מנכ"לים של בנקים אמריקאים הם לעיתים קרובות טיפוסים מוחצנים: כריזמטיים, מנהיגים, בעלי אגו לא קטן. ויקראם פאנדיט, מנכ"ל בנק סיטי שהגיע לראשונה לישראל לביקור בזק, הוא ההיפך מזה. הוא צנוע, נעים הליכות, כמעט עדין.
במסיבת עיתונאים קטנה שקיים אתמול במשרדי הבנק שברחוב הארבעה, פאנדיט עשה מאמץ לזכור את שמות הכתבים הישראלים והקפיד ללחוץ לכולם את הידיים פעמיים: בכניסה לחדר, ובסיום. כך זה נראה כאשר הדירקטוריון בוחר לתפקיד המנכ"ל את הדוקטור למימון - הגאון הפיננסי שמבין ושולט בפרטים הקטנים - על פני 'מורידי הגשם' מתחום המכירות.
אלא שלמרות החסך בסעיף הכריזמה, ולמרות שמצא את עצמו בעין הסערה של המשבר הפיננסי הגלובלי, ויקראם פאנדיט הצליח. הוא גם שמר על הג'וב שלו בתקופה שראשי בנקים בארה"ב נפלו אחד אחרי השני, וגם העביר את סיטי בשלמותו דרך המשבר.
פאנדיט לא עשה את זה לבד. כשהתברר שסיטי מחזיק בהונו מאות מיליארדי דולרים של ניירות ערך שהשווי שלהם אינו ברור, כמו כמעט כל הבנקים באמריקה, נכנס הממשל האמריקאי והזרים לבנק סכומי עתק, שבתמורתן קיבל גם מניות. בפועל, גם אם לא רשמית, אמריקה הלאימה במשבר את סיטי, וכמקובל בסקטור הציבורי הממשל גם הגביל את שר הבכירים: פאנדיט עצמו עובד היום עבור דולר אחד לשנה, לעומת שכר של 38 מיליון דולר שקיבל ב-2008.
בנק - סופרמרקט - בנק
זה לא אומר שצריך לרוץ ולעשות מגבית לתמיכה במשפחת פאנדיט: קצת לפני המשבר הוא מכר לסיטי קרן גידור כושלת בשם "אולד ליין" תמורת כ-800 מיליון דולר, עסקה שבו חלקו האישי עמד על 165 מיליון דולר. ויחד עם השיפור במצבו של הבנק, יחזור גם ה'פקיד הממשלתי' לקבל שכר ב-2011 - והסכום צפוי להיקבע בהתאם למעמדו.
מדוע? פאנדיט מדווח שהמדינה יוצאת מהבנק: כמעט בכל יום מסחר היא מוכרת מניות של סיטי בבורסה, היא ירדה לאחזקה של 10% בלבד, היא תמכור את היתרה עד לסוף השנה, ולמעשה המדינה כבר החזירה את מלוא ההשקעה בבנק. "המכירה הזו מוכיחה שהממשל החליט שסיטי יהיה בנק פרטי", אומר פאנדיט.
כשהוא נשאל האם סיטי עומדת לקנות עוד נכסים, למשל בנק ישראל, ענה המנכ"ל: "פעם היינו בנק, אחר כך הפכנו לסופרמרקט, ועכשיו שוב חזרנו להיות בנק". תרגום: כנראה שלא. אלא שהאירועים מראים שסיטי עבר עוד מעגל: פעם הוא היה בנק פרטי, אחר כך הפך לבנק ממשלתי, ועכשיו הוא חוזר להיות בנק פרטי.
האם זה יכול לקרות שוב? בתשובה לשאלתנו: "האם סיטי גדול מדי בכדי ליפול?" עונה פאנדיט כי בשונה מהמשבר הקודם, נבנים עתה מנגנונים ומערכות רגולציה שיאפשרו לבודד ולפרק בנק שנקלע לבעיה - מבלי שהאירוע יגרור אחריו את כל המערכת הפיננסית, כפי שקרה בקריסה של ליהמן ברדרס. התרגום: בעתיד, אם שוב ניקלע לצרות, תהיה למדינה אפשרות לבחור בין להציל אותנו - או לתת לנו ליפול.