מופלגת.
"אגו קטן מדי הוא בעיה קשה לא פחות מאגו שיצא משליטה. הקשר בין ענווה לאגו בריא פירושו להיות בעל עמדות ברורות אך גם גמיש או לא להפוך, חלילה, מאדם בעל תשוקה לקנאי לנושא. לכאורה קיים מאבק מתמיד בין שני החלקים, אבל למעשה אגו בריא פירושו הכרה ביכולותיך המשולב בענווה אמיתית".
מה צריך לעשות עובד של מנהל המונע על ידי אגו שיצא מכלל שליטה?
"לברוח על נפשו. אבל אם זו לא אופציה, העמדת האגו שלך מול שלו היא לא הפתרון. בעלי אגו יכולים להמשיך לפעול רק אם הם בעמדות כוח, ואז באמת שאין הרבה מה לעשות. לעובד כזה הייתי אומר שאם לא מדובר בבוס שלך, נסה לדבר אתו ולשקף את מה שאתה רואה, להראות את ארבעת הסימנים כדי ליצור מודעות. מודעות לנושא היא עניין קריטי, מכיוון שהיא היחידה היוצרת שינוי אמיתי".
איך העולם היה נראה לו הינו כולנו עושים עבודה טובה יותר בניהול האגו?
"היינו הרבה יותר פתוחים לרעיונות. אופקים צרים והתעקשות על עמדות הם שני המוטיבים הקשים ביותר בהתנהלות רעה של אגו. מנהיגים טובים משאירים ראש פתוח, מנהיגים יוצאי דופן עוזרים לאחרים לשמור על ראש פתוח גם בסיטואציות קשות. ברגעים שאנחנו נותנים לאגו לשלוט בנו אנחנו מתחילים להתחרות במקום לשתף פעולה, מנסים להשתלט על השיחה במקום להקשיב, סוגרים את הראש ולכן לא נותנים ליצירתיות לפרוץ. הבשורה הטובה - אפשר להתגבר על זה אם רק מכניסים את הנושא לתוך השיח הארגוני והניהולי ומעוררים מודעות".
מה תייעץ למנהל צעיר הנתקל לראשונה בנושא הזה?
"הייתי אומר לו שהתואר אין פירושו ידע או מקצועיות. תארים או פוזיציות יעילים אולי כדי לסדר את ההיררכיה וליצור סדר פעילות, אבל רק שיתוף פעולה, יצירתיות וסקרנות יביאו הצלחה.
"מחקרים הוכיחו כי האיזון הנכון בין אגו וענווה, יחד עם תשוקה למקצוע ורצון להתקדם הם מה שהבדיל בין מנהיגים שהצליחו להזיז את ארגוניהם מהממוצע או הטוב, לביצועים יוצאים מן הכלל. חשוב לחזור ולומר: אגו בריא הוא היתרון האולטימטיבי שיש למנהל בתנאים של תחרות; כדאי לך ללמוד במהירות לנהל את האגו שלך במקום לתת לו לנהל אותך".
nihul@themarker.com
אל תיתן לאגו לנהל אותך
מאת טלי חרותי-סובר
6.12.2010 / 6:49