הנשים במגזר הציבורי שוות יותר

>> לכאורה, ולכאורה בלבד, היום שבו הוחלט בהסכם בין האוצר להסתדרות על תוספת שכר לאמהות לילדים עד גיל 5 בסך של 300 שקל לאם לילד אחד ו-200 שקל נוספים לאם לשני ילדים עד גיל זה - הוא יום חג לאמהות העובדות.

זאת, מכיוון שמדובר בהטבת שכר המוענקת לאמהות העובדות בשירות הציבורי בלבד, כלומר עובדות מדינה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות, אך לא לאמהות העובדות האחרות, העובדות בתעשייה, בהיי-טק, בתור עובדות קבלן בשירות הציבורי או העצמאיות.



אמנם מספר הנשים העובדות בשירות המדינה הוא 64.5% מכלל העובדים במגזר הציבורי, אך אין בכך כדי להצדיק את העדפתן על האחרות. מספרן של הנשים העובדות המקבלות שכר באמצעות חברות כח אדם ב-2009 היה 17 אלף, מספר שאינו מבוטל גם כן. תוספת השכר שאושרה נקראת "תוספת מעונות".



כלומר, היא נועדה לפצות את האמהות העובדות לילדים קטנים על ההוצאה הנגרמת בשל יציאתן לעבודה. מטרה נעלה. מטרה שלהשגתה נאבקים שנים רבות בישראל, בנימוק שמדובר בהוצאה לצורך ייצור הכנסה. ואולם הוצאה זו היא נחלתן של אמהות עובדות רבות אחרות במגזר הפרטי.



ברור שלא כפי שהוסכם לגבי האמהות בשירות הציבורי, המעסיקים הפרטיים לא ייקחו על עצמם תשלום זה. בעצם אין גם כל הצדקה שיעשו כן. ראשית, מכיוון שמדובר בהטלת עלות נוספת על המעסיקים בעבור אמהות בלבד - כך תיווסף סיבה נוספת לאי רצונם של המעסיקים להעסיק נשים. כמו כן, ההכרה בהוצאה הנגרמת למשפחה שבה שני בני הזוג עובדים צריכה להיות האינטרס של המדינה, והיא זו שצריכה לשאת בה. זו הדרך לעודד הצטרפותן של נשים למעגל העבודה.



המדינה, החברה והכלכלה הם המרוויחים הראשונים ממיצוי הפוטנציאל של נשים במעגל העבודה. עובדים רבים יותר מעלים את הצמיחה במשק - המשפחות משתכרות יותר וצורכות יותר. כמו כן, גם אם מישהו יעלה בדעתו להטיל את הנטל על המעסיקים הפרטיים, הרי ניסיון העבר מלמד שתשלומים שהוטלו על המעסיקים לשלמם לעובדיהם, בדרך כלל לא בוצעו בפועל.



לכן, חגן של העובדות במגזר הציבורי נהפך ליום עצוב עבור העובדות האחרות. אלה שלא זכו לעבוד בשירות הציבורי ואינן נהנות גם מהתנאים האחרים שמוענקים לאמהות העובדות בשירות הציבורי. בצדק הן חשות בקיפוח.



ההטבה שניתנת לאימהות העובדות במגזר הציבורי פוגעת עוד יותר בעובדות האחרות, ויוצרת איפה ואיפה שאינה מוצדקת. זו אפליה לרעה של העובדות במגזר הפרטי, ללא כל הצדקה, בנימוק שרירותי של השתייכות למגזר זה או אחר. ידו של המעסיק הציבורי משגת לשלם, בעוד שלגבי האחרים זה עלול לפגוע ברווחיותם והם יסרבו לאמץ את ההסדר. ההסדר שיש להחיל על האמהות העובדות הוא אוניברסלי, שחל על כולן. בהיעדר מערכת של יום לימודים ארוך לכולם - חייב להימצא לכך פתרון באמצעות מערכת המיסוי.



בקלות רבה מדי הסכימו מנהיגות הנשים לוותר על ההישג של עו"ד ורד פרי, שלבקשתה קבע בית המשפט כי היא רשאית לנכות את הוצאות הטיפול בילדיה מהכנסתה החייבת במס. גם אם שיטת הזיכויים הנהוגה כיום במס הכנסה אינה יכולה לספק מענה לכלל הנשים - ניתן למצוא פתרונות לכך במסגרת הסדרי מס הכנסה, מס הכנסה שלילי או ביטוח לאומי. על האוצר וההסתדרות לבחון מחדש את ההסדר שעליו הוסכם.



הכותבת היא עורכת דין והיתה בעבר יו"ר נעמת