ניגוד האינטרסים של הפרקליטים השובתים

>> עריכת דין היא מקצוע מוזר. חובת הנאמנות שחב עורך הדין ללקוח ולבית המשפט גוברת במקרים רבים גם על האינטרס העצמי שלו. כך, כששיש ללקוח סכסוך שכר טרחה עם לקוחו (או עם מעסיקו), הוא אינו רשאי להימנע מהתייצבות לדיון בבית המשפט על דעת עצמו. הימנעות מהתייצבות בשל סכסוך על שכר או אף על תוכן הייצוג עלולה להוות עבירה אתית ואף להקים זכות תביעה נזיקית נגד עורך הדין.

שוו בנפשכם שבמשרד עורכי דין פרטי יכריזו השכירים שהם שובתים בשל תנאי שכר. האם עולה על הדעת שהמשרד לא יתייצב לדיון שנקבע בבית המשפט? האם בית המשפט יפטור בסלחנות את היעדרותו של המשרד מהדיון בשל סכסוך פנימי? הרבה יותר סביר שהשותפים ירוצו בין בתי המשפט, יגישו הודעות מדי בוקר, יפנו לצדדים הנגדיים וינסו לצמצם את הנזקים.



לאור אלה, קשה להבין את העובדה שמשרד עורכי הדין הגדול במדינה, פרקליטות המדינה, שובת זה כשבועיים מבלי שמוגשות בקשות ולפחות הודעות מוקדמות לבתי המשפט ולצד השני בכל דיון ודיון, ובדרך כלל נוהגים בתי המשפט בסלחנות מופלגת בהיעדרויות השיטתיות.



מנקודת המבט של הפרקליט השכיר השובת, מתנגש האינטרס העצמי שלו למאבק שכר עם חובותיו האתיות, ובהן החובה להתייצב לדיון כל עוד לא פטר אותו בית המשפט מכך. אכן, פרקליט רשאי לשבות, כפי שהוא רשאי לצאת לחופשה או להישאר בביתו כשהוא חולה. ואולם חלה עליו חובה אישית להודיע על כך לבית המשפט ולבקש את רשותו שלא להגיע. אם אינו מקיים את החובה האישית - חלה על מעסיקיו חובה כזו. אין זה מתקבל על הדעת שבית המשפט והצד השני יקדישו זמן ניכר לדיון ויכינו את עצמם לקראתו בעלויות ובמאמץ ניכרים, רק כדי לגלות בראשית הדיון שהפרקליט לא הגיע.



יש מקום לדיון בחופש הפעולה של עובד ציבור בעת שביתה. הרי הוא אינו יכול לשבור שביתה. ואולם אין בכך כדי לפטור אותו מהחובה האתית להיזהר בכבודם ובזמנם של בית המשפט ושל הצד השני.



מנקודת המבט של בית המשפט, הימנעותו של פרקליט מהגעה לדיון ללא בקשה או לפחות הודעה מוקדמת, כמוה כזלזול בבית המשפט בהליך המשפטי. מערכת המשפט העמוסה שלנו מבוססת על שיתוף פעולה של עורכי הדין בכל הקשור לניהול דיונים, לסדרי דין וללוח הזמנים. מעת לעת יש חריגות וחריקות, ואולם הימנעות גורפת מהופעה היא שבירת כלים.



חשבו על בעל הדין שמנגד. על העציר המבקש להציג את הסיבות המתאימות לשחרורו, או על הנאשם המבקש שמשפטו כבר יסתיים, ואולי עומד להעיד בישיבה הקרובה - אבל הדיון נדחה משום שהפרקליט לא הגיע לדיון. חשבו על העד שניתן היה לאתר אך בקושי כדי שיעיד, וכשהגיע סוף-סוף, הדיון נדחה. חשבו על נאשם (או עורך דינו) שימים ספורים קודם לכן התנגד הפרקליט לדחות את מועד הדיון בשל מחלה או נסיעה לחו"ל וכן הלאה, וכשהגיע לדיון על אף הקשיים, גילה שהפרקליט לא הגיע בשל שביתה. חשבו על המאמץ, על המתח אך גם על הפגיעה באמון במערכת המשפט.



עריכת דין מטעם המדינה נמצאת במשולש חובות מיוחד. היא חלק ממערכת אכיפת החוק, וככזו היא דומה למשטרת ישראל שאינה שובתת. היא בעלת מעמד מיוחד בהליכי המשפט כמי שנדרשת לייצג בבית המשפט את האינטרס הציבורי ללא פניות. מעל אלה חלות עליה חובות אתיות של עורכי דין, שאינם יכולים לעשות שבת לעצמם.



אפשר להבין ללבו של פרקליט שנאבק על שכרו (ויש יסוד לחלק מטענותיהם של הפרקליטים). ואולם ובכל הכבוד לעובדים אחרים, פרקליט אינו עוד עובד ציבור. אחריותו האישית היא מיוחדת ומטילה עול מיוחד, ולכן האינטרס העצמי שלו במאבק על שכרו אינו יכול למחוק את כל חובותיו. חריגה מחובותיו אלה עלולה לפגוע במעגל רחב יותר של אמון בפרקליטות ואף בבתי המשפט - ופגיעה זו צריכה לעמוד לנגד עיניו ולנגד עינינו.



הכותב הוא יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין